רע"א 4740-22 רע"א 4740-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) מיום 23.5.2022 בה"פ 22824-09-19 וה"פ 12005-03-20, אשר דחתה בקשה לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדרו של המבקש.

1.המבקש, מר יהושע איטח (להלן: איטח), הגיש ביום 10.9.2019 המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 22824-09-19), ובה ביקש סעד הצהרתי המכיר בתוקפו של הסכם מכר שנערך בשנת 2003 בינו לבין המשיבה 1, גב' סיגל פיינרו (להלן: פיינרו), למכירת זכויות בדירה בתל אביב-יפו (להלן: ההסכם ו-התובענה הראשונה, בהתאמה). מנגד, ביום 5.3.2020 הגישה פיינרו המרצת פתיחה אשר מבקשת להורות על ביטולו של ההסכם ושל ייפוי הכוח שניתן על פיו (ה"פ 12005-03-20; להלן: התובענה השנייה). הדיון בשתי התובענות התקיים במאוחד.

2.ממועד הגשתן ועד למתן פסקי הדין בהן, נתקל בירורן של התובענות במשוכות ובמכשולים שונים שהונחו מצדו של איטח. כך, למשל, בניגוד להוראות הדין, לא צירף איטח לתובענה מטעמו את כתובתו, ועל כן התעורר קושי בהמצאת כתבי בי-דין אליו בשלבים שונים של ההליך. בית המשפט ביקש, לפיכך, מאיטח מספר פעמים לעדכן את כתובתו, ובין היתר ציין בהחלטתו מיום 25.6.2020 כי: "בתיק זה ניתנה על ידי יותר מהזדמנות אחת למבקש להודיע את כתובתו, המבקש אינו מעביר את הכתובת לצד שכנגד, ויותר מכך במחשב ביהמ"ש לא מצוי[י]ה כתובת המבקש בניגוד לתקנות". גם לאחר שאיטח מסר, במסגרת דיון שהתקיים ביום 7.9.2020, לבקשתו של בית משפט קמא, כתובת מגורים שאליה ניתן יהיה לשלוח מסמכים, דברי הדואר שנשלחו אליה הוחזרו לשולח בציון "מען לא ידוע" או "סירב לקבל".

במישור אחר, איטח הרבה להגיש בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדי דיון (לפחות שבע בקשות דחיה הוגשו על ידו – לרוב, ימים בודדים לפני מועדי הדיונים), ולדיון שנערך ביום 15.7.2021 הוא כלל לא התייצב. קשיי ההתייצבות נומקו על ידי איטח בעיקר בהתבסס על מצבו הרפואי, אולם לעיתים הוא התקשה להציג לכך אישורים רפואיים כדבעי. כך, למשל, בית המשפט ביקש את התייצבותו של ד"ר פרנק מוריס אמויאל, הרופא אשר חתם על אישור רפואי שצורף לבקשתו של איטח לדחיית מועד דיון מיום 28.2.2021 (להלן: ד"ר אמויאל). חרף זאת, ד"ר אמויאל לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 25.5.2021, ועל כן נקבע דיון נוסף לחקירתו. בסופו של דבר, במהלך דיון שהתקיים ביום 15.7.2021, אשר אליו התייצב ד"ר אמויאל, הסתבר שהוא כלל לא היה מודע לטיב המסמך שעליו חתם ולמטרתו.

זאת ועוד, ביני לביני, על רקע סירובו של איטח לספק מען, ביום 23.6.2020 עתרה פיינרו להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. ביום 25.6.2020 קיבל בית המשפט את הבקשה והפיקדון הופקד. לאחר מכן, בעקבות היעדרותו של ד"ר אמויאל מהדיון שנערך ביום 25.5.2021, חויב איטח בהוצאות. לאחר שאיטח נמנע מתשלומן, ההוצאות חולטו מתוך הפיקדון, ועל כן נוצר בו חסר. משלא הושלם חסר זה, בהחלטה מיום 15.7.2021, אשר ניתנה בסיומו של דיון שממנו נעדר איטח, ציין בית משפט קמא כי "[ל]תשומת לב מר איטח, בתיק עומדת ותלויה בקשה למחיקת התובענה שהוגשה על ידו בשל אי השלמת הערבות שנקבעה להבטחת ההוצאות ועליו להגיש תגובה, וככל והערובה לא תופקד, התובענה שהוגשה על ידו עשויה להימחק". איטח לא הגיב לבקשה זו, חרף הזדמנויות שונות שניתנו לו לעשות כן, ועקב כך ביום 28.10.2021 ניתן פסק דין אשר דחה את התובענה הראשונה (להלן: פסק הדין הראשון).

3.אחר הדברים האלה נותרה לבירור התובענה השנייה בלבד, שנקבעה לדיון ביום 27.1.2022. אלא שיום לפני מועד הדיון, ביום 26.1.2022, שוב הגיעה בקשת דחייה מצדו של איטח, אשר גררה הבהרה מבית משפט קמא כי הוא לא יוכל להיענות לה ללא צירוף של אישורים רפואיים מתאימים. לאור זאת, ובהיעדר תגובה, הדיון בתובענה השנייה התקיים במועדו, אך איטח או מי מטעמו לא התייצבו אליו. לנוכח אי ההתייצבות, נתן בית משפט קמא פסק דין אשר קיבל את התובענה השנייה (להלן: פסק הדין השני).

4.מקץ כחודשיים, ביום 24.3.2022, הגיש איטח בקשה לבית משפט קמא לביטול שני פסקי הדין. לדבריו, בשל קשייו הבריאותיים הוא לא היה מסוגל לנהל את ההליך כיאות. איטח הוסיף וטען כי קשיי ההמצאה נבעו מכך שלא הייתה לו כתובת מסודרת, כי הוא נאלץ לעבור לדירה אשר תתאים למגבלותיו וכי הוא נעזר באחותו הסועדת אותו. ביום 23.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של איטח (להלן: ההחלטה). בהחלטתו, הסביר בית משפט קמא מדוע התנהלותו הדיונית של איטח אינה מאפשרת בירור יעיל של ההליכים, ופורטו באופן סדור ההזדמנויות הרבות שבהן ניתן לו להשתתף בהליך. בהקשר זה נקבע שגרסתו של איטח חסרה התייחסות קונקרטית למועדים בהם הוא נמנע מלהתייצב או מלהגיש תגובה, וכי היא נטענה באופן גורף וכוללני. בהינתן שכך, בקשת איטח לביטול פסקי הדין חסרה את העובדות והאסמכתאות הנדרשות להצדקת התנהלותו במסגרת ההליך. כמו כן, בית המשפט עמד על כך שאיטח הגיש תובענה מבלי לפרט את כתובתו, וכי חרף החשיבות הרבה שהנושא קיבל במהלך ניהול התיק, גם התייחסותו לכך הסתכמה בטענות כוללניות לפיה עקב מצבו הבריאותי הוא נאלץ לעבור לדירה שתתאים למגבלותיו והוא נדרש להסתייע באחותו. כל זאת, מבלי לפרט דבר על אודות כתובתו העדכנית או את פרטיה של אותה אחות. לגופו של עניין, הובהר כי בעוד טענותיו של איטח כלליות ודלות, גרסתה של פיינרו להשתלשלות האירועים עובר להגשת התובענות ההדדיות היא "גרסה שניתנת לקבלה" (פסקה 62 להחלטה).

5.על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי, במסגרתה מלין איטח על היחס הנוקשה לו זכה מבית משפט קמא, אשר הוביל, לדבריו, לכך שהטענות בתיק כלל לא בוררו ולמעשה לשלילת יומו בבית המשפט. בתוך כך חוזר איטח על טענתו לפיה מצבו הבריאותי הקשה, הוא שמנע ממנו לנהל את ההליך כראוי, ואף על טענתו כי פסקי הדין וההחלטות בעניינו כלל לא הובאו לידיעתו. איטח מוסיף כי בשלב מוקדם של בירור ההליכים התפטר בא-כוחו, ועל כן הוא נאלץ לנהלם בעצמו. לבסוף גורס איטח כי בידיו טענות כבדות משקל התומכות בתובענה שהגיש, וכן טענות הגנה חזקות בתובענה שהגישה פיינרו, ועל כן יש לקבל את הבקשה.

6.לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא ובבקשה שהגיש איטח, סבורני כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובות.

7.בבית משפט זה נקבעו שתי עילות אשר מאפשרות ביטול של פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות: האחת, ביטול מחובת הצדק, אשר תופעל במקרים בהם נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש ההליך, ותגרור ביטול ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו; והשנייה, ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט, אשר אמות המידה להפעלתה נוגעות לסיבה שבגינה ניתן פסק הדין במעמד צד אחד (האם הדבר נבע מזלזול, מרשלנות, מתוך אי הבנה או בתום לב) וכן לסיכויי ההליך שעל הפרק (ראו מני רבים: רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור, פסקה 3 (2.6.2015) (להלן: עניין עיסא); רע"א 1080/19 בכר נ' בודה בתפקידו ככונס נכסים, פסקה 8 (13.5.2019) (להלן: עניין בכר); רע"א 2172/22 בורנשטיין נ' לוין, פסקה 12 (26.5.2022) (להלן: עניין בורנשטיין)). ככלל, גישתו של בית המשפט בעת בחינת בקשות לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה או אי התייצבות היא ליברלית, תוך השתת הוצאות על הצד שנקט במחדל הדיוני לשם ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין השני (עניין עיסא, שם; עניין בכר, בפסקה 12; עניין בורנשטיין, שם). ואולם, חרף גישה ליברלית זו, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. ככלל, טענותיו של איטח בבקשה שלפניי נטענו גם לפני בית משפט קמא, וזה דן בהן בהחלטתו המפורטת והמנומקת, ולבסוף דחה אותן. קביעותיו של בית משפט קמא מקובלות עלי בעיקרן, ולא מצאתי טעם מבורר להתערב בהן. אבהיר בקצרה את טעמיי.

8.בחינת הבקשה באספקלריה של העילות לביטול פסק דין שהוזכרו לעיל אינה מצדיקה התערבות במקרה דנן. ראשית, לאור השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם שורשי בדרך ניהול ההליך. בתוך כך, במסגרת סוגיית ההמצאה, אני סבור כי טענותיו של איטח אינן מגלות פגם כאמור, בין היתר נוכח העובדה שבית משפט קמא שב וביקש ממנו למסור כתובת שבה ניתן יהיה להמציא לו כתבי בי-דין, וזאת ללא הועיל. שנית, גם בחינת הנימוקים האפשריים למחדלים הדיוניים הנדונים אינה מסייעת לאיטח. בהקשר זה, ניתנו לאחרון מספר הזדמנויות לתקן את מחדליו, הן בהתייחס לכתובתו והן בהתייחס למחדלי ההתייצבות והשלמת הפקדון להבטחת ההוצאות, אך הוא לא ניצל אותן. לא זו אף זו, איטח סיפק הסברים כלליים להתנהלותו אך לא הציג הסברים קונקרטיים המצדיקים את הרכיבים השונים של התנהלותו הדיונית בתובענות (ועל כך עמד בית משפט קמא בהרחבה).

9.ויובהר: אין חולק כי מצבו הבריאותי של איטח אינו מהמשופרים. עם זאת, לאור העובדה שהוא זה שהגיש את התובענה הראשונה (אשר פתחה את ההתדיינות המשפטית בין הצדדים), מצופה היה ממנו להתנהל באופן שיאפשר את קידום ההליך. אזכיר כי בית משפט קמא קבע ישיבות הוכחות רבות, אך בפועל, בשל התנהלותו של איטח, אף אחת מהן לא התקיימה. לנוכח זאת, ולאור סימני שאלה שהעלו חלק מבקשותיו של איטח (ובתוכם חשד שאחד מהאישורים שצורף היה לא מהימן), בית משפט קמא ביקש ממנו להציג מסמכים רפואיים אשר ימוענו לבית המשפט ויספקו הסבר למחדליו, אך גם ניסיונות אלה העלו חרס. במצב דברים זה, אין להתפלא על כך שבית המשפט קמא מצא לנכון שלא להשלים במקרה זה עם התנהלותו הדיונית הקלוקלת של המבקש, לאחר שניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו – והוא לא השכיל לנצלן (ראו והשוו רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של העמותה, פסקה 8 (22.4.2015); רע"א 4405/15 SHAHEEN LIL-MANTOGAL AL GHIZIEH נ' MARINA FOR GENERAL TRADING, פסקה 8 (8.9.2015); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקאות 8-5 (8.10.2015)).

10.כשברקע התנהלותו הדיונית של איטח, אציין כי גם קביעתו של בית משפט קמא, שלפיה אף סיכוייו בתובענות אינם תומכים בביטול פסקי הדין, מקובלת עלי. עיון בטענותיו של איטח ביחס לנסיבות החתימה על ההסכם מלמד על קשיים ניכרים הניצבים בדרכו לאכיפת ההסכם, בין היתר על רקע דלות התצהיר התומך בתובענה הראשונה והאסמכתאות שצורפו לה, וכן על רקע ה"חורים" הרבים בגרסה לה טען איטח (ראו פסקאות 64-58 להחלטה; וכן עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 27.1.2022, בסופו ניתן פסק הדין השני). לאור זאת, ובשים לב לעובדה שאף בבקשה לביטול פסקי הדין ובקשת רשות הערעור שלפניי אין הסברים של ממש לפערים אלה – קשה להתרשם כי סיכוייו לזכות בתובענות מצדיקים התעלמות ממחדליו הדיוניים החמורים.

11.לפני סיום, לא למותר לציין כי הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר חלה על ההליך שלפניי (וכן הוראת תקנה 131 תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שהחליפה אותה), קובעת כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין בתוך 30 יום מיום המצאתו. בהינתן שלא מצאתי כי נפל פגם בהמצאת פסקי הדין, הבקשה דנן הוגשה בחריגה מהוראה זו, ויש בכך משום מתן משנה תוקף להחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסקי הדין.

12.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.