רע"א 1957/12 זהרה חלה נ. יוסף כהן

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 21.2.2012 (כב' הנשיאה ה' גרסטל ) בה"פ 24958-01-11 (להלן: ההחלטה ), בגדרה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

1.

בין המבקש 2 (להלן: חלה ), לבין המשיבים 2-1 נתגלע סכסוך בנוגע לבעלות במניות המבקשת 3 (להלן:

החברה ) שבבעלותה מקרקעין המצויים בפתח-תקווה ועליהם בנוי אולם אירועים. בין המשיב 2 (להלן: דימנטשטיין ), שהחזיק בשליש ממניות החברה ושימש בה כמנהל, לבין חלה נרקם הסכם לרכישת מניותיו של דימנטשטיין. בנוסף, התקשר חלה בהסכם לרכישת מניותיהם של שני בעלי מניות נוספים בחברה. בשנת 2004 פנה חלה לבנק הפועלים כדי לקבל אשראי עבור חברה אחרת שבבעלותו, ולשם כך שיעבד את נכס המקרקעין של החברה לטובת הבנק. לטענת דימנטשטיין, חלה לא היה רשאי לעשות כן, שכן הוא לא עמד בתנאי ההסכם ביניהם, ולכן דימנטשטיין המשיך לכהן כמנהל בחברה ולהחזיק במניותיו. נטען גם, כי אף שבין השניים נחתם הסכם פשרה - חלה לא עמד בתנאיו. בעקבות אי עמידתו של חלה בתנאי ההלוואה פנה הבנק למימוש הנכס, אך לבקשת דימנטשטיין ניתן צו ארעי המונע את מימושו.

2.

בשנת 2010, ובטרם הוכרע הסכסוך בין חלה לבין דימנטשטיין, נכרת הסכם בין חלה לבין המשיב 1 (להלן: כהן ), בין היתר, לרכישת מניותיו של חלה בחברה. במקרה זה, היה זה חלה שטען שתנאיו של ההסכם לא קוימו במלואם על-ידי כהן ולכן מסר לרשם החברות הודעה על העברת המניות, שלכאורה נמכרו לכהן, בחזרה על שמו (ובהמשך על שם אימו, המבקשת 1, להלן: המבקשת ) וכן מחק את כהן מרשימת מנהלי החברה ומינה עצמו למנהל יחיד.

3.

ביום 13.1.2011 הגיש כהן תובענה נגד המבקשים (ה"פ 24958-01-11) בה טען, בין היתר, כי העברת המניות, שנמכרו לו קודם לכן, על שם המבקשת, בטלה נוכח ההסכם בינו לבין חלה. דימנטשטיין, מצידו, הגיש תובענה נגד כהן ונגד המבקשים (ה"פ 9695-04-11) בה טען, כי פעולות שבוצעו בנכס, ובכללן ההסכם להעברת המניות לכהן - בטלות, בין היתר, כיון שלא קיבלו את אישורו. יצוין, כי חלה הגיש תשובות לתובענות, כשהן נתמכות בתצהירים.

3.

במסגרת קדם משפט מיום 10.4.2011 הוחלט על איחוד הדיון בתובענות, ונקבע מועד לחקירת המצהירים ליום 29.6.2011. לבקשת דימנטשטיין, ובהסכמת הצדדים, הוקדם הדיון ליום 27.6.2011. כעולה מן ההחלטה, ביום 23.6.2011 פנה בא כוחו דאז של חלה, עו"ד תורג'מן, לבאי כוח הצדדים בבקשה לדחיית מועד הדיון בטענה שחלה לא יוכל להתייצב לדיון בשל אירוע אישי. זמן קצר לאחר מכן הגיש עו"ד תורג'מן, בהסכמת חלה, הודעה על הפסקת ייצוגו של חלה בציינו, כי אין בכך כדי למנוע את קיומו של הדיון הקבוע ליום 27.6.2011. עם זאת, חלה פנה בעצמו לבאי כוח הצדדים וביקש את הסכמתם לדחיית מועד הדיון והגיש (ביום 26.6.2011, יום אחד בלבד לפני הדיון) בקשה ברוח זו לבית המשפט, בה הסביר כי הדחייה נדרשת, בין היתר, לשם שכירת שירותיו של עורך דין.

4.

חלה לא התייצב לדיון. מצהיר מטעמו, עו"ד גרשטיין, ציין בפני בית המשפט כי חלה נמצא בחו"ל, אך בכוונתו לעלות על טיסה כדי להגיע לדיון ולבקש את דחייתו. הצדדים התנגדו לבקשת הדחייה, ובאת כוחו של כהן ביקשה כי יינתן פסק דין. נוכח הטענות הסותרות שהועלו בשתי התובענות ביחס לזכויותיו של חלה במניות החברה וסמכותו למכרן, הוחלט על מתווה דיוני, לפיו יינתן פסק-דין בתובענת כהן בהעדרו של חלה, אך פסק דין זה יהיה מותנה בתוצאות תובענת דימנטשטיין שבה התקיים דיון באותו יום ובסיומו קבע בית המשפט כי פסק הדין יינתן בהמשך (לאחר הגשת סיכומים). במסגרת פסק הדין בתובענת כהן נקבע, כי פעולות שבוצעו באוקטובר 2010, קרי, העברת המניות שנמכרו לכהן על שמה של המבקשת, מחיקתו של כהן מרשימת המנהלים בחברה ומינויו של חלה למנהל יחיד - בטלות. יצוין, כי לאחר הדיון, ובטרם ניתן פסק דין בתובענת דימנטשטיין, הודיעו כהן ודימנטשטיין שהגיעו להסדר בנוגע לתובענתו של דימנטשטיין, ומכאן שפסק הדין שניתן בתובענת כהן עומד בתוקפו.

5.

חלה הגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין (להלן: בקשת הביטול ) בה תיאר, בין היתר, את הנסיבות המשפחתיות שבגינן נאלץ לטוס לחו"ל עובר לדיון (לטענתו היה מדובר בסכסוך בינו לבין רעייתו שיצאה מהארץ שלשם פתרונו נסע חלה בעקבותיה). עוד הסביר חלה, כי רכש כרטיס טיסה במטרה להגיע ארצה ליום הדיון (בשעות הצהריים המוקדמות) אך הטיסה התעכבה, ולאחר שנודע לו כי ניתן פסק דין בהעדרו לא ראה עוד טעם להגיע לישראל. הודגש, כי חלה מבין את הבעייתיות שבהתנהלותו, אך אין בכך כדי ללמוד על זלזולו בהליך. עוד נטען, כי פסק הדין, אשר למעשה מנשל את חלה מזכויותיו בנכס, אינו מנומק ואין בו התייחסות לטענות ההגנה שהעלה. יצוין, כי הצדדים ויתרו על חקירת חלה בנוגע לתצהירו שתמך בבקשת הביטול.

6.

בית המשפט דחה את בקשתו של חלה לביטול פסק הדין. לעניין סיבת ההיעדרות נקבע, כי חלה הציג גרסאות סותרות ולא הציג אסמכתאות התומכות בגרסה שהעלה בבקשה הביטול, כגון כרטיס טיסה או אישור על העיכוב הנטען בטיסה. בית המשפט ציין, כי מדובר בהתנהלות מניפולטיבית שנועדה להביא לדחיית מועד הדיון. אף שקבע, כי די בהתנהלות זו כדי להביא לדחיית הבקשה, בחן בית המשפט גם את טיעוני ההגנה של חלה בתובענות וקבע, כי אין בהם כדי להביא לקבלת הבקשה. צוין, כי בתצהיר שתומך בבקשת הביטול לא פורטו טיעוני ההגנה של חלה, ולמעט טענה כללית, לא פורטו נזקים קונקרטיים שעלולים להיגרם לו בעקבות דחיית הבקשה. עוד נאמר, כי בטענות ההגנה שנכללו בבקשת הביטול, ואינן נתמכות בתצהיר, חסר העיקר ולכן ספק אם יש בהן כדי לסייע לחלה.

7.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשה חוזר חלה על הנסיבות שהביאו אותו להעדר מן הדיון. כן נטען, שלא היה צורך לתמוך בתצהיר את כל טענות ההגנה שפורטו בבקשת הביטול, שכן טענות אלה כבר הועלו בתשובות שהגיש לתובענות העיקריות ונתמכו בתצהיר. נטען, כי ההסכם שהציג כהן בפני בית המשפט איננו ההסכם האמיתי שנכרת בין חלה לכהן, וישנו הסכם אחר (שצורף), בו תנאים אחרים, שלטענתו לא קוימו על-ידי כהן ולכן היה מקום לנקוט בפעולת השבת המניות. עוד טען חלה, כי העביר את המניות בחזרה על שמו באמצעות שטר להעברת מניות, אשר ניתן לו על-ידי כהן, למקרה שזה לא יעמוד בתנאי ההסכם האמיתי ביניהם.

8.

דימנטשטיין וכהן מתנגדים לבקשה. בתגובותיהם הם עומדים על התנהלותו חסרת תום הלב של חלה עובר לדיון שאליו לא התייצב. הם מצביעים על נתונים רבים, ובהם הודעת הבהרה שהגיש בא-כוחו המתפטר של חלה, עו"ד תורג'מן, מהם ניתן להסיק שספק אם חלה שהה בחו"ל וגם אם כן – לא ניתן לשלול את האפשרות שעשה כן כדי לכפות דחייה במשפט, ומכל מקום הימנעותו מלהתייצב לדיון היתה מתוכננת ונעשתה תוך זלזול בבית המשפט. באי כוחו של דימנטשטיין גם לא חסכו במאמצים "להשחיר" ככל הניתן את פניו של חלה, תוך הפנייה לשלל החלטות שיפוטיות המצביעות, לכאורה, על היותו מתדיין שבאופן קבוע אינו מציית להחלטות בתי המשפט. לא נתקררה דעתם עד שצרפו לתשובתם גם תקליטור ועליו קטע מתכנית תחקירים ששודרה בטלוויזיה בעניין מעשי נוכלות, לכאורה, שביצע חלה. יצוין, כי לא רק שאין כל משקל, לצורך ההחלטה דנן, לאמור שם, עצם צירופו של חומר זה אינו ראוי, בלשון המעטה, והמעט שניתן לומר בעניין זה הוא, שאין בכך כדי לסייע לעניינו של דימנטשטיין. לטענת כהן, אין ממש בטענות ההגנה שהעלה חלה כלפי תובענתו. נטען, כי ההסכם אותו מציג חלה כ"הסכם האמיתי" הוא למעשה טיוטת הסכם שניסח בא כוחו דאז. לגבי שטר העברת המניות נטען, כי זה נוּסח למקרה שחלה יפר את התחייבויותיו וכהן ירצה לחזור בו מן ההסכם, והופקד בנאמנות בידי באת כוחו של כהן (שהיא גם אחותו) ואילו חלה עשה שימוש בעותק השטר שנשלח לו בפקס. דימנטשטיין טוען, בין היתר, כי בניגוד לטענתו של חלה, בית המשפט התייחס לטענות ההגנה שהעלה והכריע בסופו של יום על סמך כתבי הטענות והתצהירים שהיו בפניו. עוד נטען, כי רבות מהטענות שמעלה חלה בבקשה מקומן בערעור על פסק הדין.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה, החלטתי כי דין הבקשה להדחות . אין מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשתו של חלה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

יודגש, כי לא ראיתי לנכון לבחון במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור את פסק הדין לגופו, דבר שאינו נוגע להליך דנן, שעניינו בשאלה האם ראוי היה לדחות את בקשת חלה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. ככל שלחלה עומדת זכות ערעור על פסק הדין, ערעור זה, ככל שיוגש ובכפוף לאפשרות להגישו, הוא ההליך שבגדרו יש לבחון את פסק הדין לגופו, כלומר, את השאלה האם עלה בידי דימנטשטיין ו/או כהן להוכיח את תובענותיהם באופן שהיה מקום ליתן פסק דין נגד חלה על-פי הוראת תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך איני רואה צורך להיזקק לטענות הרבות שנטענו בעניין זה על-ידי הצדדים.

10.

כפי שציין בית משפט קמא, שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) 241-240, להלן: תורת הפרוצדורה ); ראו גם י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 739, להלן: סדר הדין האזרחי ), או שמא

עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (לא פורסם, 2.2.2009), פסקה 15 וההפניות שם). במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול:

"שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (לא פורסם, 10.8.2010), להלן: עניין מרגוליס ).

11.

לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו (לעניין מקומה של הבקשה לביטול פסק דין במארג הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לערכאות ראו תורת הפרוצדורה האזרחית בעמוד 240). ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס : "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם, 21.2.2010) פסקה 6). מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן (לא פורסם 30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ

(לא פורסם, 27.2.2005) פסקה ח (2) ). לבחינה זו נפנה כעת.

12.

בית המשפט המחוזי קבע, על יסוד כל החומר שהיה לפניו, כי חלה פעל בדרכים מניפולטיביות להביא לדחיית הדיון. אין מקום להתערב בקביעה זו. אכן, עולה מנתוני הפרשה כי חלה לא בחל בשום מהלך להשגת מטרה זו. הוא העמיד את בית המשפט ואת יתר בעלי הדין בפני עובדה מוגמרת בנסותו לכפות את דחיית הדיון. החל בדחיקת בא-כוחו למצב בו ייאלץ להתפטר וכלה ביציאה, אמיתית או מדומה, לחו"ל, בידעו היטב כי נקבע דיון הוכחות בבית המשפט המחוזי. גם אם נוצר צורך אמיתי לצאת לחו"ל, לא עלה בידי חלה לשכנע כי לא היה מנוס מלעשות כן דווקא במועד הדיון. בנוסף, לא עלה בידי חלה לתמוך במסמכים את העובדות להן טען בעניין אי התייצבותו, אף כי אילו היה מדובר בעובדות אמת לא היה אמור להיות כל קושי בתמיכתן בראיות חיצוניות ובעלות משקל.

13.

מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי התנהלות מזלזלת ומניפולטיבית מצד בעלי דין. "יומו" של חלה בבית המשפט ניתן לו, אך הוא בחר, מסיבות השמורות עימו, שלא לנצלו. אין הוא זכאי שתינתן לו הזדמנות נוספת, שהאפשרות לקבלה שמורה לאותם מקרים בהם הייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות. יתרה מכך, אפילו אי ההתייצבות נובעת מרשלנות, יהיו מקרים בהם תינתן לבעל הדין הרשלן הזדמנות נוספת, בדרך כלל בכפוף לחיוב בהוצאות. בכך יינתן ביטוי לזכות הגישה לערכאות. ברי כי השאיפה היא לעשות משפט צדק תוך מתן הזדמנות לבעלי הדין להציג בבית המשפט את מלוא ראיותיהם וטענותיהם. אלא שאין להשלים עם התנהגות המסכלת ביודעין ובעזות מצח את האפשרות לקיים הליך משפטי תקין. בענייננו מדובר במקרה מובהק של "התעלמות מדעת" מההליך מצד בעל דין. אכן, הסנקציה שננקטה כלפי חלה אינה קלה. יתכן שהדבר יגרום לו לפגיעה כלכלית ממשית. אלא שכל זאת היה אמור להיות ברור לחלה בטרם החליט שאין הוא מתייצב בבית המשפט. לא ניתן, אפוא, לומר שבית המשפט טעה בהחליטו שלא לבטל את פסק הדין.

לטעמי, יתכן שדחיית בקשתו של חלה לביטול פסק הדין אינה התוצאה היחידה האפשרית ככל שמדובר במישור היחסים שבינו לבין כהן ודימנטשטיין, שכן במישור זה חיוב חלה בהוצאות משמעותיות עשוי אולי להוות סנקציה נאותה בגין הנזק שגרם לבעלי הדין שכנגד. אלא שדחיית הבקשה לביטול פסק הדין היא תוצאה מתחייבת בראש ובראשונה מהבחינה המערכתית. כבר נפסק, כי גם כשבעלי הדין מסכימים על דחיית דיון, רשאי בית המשפט, ולעיתים הוא אף חייב, שלא להיענות לבקשה מוסכמת זו (רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי

(לא פורסם, 14.9.2005)). קל וחומר שכך הוא כשמדובר בדיון לשמיעת הוכחות. בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספת לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר. בעבר כבר נפסק כי: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730, 732 (2001)).

המקרה דנן הוא, אפוא, מקרה של אי התייצבות שאינה אלא "התעלמות מדעת" מההליך המשפטי, מה שהצדיק את דחיית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נוכח אותה אי ההתייצבות, ומטעם זה בלבד, אף ללא בחינת טענות ההגנה של חלה.

13.

ניתן היה לסיים כאן, אלא מכיוון שבית משפט קמא הוסיף ובחן את סיכויי ההגנה, מעבר לדרוש, ראיתי לנכון להתייחס לטיב הבחינה שאמורה להיעשות כשמדובר בבקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות, במובחן מבחינת סיכויי ההגנה כשמדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

14.

כאמור, השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך (ראו תורת הפרוצדורה בעמוד 240 ; עניין מרגוליס הנזכר). נזכיר, כי בית המשפט קבע שסיכויי ההגנה של חלה נמוכים וזאת, בין היתר, כיוון שהוא לא תמך בתצהיר את טענות ההגנה שפרט בבקשת הביטול. אכן, במקרים בהם ניתן פסק דין בהעדר הגנה יש צורך כי במסגרת הבקשה לביטול פסק דין יפורטו טענות ההגנה וייתמכו בתצהיר, שכן במקרה זה לא עומדות טענות ההגנה בפני בית המשפט בעת מתן פסק הדין שביטולו מתבקש. שונה המצב מקום בו הוגשו כתבי הגנה (או, כבמקרה דנן, הוגשה תשובה להמרצת הפתיחה) ופסק הדין ניתן בהעדר התייצבות (כפי שארע בענייננו):

"ואולם אם ניתן פסק דין מפאת חוסר התייצבות, כתב ההגנה מונח לפני בית המשפט והשופט יודע במה חפץ הנתבע להתגונן. השופט רשאי לעיין בכתב ההגנה ולקבוע על פיו אם הראה הנתבע שיש לו הגנה לכאורה העשויה לעמוד לו במשפט; חזרה על ההגנה בתצהיר הנתבע לא תוסיף, בדרך כלל, הרבה על מה שהנתבע כבר אמר בכתב ההגנה שהגיש" ( סדר הדין האזרחי

בעמוד 743).

קל וחומר שכך הם הדברים כאשר, כבמקרה דנן, טענות ההגנה אף פורטו בתצהיר שניתן במסגרת התשובות להמרצות הפתיחה (ולא "רק" בכתב הגנה). כלומר, אין ללמוד מאי תמיכת טענות ההגנה של חלה בתצהיר שצורף לבקשת הביטול, על סיכויי הגנתו. לכן לא היה מקום לפקוד לחובת חלה את העובדה שבתצהיר שתמך בבקשת הביטול הוא לא התייחס להגנתו לגופה, שכן זו כבר פורטה בתשובה להמרצות הפתיחה שהוגשו נגדו.

הערה זו היא בגדר מעבר לדרוש ורק על מנת להעמיד הלכה על מכונה. ראינו כי גם אם לא ניתן לשלול את האפשרות שלחלה סיכויי הגנה, אין הדבר מצדיק לקבל את בקשתו לביטול פסק הדין שניתן נוכח אי התייצבותו, בשל העובדה שלא הייתה כל הצדקה לאי ההתייצבות. אחזור ואציין, כי בהחלטה זו איני מתייחס לגוף המחלוקת שבין הצדדים במסגרת התובענות שהוגשו נגד חלה, והאם ראוי היה ליתן פסק דין נגדו בהעדרו, מבחינת עמידת דימנטשטיין וכהן בנטל להוכיח את תובענותיהם.

15.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו; זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכוי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו, של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות, לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה. לעיתים יש גם לשקול במסגרת "משוואה" זו את האינטרסים המונחים על הכף. יצוין, כי הדברים יפים במיוחד למצבים בהם אי ההתייצבות היא של נתבע (או משיב בהמרצת הפתיחה), שאז מחיקת הגנתו נועלת בפניו את שערי בית המשפט באופן מוחלט. כשמדובר באי התייצבות תובע, יש בידי בית המשפט סנקציה פחות קיצונית, של מחיקת תובענתו, באופן שלא תיחסם דרכו לשוב ולהגישה. אלא שהתנהלות חלה עולה כדי זלזול קיצוני המצדיק את דחיית בקשתו לביטול פסק הדין מטעם זה בלבד. אין בכך כדי לפגוע בזכות הגישה של חלה לערכאות, שכן זכות זו ניתנה לו והוא זה שבחר שלא לממשה.

16.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית לגופה. חלה יישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2, לרבות שכר טרחת עורכי דינם, בסכום כולל של 15,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים הנ"ל.

17.

ביום 23.04.2012 ניתן סעד ארעי האוסר על המשיבים 1 ו/או 2 לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין הידועים כגוש 6377 חלקות 11, 231 ו-232 עד למתן החלטה בבקשה. נוכח דחיית בקשת רשות הערעור מבוטל הסעד הארעי.