רע"א 1080/19 בדיר אמירה בכר נ. עו"ד ישראל בודה בתפקידו כונס נכסים

שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, תעשה תוך איזון בין השיקולים הבאים:

ראשית , השפעת דחיית הבקשה על ההחלטה – האם תהפוך סופית וחלוטה; שנית , מידת השפעת ההחלטה על זכויות הצדדים; שלישית , האם קבלת הבקשה לרשות ערעור תסב סרבול רב ותקצה את משאבי בית המשפט והצדדים באופן לא ראוי (רע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 9 (12.9.2017); ע"א 3725/08

חזן נ' חזן , פסקה 48 (3.2.2011) ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 210-209 (מהדורה שלישית, 2012)).

במקרה שלפניי דחיית הבקשה תהפוך את פסק הדין לחלוט, שכן המועד להגשת ערעור עליו חלף לפני למעלה משנה (המבקשת יכולה אמנם להגיש בקשת רשות ערעור יחד עם בקשה להארכת מועד על פי תקנה 528 לתקנות, אך זוהי אפשרות לערעור ברשות ולא בזכות). אשר למידת ההשפעה על הצדדים, דחיית הבקשה תביא לכדי סיום את המחלוקת ביניהם בנוגע לזכויות בנכס, וברי כי הדבר טומן בחובו השלכות קשות על המבקשת, הן מבחינת מימוש זכות גישתה לערכאות והן מבחינת המשמעות האופרטיבית של פסק הדין; הנכס בו מדובר מהווה למבקשת ולבני משפחתה בית מגורים, ודחיית תביעתה לזכויות בו, תאפשר את מימושו השעבוד עליו על ידי רשות המסים, וזאת מבלי שהמבקשת זכתה ליומה בבית המשפט. בנוסף, שעה שטענות המבקשת לזכויות בנכס כלל לא נידונו לגופן, מסופקני אם ניתן לראות בקבלת הבקשה לרשות ערעור משום הסבת סרבול ניכר או ניצול משאבים בלתי יעיל. משקלם המצטבר של השיקולים האמורים מוביל לפיכך למסקנה כי יש ליתן רשות ערעור.

8.

לעניין הערעור גופו, כאמור דעתי היא שדינו להתקבל. כשעסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) נהוג להבחין בין מצבים בהם הביטול מתבקש מחמת הצדק, דהיינו כאשר נפל פגם בהליך, לבין מצבים בהם הביטול מתבקש מתוקף שיקול דעת בית המשפט. המצב השני הוא היפה לענייננו, ובמסגרתו עלינו לבחון את סיכויי תביעתה של המבקשת, וכן את הנימוקים שסיפקה למחדליה הדיוניים – האם נבעו מזלזול בבית המשפט, או שמא מאי-הבנה, מטעות בתום לב, או מרשלנות (רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור , פסקה 3 (2.6.2015) (להלן: "עניין עיסא" ); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה , פסקה 5 (8.10.2015)).

9.

לעניין המחדלים הדיוניים – כונס הנכסים ורשות המסים הצביעו כאמור על מספר פגמים בהתנהלות המבקשת, ובראשם אי-התייצבותה, ואי-התייצבות מי מטעמה, לשני הדיונים שנקבעו לשמיעת תביעתה. לעומת זאת המבקשת טוענת כי אי-התייצבותה לדיונים נבע ממחדלי בא כוחה דאז, שכן הלה לא יידע אותה בדבר ההליכים, ומשהיא נעדרת אוריינות, נבצר ממנה לנהל עניינים אלו בכוחות עצמה. טענה זו של המבקשת אינה נתמכת אומנם בתגובת עו"ד סולטאן , אך אני סבור כי ממילא יש במהלך העניינים עד כה כדי להצדיק מסקנה לפיה חריגת המבקשת מסדרי הדין, ובכלל זה היעדרותה מהדיונים, לא נבעה בהכרח מתוך זלזול בבית המשפט.

10.

כפי שעולה מהשתלשלות העניינים שתוארה לעיל, האשם באי-התייצבות המבקשת לדיונים אינו נעוץ רק בה, אלא גם בעורך דין סולטאן, שייצג אותה בשעתו. לדיון הראשון, כך על פי מידע שמסר עו"ד סולטאן בעצמו, הוא והמבקשת לא התייצבו משום תקלה במחשבו, כאשר כלשון כונס הנכסים במעמד הדיון "ובנסיבות אלו לא זכר את מועד הדיון" . בנוסף ציין עו"ד סולטאן כבר בדיון זה כי ייתכן שהייצוג עבר לעורך דין אחר. במעמד הדיון השני נאמר, על פי הפרוטוקול, שעו"ד סולטאן מסר בקשר טלפוני שנוצר עמו כי הייצוג עבר חודשיים קודם לדיון לעורך דין אחר. במעמד זה צוין כי לא הוגשה לבית המשפט בקשה לשחרור מייצוג או בקשה להחלפתו, ועל שום כך היה על עו"ד סולטאן להתייצב לדיון. מדברים אלו עולה קושי בלתי מבוטל בהתנהלות עורך דין סולטאן, אשר יש בו כדי לספק הסבר, ולו חלקי, להיעדרות המבקשת מהדיונים.

11.

זאת ועוד, הכשלים הפרוצדורליים של המבקשת יכולים לנבוע ממקור שונה מזה שהניחו כונס הנכסים ורשות המסים בטיעוניהם. על פי המבקשת, היא אינה שולטת בקריאה ובכתיבה ונתונה בקשיים כלכליים. בעיית אוריינות המשולבת בחסרון כיס, מולידה תדיר קושי בהתנהלות מול מנגנונים בירוקרטיים מורכבים, ויוצרת על כן חסמי גישה משמעותיים לערכאות, המחייבים התחשבות מיוחדת (השוו לאיל פלג אתגר העוני של המשפט המינהלי 258-252 (2013)). בהתאם לכך, חלף הזלזול שהמשיבות מבקשות לייחס להתנהלות המבקשת, ייתכן מאד כי מחדליה הם תוצר של נסיבות אישיות המקשות על מעורבות יעילה בענייניה המשפטיים. ויודגש, על בעל דין הבא בשערי ההליך המשפטי לנהוג על פי כללי הפרוצדורה המסדירים אותו, כאשר על חשיבות סדרי הדין אין צורך להכביר במילים (ראו יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 108-31 (2015)). התנהלות המבקשת מהווה חריגה מסדרי הדין, ובכך אין להקל ראש. עם זאת, בנסיבות המקרה, אינני סבור שיש במחדלי המבקשת כדי להצדיק את סתימת הגולל על האפשרות שטענותיה ישמעו על ידי בית המשפט המוסמך, וידונו לגופן.

12.

בנוסף, בית משפט זה ציין בעבר כי "ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות" (עניין עיסא , פסקה 3). משעל כפות המאזניים מונחת זכות המבקשת לגישה לערכאות ומשהמחלוקת נוגעת לבית מגוריה, יש בכלל זה, בשילוב עם האמור לעיל, כדי להטות את הכף לטובת המבקשת, במובן זה שהפגמים הדיוניים שנפלו בהתנהלותה יטופלו על דרך של פסיקת הוצאות בשיעור המביא בחשבון את מכלול הנסיבות, תחת על דרך של דחיית תביעתה.

13.

בהינתן מכלול השיקולים האמור, איני רואה צורך להרחיב בשאלת סיכויי תביעת המבקשת, ודי בכך שאין מדובר בטענות מופרכות על פני הדברים.

14.

סוף דבר – הערעור מתקבל במובן זה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 12.2.2018, אשר דחה את תביעת המבקשת בהעדר התייצבות – מבוטל (ובכלל זה חיובה של המבקשת בהוצאות). התביעה תוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שתשמע לגופה. המבקשת תישא בתשלום הוצאות כונס הנכסים ורשות המסים בסך של 1,000 ש"ח לטובת כל אחד מהם (סך הכל: 2,000 ש"ח).