רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ. עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של ה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) מיום 14.1.2015 בה נדחתה בקשת המבקשים לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

1.

ביום 19.11.2013 הוציא בית המשפט המחוזי צו לפירוק העמותה לניהול הכדורגל בבאר יעקב (להלן: העמותה ). הצו נכנס לתוקפו ביום 15.1.2014, והמשיב 1 מונה לשמש כמנהל מיוחד של העמותה (להלן: המנהל המיוחד ). במהלך חודש מרץ 2014 ביקש המנהל המיוחד מבית המשפט להמשיך את הפעלתה הגרעונית של העמותה עד לקבלת כספים להם היא זכאית ממקורות שונים ובכללם תמיכה תקציבית של המבקשת 1, המועצה המקומית באר יעקב (להלן: המועצה ). באותו החודש קיים בית המשפט דיון בבקשה אליו התייצב המבקש 2, ראש המועצה (להלן: ראש המועצה ) אשר טען כי המליץ לוועדת התמיכות של המועצה להעביר לעמותה 350,000 ש"ח בארבעה תשלומים שווים, וכי התשלום הראשון ישולם לאלתר. עוד הוסיף ראש המועצה כי ועדת התמיכות עתידה להתכנס בתוך שבוע ימים והצהיר לפרוטוקול כדלקמן:

"על מנת להוכיח רצינות ואמון בכך שוועדת התמיכות אכן תאשר את התקציב כפי שהבאתי לידיעת ביהמ"ש, ולאחר מספר חודשי פעילות שהמועצה נתנה תמיכה לפעילות העמותה, ולאחר שבימ"ש הבהיר לי כי ללא התחייבות כאמור תופסק פעילות העמותה שהמועצה רואה בה חשיבות גבוהה, אני מתחייב שהמועצה תישא בהוצאות ההפעלה לפחות החל מיום 1.3.2014 ועד להחלטת ועדת התמיכות." (שורות 25-21 בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 27.3.2014).

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המנהל המיוחד להפעלה גירעונית של העמותה עד לדיון שיתקיים ביום 6.4.2015, לאחר כינוס ועדת התמיכות של המועצה וציין בהחלטתו כי אישור זה ניתן לאור התחייבותו של ראש המועצה במהלך הדיון. ביום 10.4.2014 עדכן המנהל המיוחד את בית המשפט כי ועדת התמיכות החליטה לאשר תקציב בסך של 300,000 ש"ח להפעלת העמותה וביקש להתיר לו להפעיל את העמותה עד להחלטה אחרת. בהחלטתו מיום 11.4.2014 אישר בית המשפט את ההפעלה והתנה זאת בכך שלא ייווצר גירעון בקופת העמותה.

2.

למרות החלטת ועדת התמיכות, העבירה המועצה לעמותה 70,000 ש"ח בלבד

וביום 21.8.2014 ביקש המנהל המיוחד מבית המשפט להורות למועצה להעביר אליו את יתרת הכספים. עוד ביקש המנהל המיוחד להורות לראש המועצה, למנכ"לית המועצה דאז, המבקשת 3, ולחשב המלווה למועצה, המבקש 4, להביא באופן אישי לכך שהמועצה תמלא אחר התחייבותה ותעביר את יתרת התשלום. בהחלטתו מיום 24.8.2014 הורה בית המשפט למבקשים להשיב לבקשה בתוך עשרה ימים, ובהמשך נעתר לבקשתם למתן ארכה להגשת התגובה עד ליום 18.9.2014. המבקשים לא הגישו את תגובתם גם במועד הנדחה וביום 30.9.2014 קיבל בית המשפט את בקשת המנהל המיוחד ליתן החלטה בבקשה בהעדר תגובת המבקשים והורה למועצה להעביר 240,000 ש"ח לידי המנהל המיוחד. כמו כן חייב בית המשפט את המבקשים 4-2 לבצע את כל הפעולות הדרושות לשם העברת הכספים, בתוך שבעה ימים (להלן: ההחלטה הראשונה )).

3.

סמוך לאחר מכן, ביום 6.10.2014, עתרו המבקשים לביטול ההחלטה הראשונה. לטענת המבקשים תגובתם לבקשת המנהל המיוחד לא הוגשה במועד נוכח עומס כבד בו היו נתונים לצורך יישום תכנית ההבראה של המועצה ובשל חופשת ראש השנה. עוד טענו המבקשים כי כיוון שמונה למועצה חשב מלווה קוצצו תמיכות המועצה בשליש והיא תוכל להעביר 200,000 ש"ח בסך הכל, וכן טענו כי יתרת הסכום תועבר כאשר מצבה הכלכלי יאפשר זאת. בהקשר זה נטען כי המועצה רשאית להפחית ולעכב את סכומי התמיכות שהיא מעניקה לגורמים שונים אם מצבה הכלכלי אינו מתיר לה לעשות כן. המנהל המיוחד, הכונס הרשמי ורשם העמותות התנגדו לבקשה ובית המשפט החליט לקיים בה דיון ביום 6.1.2015. טרם קיום הדיון, פנתה המבקשת 3 וביקשה להחליף את תצהירה התומך בתגובת המועצה בתצהיר גזבר המועצה וכן ביקשה לדחות את מועד הדיון. בית המשפט דחה את הבקשה והורה למבקשת 3 להתייצב במועד שנקבע ולהיחקר על תצהירה. המבקשת 3 לא מילאה אחר הוראות בית המשפט ובמועד שנקבע לדיון לא התייצבה להיחקר על תצהירה.

4.

בהחלטתו מיום 14.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול ההחלטה הראשונה, וקבע כי לא נפל במקרה דנן פגם שיצדיק את ביטולה מחובת הצדק, הואיל ואין מחלוקת כי הן בקשת המנהל המיוחד והן החלטת בית המשפט המורה על הגשת תגובה הומצאו למבקשים, ואף ניתנה להם, לבקשתם, ארכה להגשתה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנימוקים שפורטו בבקשה אינם מצדיקים את ביטול ההחלטה אף לא משיקולים שאינם נוגעים לחובת הצדק. בהקשר זה ציין בית המשפט כי המבקשים לא הציגו הסבר המניח את הדעת לאי הגשת התגובה מטעמם וכי עומס עבודה וחופשת חג אינם מהווים, כך נקבע, צידוק לאי הגשת התגובה במועד ולאחר הארכה שניתנה. המבקשים אף לא טרחו להגיש בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תגובתם טרם מתן ההחלטה הראשונה והוסיפו להתנהל באופן המזלזל בבית המשפט ובהחלטותיו בכך שלא התייצבו לדיון בבקשה תוך דגש על אי התייצבות המבקשת 3, המצהירה מטעמם, למרות החלטה מפורשת שניתנה בעניינה. אשר לסיכויי ההגנה

קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בסיכויים נמוכים שכן טענתם המרכזית של המבקשים לפיה המועצה אינה יכולה לעמוד בהתחייבותה נוכח מצבה הכלכלי, היא טענה שבעובדה שלא הוכחה בהעדר התייצבות המצהירה. בית המשפט הוסיף כי גם אם ניתן להוכיח טענה זו, אין בכך כדי להועיל למבקשים נוכח אישורה של ועדת התמיכות לתקצוב העמותה בסך של 300,000 ש"ח ומשום שהטענה שהועלתה ולפיה תקציב התמיכות בעמותה קוצץ בשליש ל-200,000 ש"ח, לא נתמכה באסמכתא כלשהי ומכל מקום גם הסכום המופחת לא הועבר לעמותה.

אשר לטענת המבקשים כי למועצה מונה חשב מלווה והדבר מהווה שינוי נסיבות בגינו יש לאפשר למועצה לחזור בה מהחלטתה להעניק לעמותה 300,000 ש"ח, קבע בית המשפט כי ראש המועצה לא הזכיר בפני בית המשפט את קיומו של חשב מלווה ולא הבהיר כי ייתכן קיצוץ בתמיכה שתוענק לעמותה, ככל שזו תאושר. בית המשפט הוסיף כי במועד בו התכנסה וועדת התמיכות, היה ידוע על מינוי החשב המלווה ועל יישום תכנית ההבראה, ומשכך יש לדחות את טענת המבקשים על שינוי בנסיבות ומינוי החשב המלווה אינו מבטל את התחייבות המועצה. בית המשפט ראה להדגיש בהקשר זה כי לו היה מובא לידיעתו שמונה למועצה חשב מלווה או כי קיים חוסר וודאות בהעברת התמיכה לעמותה, לא היה מאשר את הפעלתה. עוד נקבע כי טעם נוסף התומך בדחיית הבקשה הוא הסתמכותו של המנהל המיוחד על הבטחות המועצה והעומד בראשה, והעובדה כי נטל התחייבויות חדשות ובהן תשלום לעובדי העמותה ושינה את מצבה לרעה. אשר לטענת המבקשים לפיה ראש המועצה אינו רשאי לחייב את המועצה, קבע בית המשפט כי טענה זו לא נזכרה בבקשת הביטול והועלתה לראשונה במהלך הדיון. עוד נקבע כי פרט להיותה הרחבת חזית אסורה אין בה ממש גם לגופה, שכן ועדת התמיכות אישרה את התחייבות ראש המועצה. בית המשפט דחה אפוא את בקשת המבקשים וחייב אותם בתשלום שכר טרחה והוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

5.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי ראש המועצה מעולם לא התחייב בשם ועדת התמיכות להעביר את הכספים, אלא רק להמליץ על כך. עוד הם טוענים כי התחייבות ראש המועצה משוללת תוקף מכיוון שביום 13.6.2013, תשעה חודשים טרם שניתנה התחייבותו של ראש המועצה בדיון, מונה המבקש 4 כחשב מלווה למועצה ועל-פי סעיף 142ג(א)(5) לפקודת העיריות אין תוקף להתחייבות כספית של המועצה אלא אם החשב המלווה חתם עליה. אשר לאי התייצבותם של המבקשים לדיון מיום 6.1.2015, טוענים המבקשים כי ראש המועצה לא נתן תצהיר ובית המשפט לא הורה לו להתייצב, אולם הוא הגיע לבית המשפט עם גזבר המועצה באיחור קל. עוד נטען כי המבקשת 3 ביקשה להמיר את תצהירה בתצהירו של הגזבר הנוכחי וביקשה לדחות את הדיון בשל "יום פגישות עמוס" שהיה לה באותו היום, אשר מנע ממנה להתייצב לדיון. המבקשים מוסיפים כי מינוי החשב המלווה הוא ראיה מספיקה למצבה הכלכלי הרעוע של המועצה וכן כי הציגו לבית המשפט רשימה המלמדת על קיצוץ רוחבי בתמיכות שאושרו.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה ובהחלטה מיום 1.2.2015 נקבע כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי טרם הגשת תשובת המשיבים.

6.

המנהל המיוחד והכונס הרשמי מתנגדים לבקשה. המנהל המיוחד סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוען כי טענותיהם של המבקשים לעניין סמכותו של ראש המועצה אינן רלוונטיות משניתן אישורה של ועדת התמיכות. עוד נטען כי תקציב ועדת התמיכות אושר על-ידי החשב המלווה, ועל כן יש לדחות גם את הטענות בדבר היעדר אישור החשב המלווה. המנהל המיוחד מוסיף וטוען כי החשב המלווה צורף כמשיב לבקשה למתן הוראות, כי הבקשה הומצאה לו והוא היה צד להליך בבית המשפט קמא. אשר לטענת המבקשים כי המועצה ביצעה קיצוץ רוחבי בתמיכות המוענקות על-ידה, טוען המנהל המיוחד כי אין ממש בטענה והוא מפנה להחלטה של ועדת התמיכות מיום 29.12.2014 המעידה על הגדלת התמיכות לגופים מסוימים כתוצאה מעודף כספים. לבסוף טוען המנהל המיוחד כי המבקשים עושים דין לעצמם, כי המבקשת 3 זלזלה בהחלטת בית המשפט שהורתה לה להתייצב לדיון וכי בדין נקבע כי אין ליתן משקל לטענות העובדתיות שנתמכו בתצהירה. המנהל המיוחד מוסיף עם זאת כי ככל שבקשת הערעור תתקבל, ישיב את הכספים שקיבל מהמועצה (סעיף 88 לתגובת המנהל המיוחד).

הכונס הרשמי מוסיף לטענות המנהל המיוחד כי החשב המלווה אישר את תקציב המועצה במסגרתו אישרה ועדת התמיכות את העברת הכספים, ועל-כן יש לדחות את טענת המבקשים בהקשר זה. נוכח עיצומי ארגון הפרקליטים הודיעה באת-כוח רשם העמותות כי אין בכוונתו להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור.

7.

דין הבקשה להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, אשר לגביו אין טענה לפגם המחייב ביטול מחובת הצדק, על בית המשפט לבחון שני שיקולים: השיקול הראשון הוא מהי הסיבה לאי התייצבותו של בעל הדין בדיון, ובפרט האם מדובר בזלזול בבית המשפט או שמא צירוף נסיבות אומלל, היסח הדעת או רשלנות. השיקול השני, הוא סיכויי ההגנה של המבקש (או התביעה – לפי המקרה) (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ , פסקה 8 (10.8.2010); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 740-738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

678-675 (מהדורה 11, 2013)) . עוד נפסק כי ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על שאלת סיכויי הגנתו, ויש להבחין בהקשר זה בין המקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה או אף רשלנות מסוימת לבין המקרים בהם ההיעדרות מקורה ב"התעלמות מדעת מההליך השיפוטי" שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן , פסקה 11 (18.6.2012); רע"א 1957/12 חלה נ' כהן , פסקה 10 (22.5.2012)); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ , פסקה 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (6.4.2008) והאסמכתאות שם).

8.

בענייננו אין מחלוקת כי כתבי בי הדין הומצאו למבקשים ואלו אף הגישו בקשה להארכת מועד להגשת תגובה אולם לא הגישו את תגובתם במועד. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, "עומס עבודה" וחופשת החג אינם מהווים צידוק מספיק למחדל זה. לכך יש להוסיף כי התנהלותם המזלזלת של המבקשים לא הסתכמה בכך, והתבטאה גם בהתנהלותה של המבקשת 3 שבחרה לא להתייצב לדיון שנקבע בשל "עומס פגישות", למרות החלטה מפורשת של בית המשפט קמא הדוחה את בקשתה לדחיית מועד הדיון ומורה לה להתייצב במועד שנקבע ולהיחקר על תצהירה.

בדין קבע, אפוא, בית המשפט המחוזי כי התנהלותם של המבקשים מלמדת על זלזול בבית המשפט ובהוראותיו וכי התנהלותם מכריעה את הכף לחובתם ומאפילה על השיקול הנוגע לסיכויי הגנתם. עם זאת ובבחינת למעלה מן הצורך בחן בית המשפט גם את שאלת סיכויי ההגנה והגיע למסקנה כי אף הם אינם מצדיקים את ביטול ההחלטה שניתנה. נימוקיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה מקובלים עלי אף הם ולא ראיתי מקום להתערב בהם.

9.

המבקשים משליכים את יהבם על הטענה לפיה לראש המועצה אין סמכות להתחייב בשמה, אך כפי שקבע בית המשפט המחוזי טענה זו אין בה כדי להועיל להם נוכח האישור שניתן לתמיכה בעמותה על-ידי ועדת התמיכות. לכך יש להוסיף כי טענות המבקשים לפיהן הוחלט על קיצוץ רוחבי בתמיכות שמעניקה המועצה, לא נתמכו באסמכתא כלשהי, למעט טענה כוללנית להימצאותו של מסמך המעיד על כך - מבלי שמסמך זה צורף לבקשה דנן או לבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא. מנגד, הציג המנהל המיוחד מסמך המלמד כי שלושה חודשים לאחר מתן ההחלטה הראשונה, ביום 29.12.2014, הוסיפה המועצה לתקציב התמיכות של שני גופים נתמכים סך של 60,000 ש"ח (נספח 19 לתגובת המנהל המיוחד). זאת ועוד - החשב המלווה שהיה צד להליך דנן, מונה כשנה ויותר

לפני מתן החלטת ועדת התמיכות, ועל כן בצדק קבע בית המשפט קמא כי אין לראות במינויו שינוי נסיבות.

10.

מטעמים אלו כולם, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. למען הסר ספק, יובהר כי הסכום אותו על המועצה לשלם לעמותה מתוקף ההחלטה הראשונה הוא 230,000 ש"ח וזאת בעקבות הבהרת המנהל המיוחד לעניין טעות סופר שנפלה בסכום שנתבקש (240,000 ש"ח).

המבקשים יישאו בהוצאות המנהל המיוחד בבקשה זו בסך 6000 ש"ח ובהוצאות הכונס הרשמי בסך 6000 ש"ח.