רע"א 1059-23 רע"א 1059-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 29.12.2022 בחדל"ת 41407-09-21 ובחדל"ת 32086-11-21, בה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לבטל החלטה שניתנה בעניינה ביום 4.7.2022.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המבקשת – חברת אחים משהור בנין ופיתוח בע"מ, היא חברה המבצעת עבודות קבלניות בפרויקטים בתחום הבנייה ופיתוח תשתיות. המשיבה 1 – ארלנגר בע"מ (להלן: המשיבה), גם היא חברת ביצוע בתחום הבנייה; והמשיבה 2 – טוטל גרופ הנדסה ובניין בע"מ, היא חברה בת שלה (משיבות 2-1 ייקראו ביחד להלן: החברות).

2.יצוין בקצרה כי ביום 29.9.2021 הגישה חברת אס.אר. אקורד בע"מ (להלן: אקורד) בקשה לבית המשפט המחוזי נגד החברות "לאכיפת אגרות חוב, מימוש שעבודים שוטפים וקבועים ומינוי כונס נכסים". בבקשה נטען כי החברות חבות לאקורד (ביחד ולחוד) סכום של כ-18 מיליון ₪; וכי הן מצויות בחדלות פירעון כך שאין ביכולתן לפרוע את החוב. בהחלטה מיום 7.10.2021 נתן בית המשפט צו לפתיחת הליכים כנגד החברות, ומינה שני בעלי תפקיד – עו"ד חובב ביטון (הוא המשיב 4) מטעמה של אקורד ועו"ד עמי פולמן (הוא המשיב 3) כגורם אובייקטיבי (שניהם ביחד יכונו להלן: הנאמנים).

3.מדו"ח שהגישו הנאמנים לבית המשפט ביום 21.10.2021, עולה כי החברות ביצעו מספר פרויקטים של בנייה עובר לפתיחת ההליכים נגדן. בכלל זאת, בתחילת שנת 2020 נכרת בין המשיבה לבין חברת א.פ.י. נתיב מפעלי בניה בע"מ (להלן: אפי נתיב) חוזה לבניית 226 יחידות דיור בעיר בית שמש בפרויקט שנקרא "נתיב ברמה" (להלן: הפרויקט); וזאת תמורת סכום של כ-137 מיליון ₪. לאחר מספר התראות, בתחילת חודש ספטמבר 2021 סולקה המשיבה מהפרויקט בטענה כי הפרה את החוזה בהפרות יסודיות. במקומה של המשיבה, התקשרה אפי נתיב ביום 1.9.2021 בחוזה עם המבקשת, וזו נכנסה בנעליה של המשיבה בביצוע הפרויקט.

4.ביום 17.10.2021 פנו הנאמנים למבקשת בדרישה למסור לידיהם העתק מכל מסמך הרלוונטי להתקשרותה של המשיבה בנוגע לפרויקט. בפנייתם טענו הנאמנים כי המבקשת עושה שימוש בציוד השייך למשיבה (ובכלל זה תבניות, פיגומים, ציוד מכני הנדסי, עגורן ועוד), אשר נותר באתר הבנייה של הפרויקט (להלן: אתר הבנייה או האתר). משכך, התבקשה המבקשת להשיב את כלל הציוד האמור למשיבה. עוד הובהר כי ככל שיימצא לנכון, המבקשת תידרש לשלם דמי שימוש בגין השימוש בציוד זה.

המבקשת השיבה לנאמנים במכתב מיום 20.10.2021 בו היא הדגישה כי באתר יש אמנם ציוד השייך למשיבה – ובכלל זה מחפרון, מעמיס טלסקופי וכ-300 תבניות; אך המבקשת לא השתמשה בו כלל (ציוד זה יכונה להלן: הציוד שאינו במחלוקת). בהתאם לכך, המבקשת הזמינה את הנאמנים לתאם עם נציג מטעמה את מסירת הציוד בהצגת צו מתאים.

בתגובה ציינו הנאמנים במכתב ששלחו לבא כוח המבקשת ביום 27.10.2021, כי המבקשת כלל לא התייחסה במכתבה לפיגומים באתר שהיא עושה בהם שימוש ואשר שייכים לטענתם למשיבה. הנאמנים דרשו מהמבקשת לפרק את הפיגומים ולהוציאם, וזאת גם ללא צו שיפוטי. הם אף הודיעו על כוונתם לדרוש מהמבקשת לשלם להם עבור השימוש בפיגומים לאחר שהם יפורקו.

5.בהמשך, ביום 18.1.2022, הגישו הנאמנים בקשה למתן הוראות, בה עתרו מבית המשפט להורות למבקשת להשיב את החזקה בפיגומים ששייכים לטענתם למשיבה ומצויים באתר הבנייה (להלן: הבקשה להשבת החזקה בפיגומים). בבקשה טענו הנאמנים כי מחקירתו של בעל המניות במשיבה ואביו וממסמכים שהועברו לידיהם, עולה כי נותר באתר ציוד של המשיבה (לרבות פיגומים) ששוויו עולה על מיליון ₪. בתמיכה לטענתם, ציינו הנאמנים כי בהתאם ל"אישור פיגומים" מחודש אפריל 2021, הורכבו בבניינים שמספרם 5, 6 ו-7 פיגומים השייכים למשיבה. עוד צוין כי בחקירת בעל המניות ואביו נמסר כי אף בבניין מספר 2 ובבניינים נוספים הורכבו פיגומים של המשיבה.

הנאמנים הבהירו כי הם פנו למבקשת בדרישה להשיב את החזקה בציוד, ללא הועיל. לשיטתם, טענת המבקשת ביחס לציוד המועט שנותר באתר, אינה עולה בקנה אחד עם התשתית הראייתית שהוצגה להם באשר לציוד שהשאירה המשיבה. בפרט נטען כי המבקשת לא סיפקה הסברים לגבי השאלה מה עלה בגורל הפיגומים שהיו באתר. משכך, נטען כי המבקשת עושה שימוש בפיגומים של המשיבה שלא כדין וללא תשלום דמי שימוש ראויים.

6.ביום 3.2.2022 הגיבה המבקשת לבקשה, וטענה כי מתחילת עבודתה באתר הבנייה, היא השתמשה רק בפיגומים שהושכרו לה על ידי חברות השכרת פיגומים בתמורה לתשלום, וכי היא לא עשתה כל שימוש בפיגומים אחרים. יצוין כי לתגובה זו לא צורף תצהיר, אך צורפו לה הסכמים עם שלוש חברות להשכרת פיגומים; חשבוניות מס שהוציאו לה חברות אלה בגין השכרת פיגומים; והעתקי שיקים שהועברו על ידי המבקשת לאותן חברות.

ביום 27.3.2022 השיבו הנאמנים לתגובת המבקשת. הם חזרו וטענו כי טענות המבקשת הן לקוניות ואינן עולות בקנה אחד עם התשתית הראייתית העומדת בפניהם; וכי לא ברור מהן מה עלה בגורל הפיגומים שהיו ברשות המשיבה ונותרו באתר הבנייה. לגישתם, העובדה כי נותרו פיגומים באתר ערב סילוקה של המשיבה אינה שנויה במחלוקת. כך עולה לגישתם ממכתב התראה (שצורף על ידי הנאמנים כנספח) שנשלח למשיבה בחודש אוגוסט 2021, מעט לפני סילוקה מהאתר. במכתב זה צוין כי בניינים רבים באתר מצויים בשלב עבודות חיפוי אבן מעטפת – המחייבות שימוש בפיגומים. כמו כן, צורפו תמונות מעקב של המפקח באתר הבנייה, גם הן מחודש אוגוסט 2021, שניתן לראות בהן, כך נטען, כי על הבניינים באתר מורכבים פיגומים שלגישת הנאמנים שייכים למשיבה.

על כן התבקש בית המשפט להורות למבקשת למסור לידי הנאמנים את החזקה בפיגומים; ולחלופין, ככל שהמבקשת עומדת על טענתה כי הפיגומים אינם באתר, פירוש הדבר כי הם נעלמו ממנו, ולכן בית המשפט התבקש להורות למבקשת לשלם לנאמנים את מלוא שווים.

7.בדיון שהתקיים ביום 5.4.2022 חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם, והנאמן אף חקר את נציג המבקשת. בסופו של הדיון הורה בית המשפט למבקשת להגיש עד ליום 10.5.2022 תצהיר מטעמה לעניין הפיגומים, שיצורפו לו גם ההסכמים וחשבוניות התשלום לחברות מהן היא שכרה אותם. משלא הגישה המבקשת תצהיר כזה, אישר בית המשפט בהחלטה מיום 4.7.2022 את בקשת הנאמנים להשבת החזקה בפיגומים (להלן: ההחלטה מיום 4.7.2022). יוער כי בית המשפט לא ערך דיון בטענות הצדדים במסגרת החלטה זו, והוא קיבל את בקשת הנאמנים רק בשל אי הגשת התצהיר.

8.בהמשך לאמור, ציינו הנאמנים בדו"ח שהגישו לבית המשפט ביום 18.8.2022, כי הם פועלים להשבת הציוד שנותר באתר או לקבלת תמורתו. ביום 29.9.2022 שלחו הנאמנים מכתב לבא כוח המבקשת, לפיו מכוח ההחלטה מיום 4.7.2022 על המבקשת להשיב למשיבה את הפיגומים השייכים לה ומצויים באתר הבנייה. הנאמנים ביקשו כי מועד איסוף הפיגומים ייקבע לא יאוחר מיום 6.10.2022. לחלופין, ככל שהפיגומים אינם ברשות המבקשת, דרשו הנאמנים את תשלום עלותם כפי שהיא נקובה בספרי המשיבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, קרי כ-1,370,000 ₪ נכון למועד שבו נשלח המכתב.

9.ביום 18.10.2022 הגישה המבקשת בקשה לבית משפט קמא לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 – שניתנה לטענתה במעמד צד אחד (להלן: הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022). כן עתרה המבקשת כי בית המשפט יורה על עיכוב הליכים בבקשה להשבת החזקה בפיגומים עד להחלטה אחרת; וכי הוא יאריך את המועד להגשת התצהירים מטעמה. לבקשה זו צורפו תצהיריהם של מנהל המבקשת ושל מנהלים של שתי חברות להשכרת פיגומים מהן שכרה המבקשת פיגומים.

בגוף הבקשה, טענה המבקשת כי נודע לה על ההחלטה מיום 4.7.2022 רק ביום 29.9.2022 – אז שלחו לה הנאמנים את המכתב שנזכר לעיל. המבקשת טענה כי קבלת הבקשה להשבת החזקה בפיגומים פוגעת בה קשות שכן היא מחייבת אותה למעשה למסור פיגומים שאין לה שליטה עליהם. לה עצמה אין סמכות לכפות על הגורמים שהשכירו לה את הפיגומים למסור אותם למשיבה, לעומת הנאמנים שמוסמכים לנסות לברר מה עלה בגורל הפיגומים מול חברות ההשכרה. עוד הדגישה המבקשת כי בכל הנוגע ליתר הציוד באתר שהיא הצהירה שאכן שייך למשיבה (הוא הציוד שאינו במחלוקת), היא פעלה כדי להשיבו לידי הנאמנים.

נראה כי הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 לא הוגשה לתיקייה המתאימה במערכת "נט המשפט". משכך קבע בית המשפט בהחלטה מיום 19.10.2022 כי על המבקשת להגיש בקשה זו לתיקייה הרלוונטית, קרי במסגרת הבקשה להשבת החזקה בפיגומים.

ביום 25.12.2022 הגישו הנאמנים "בקשה לחתימה על פסיקתא" (להלן: הבקשה לחתימה על פסיקתא), בה נטען כי הפיגומים טרם הושבו למשיבה, ולכן מבוקש כי בית המשפט יחתום על פסיקתא המורה למבקשת לשלם למשיבה באמצעות הנאמנים סך של כ-1,370,000 ₪. זאת מכוח ההחלטה מיום 4.7.2022. הנאמנים ציינו בבקשתם כי יש לדחות את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 שכן היא לא ניתנה במעמד צד אחד, אלא לאחר שהמבקשת השיבה לבקשה להשבת החזקה בפיגומים; לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים; וכן לאחר שנציג המבקשת נחקר.

10.בהחלטה מיום 26.12.2022 חתם בית המשפט על הפסיקתא כמבוקש. לאחר מכן הגישה המבקשת ביום 27.12.2022 בקשה להבהרת החלטה זו – שניתנה בטרם התקבלה החלטה בבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022. המבקשת ביקשה מבית המשפט להורות על עיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשתה.

בהחלטתו מיום 27.12.2022 הבהיר בית המשפט כי הוא הורה לבא כוח המבקשת ביום 19.10.2022 להגיש את הבקשה בתיקייה המתאימה, ולמרות זאת הדבר לא נעשה. משום כך, לא ניתנה החלטה בבקשתם. בהתאם, ביום 29.12.2022 הגיש בא כוח המבקשת פעם נוספת את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022, וביקש כי היא תתויק במסגרת ההליך המתאים.

החלטת בית משפט קמא

11.ביום 29.12.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 (להלן: ההחלטה מיום 29.12.2022) בלא לבקש את תגובת הנאמנים לבקשה, וזאת בשל מחדליה הנטענים של המבקשת.

בית המשפט עמד על כך שכבר לאחר הדיון מיום 5.4.2022 בו נכח בא כוח המבקשת, הוא הורה לה להגיש תצהיר תוך זמן קצוב. משלא הוגש תצהיר ובחלוף פרק זמן של כשלושה חודשים, קיבל בית המשפט את הבקשה להשבת החזקה בפיגומים. רק בחלוף כשלושה חודשים נוספים הגישה המבקשת לראשונה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022. כאמור, בית המשפט קבע כי על המבקשת להגיש בקשה זו במסגרת ההליך המתאים ולתיקייה המתאימה במערכת נט המשפט. המבקשת לא פעלה כך, ורק בחלוף כחודשיים נוספים היא הגישה את הבקשה דנן. בית המשפט ציין כי בשל מחדלים אלה, נוצר מצב בו הוא מתבקש לבטל את ההחלטה מיום 4.7.2022 כחצי שנה לאחר שהתקבלה. עוד הוא ציין כי מחדלים אלה מקבלים משנה חשיבות לנוכח מצבם של הנושים, המחייב "התנהלות עניינית ומהירה".

בנוסף, עמד בית המשפט על כך שאמנם לבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 צורפו תצהירים, אך הם נחתמו בחודש אוקטובר 2022 – קרי בחלוף כחצי שנה מהמועד שבו היו אמורים התצהירים להיחתם.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

12.למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר שהמבקשת לא שילמה את הסכום הנדרש, פתחו הנאמנים ביום 4.5.2023 בהליך הוצאה לפועל כנגדה. בהמשך לכך, ביום 23.6.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 25.6.2023 קיבלתי את הבקשה באופן חלקי, וקבעתי כי הסכום אותו הורה בית משפט קמא למבקשת לשלם בעבור הפיגומים – ייוותר בקופת הנאמנים ולא יועבר לנושים עד להחלטה אחרת.

טענות הצדדים

13.בבקשת רשות הערעור, טוענת המבקשת כי בית משפט קמא שגה כשדחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 מטעמים פרוצדורליים בלבד. זאת – מבלי להתייחס לטענות ההגנה שהציגה המבקשת ולתשתית הראייתית שהונחה לפניו, ובכלל זה להסכמים לשכירת פיגומים בהם היא התקשרה. כן נטען כי בית המשפט שגה בכך שלא קיבל את התצהיר שהוגש על ידי המבקשת רק בשל מחדלים דיוניים. לשיטתה, העדפת שיקולי פרוצדורה על פני זכויותיה המהותיות של המבקשת מנוגדת למדיניות המשפטית הנוהגת. המבקשת ציינה כי כתוצאה מההחלטה נושא בקשת רשות הערעור, לא ניתן לה יומה בבית המשפט ונמנעה ממנה האפשרות להגן על עצמה. זאת על אף שניתן היה לרפא את הפגם הפרוצדורלי בפסיקת הוצאות.

המבקשת הוסיפה כי היה על בית המשפט להתחשב בכך שהיא צד שלישי להליך, ומשכך לא הייתה לה גישה למערכת "נט המשפט". כתוצאה מכך נמנעה ממנה האפשרות להגיש את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 במסגרת ההליך המתאים בהתאם להחלטת בית המשפט. כמו כן, טוענת המבקשת כי היא כלל לא ידעה על ההחלטה מיום 4.7.2022 עד שקיבלה את מכתב הנאמנים מיום 29.9.2022.

לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי הפיגומים אותם הורה לה בית משפט קמא להשיב למשיבה הם פיגומים שהיא שכרה מחברות להשכרת פיגומים ושילמה עבורם. כך גם עולה מן ההסכמים, החשבוניות והשיקים אותם היא הגישה לבית משפט קמא. עוד טוענת המבקשת כי הדרישה לתשלום של כ-1,370,000 ₪ לקופת הנאמנים תפגע בה עד כדי קריסה ופירוק. משכך, מימוש החלטת בית משפט קמא, שניתנה בהתעלם מטענות ההגנה שלה ומבלי שנערכה כל בחינה לגופו של עניין, יגרום לה נזק קשה ובלתי הפיך.

לאור כל אלה, עותרת המבקשת כי בית המשפט יקבל את בקשת רשות הערעור; יבטל את החלטת בית משפט קמא; ויורה לו לדון בטענותיה לגופן.

14.מנגד, המשיבים 4-1 טוענים כי בקשת רשות הערעור היא למעשה ניסיון של המבקשת "להאריך" באופן מלאכותי את המועד לערער על ההחלטה מיום 4.7.2022, המהווה פסק דין חלוט. על החלטה זו המבקשת לא ערערה במועד הקבוע בדין.

עוד חוזרים המשיבים 4-1 על טענותיהם לפיהן ההחלטה האמורה לא ניתנה במעמד צד אחד. זאת מאחר שהמבקשת נשמעה לאורך ההליך – היא הגישה תגובה, נכחה בדיון והשמיעה את דבריה, ועד מטעמה אף נחקר. משכך, מלכתחילה לא היה כל בסיס לבקש לבטל את ההחלטה מיום 4.7.2022. עוד נטען בהקשר כי אף לו היה מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, לא התקיימו התנאים לביטולו. זאת בעיקר, בהתחשב בכך שהמבקשת לא נימקה בבקשתה מדוע היא לא הגישה תצהיר במועד הנדרש.

דיון והכרעה

15.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה על נספחיהן, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כפי שאפרט להלן, דין הערעור להתקבל במובן זה שהדיון יחזור לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה מחודשת בבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022.

16.כפי שהובהר לעיל, בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית נגד ההחלטה מיום 29.12.2022, בה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022 שקיבלה את תביעת הנאמנים נגד המבקשת. כזכור, ההחלטה מיום 4.7.2022 התבססה אך ורק על מחדלה של המבקשת להגיש תצהיר במועד שנקבע מבלי לבחון את טענות הצדדים לגופן. לאור זאת טענה המבקשת כי מדובר בהחלטה שהתקבלה במעמד צד אחד; וכי קמה עילה לבטלה הן מטעמי צדק והן לאור סיכויי ההגנה הטובים.

ההחלטה מיום 4.7.2022 ניתנה במעמד צד אחד

17.ראשית, לטעמי יש לדחות את עמדת הנאמנים לפיה ההחלטה מיום 4.7.2022 לא ניתנה במעמד צד אחד שכן המבקשת הגישה תשובה לבקשה להשבת החזקה בפיגומים והשתתפה בדיון. זאת משום שכפי שצוין לעיל, בהחלטה מיום 4.7.2022 קיבל בית המשפט את תביעת הנאמנים נגד המבקשת רק מן הטעם שהיא לא הגישה תצהיר במועד. במסגרת ההחלטה בית המשפט לא התייחס לתשובה שהוגשה ולטענות שעלו בה לגופן; ולדיון שהתקיים לפניו בנוכחות נציג המבקשת, שכלל גם את חקירתו.

כאשר בית המשפט מקבל תביעה רק בשל מחדל של אחד הצדדים מלהתייצב לדיון או להגיש מסמך כזה או אחר; ולא לגופה ותוך דיון בטענות שהצדדים העלו בה – מדובר בהחלטה שניתנת במעמד צד אחד (ראו והשוו: ע"א 5333/14 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב, פסקה 19 (28.3.2016)).

ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד

18.כידוע, הסמכות להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד קבועה בתקנה 131 לתקנות החדשות, לפיה בית המשפט מוסמך לעשות כן "בתנאים שייראו לו". בפסיקה נקבע זה מכבר כי קיימות שתי עילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר בהתייצבות: האחת, ביטול מחובת הצדק בגין פגם היורד לשורש ההליך; והשנייה, ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט (ראו מיני רבים: רע"א 2172/22 בורנשטיין נ' לוין, פסקה 12 (26.5.2022) (להלן: עניין בורנשטיין); רע"א 7127/22 עבד אלחי נ' מנסור, פסקה 14 (29.1.2023) (להלן: עניין עבד אלחי); רע"א 2406/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 13 (22.6.2023) (להלן: עניין פלונית)).

19.בענייננו, אין חולק כי המבקשת הייתה מודעת לבקשה להשבת החזקה בפיגומים וכן לכך שבית המשפט הורה לה להגיש תצהיר בדיון מיום 5.4.2022 בו השתתף נציג מטעמה. לפיכך, העילה הרלוונטית במקרה דנן היא ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט.

20.כאשר מבוקש לבטל החלטה לפי שיקול דעת בית המשפט, על בית המשפט לבחון את הבקשה תוך עריכת איזון בין מספר שיקולים עיקריים – הראשון הוא סיבת מחדלו של המבקש להתגונן (קרי האם מדובר בזלזול בבית המשפט, בטעות בתום לב, באי הבנה או ברשלנות); והשני – שלו חשיבות רבה יותר – הוא סיכויי ההגנה של מבקש הביטול, כאשר די בדרך כלל בקיומה של הגנה לכאורית כדי להצדיק את הביטול (ראו מיני רבים: עניין בורנשטיין, בפסקה 12; עניין עבד אלחי, בפסקה 14; עניין פלונית, בפסקה 13).

לצד שיקולים אלה, קיים 'שיקול על' שעניינו בזכות הגישה לערכאות – שנמנעה ממבקש הביטול. את הזכות הזו יש לאזן אל מול האינטרס הציבורי בדבר ניהול יעיל של מערכת המשפט ואל מול זכויותיו של בעל הדין שכנגד (ראו למשל: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקה 11 (22.5.2012) (להלן: עניין חלה); עניין עבד אלחי, בפסקה 15). יחד עם זאת, הפסיקה העדיפה ככלל את האפשרות של בירור המחלוקות לגופן תוך הגשמתן של זכויותיהם המהותיות של הצדדים, על פני פרשנות דווקנית ונוקשה של סדרי הדין (ראו והשוו: ע"א 4607/11 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פסקה 9 וההפניות שם (4.6.2013)). הנזק שנגרם מהמחדל של הצד המבקש את הביטול, ניתן במקרים רבים לפתרון באמצעות פסיקת הוצאות (ראו למשל: רע"א 4740/22 איטח נ' פיינרו, פסקה 7 וההפניות שם (18.12.2022); עניין עבד אלחי, בפסקה 16).

21.את האיזון האמור בין השיקולים השונים, על בית המשפט לערוך גם היום, לאחר כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, הנותנות כידוע משקל משמעותי לאינטרס היעילות (ראו: חלק א' לתקנות החדשות. ראו גם: רע"א 5869/22 פלונית נ' מדינת ישראל, רשות מקרקעי ישראל, פסקה 30 (21.12.2022); רע"א 1562/23 רילטקס סוכנויות בע"מ נ' דלתא גליל בע"מ, פסקה 14 (16.4.2023)).

כך, גם היום נדרש בית משפט הדן בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, לערוך איזון בין חומרת המחדל של מבקש הביטול ומידת הפגיעה ביעילות הדיונית (שהיא היום בעלת משקל משמעותי) מצד אחד; לבין עוצמת הפגיעה במבקש הביטול אם בקשתו תידחה מהצד השני. זאת בין היתר לאור היקף הפגיעה ולאור סיכויי הגנתו של המבקש והאפשרות שעמדתו הייתה מתקבלת אילו הייתה נדונה לגופה.

22.יישום האמור לעיל על נסיבות המקרה דנן מעלה כי יש להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. זאת מאחר שהוא לא התייחס למכלול השיקולים הרלוונטיים תוך ניסיון לאזן ביניהם. חלף זאת, בית המשפט התייחס בהחלטה מיום 29.12.2022 רק למחדליה הפרוצדורליים של המבקשת.

ואולם, כאשר מדובר בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד לפי שיקול דעת בית המשפט, מדובר תמיד במקרה בו התנהל המבקש באופן פגום מבחינה פרוצדורלית. חרף זאת, מוסמך בית המשפט בנסיבות המתאימות לבטל את ההחלטה, וכאמור עליו לעשות זאת תוך עריכת איזון בין השיקולים השונים ובהתאם למסקנה הנובעת מהאיזון האמור.

23.די באמור לעיל כדי לקבל את בקשת רשות הערעור ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא כדי שידון לגופה בבקשה לביטול החלטה. יובהר כי אינני סבורה שיש מקום שבית משפט זה יקבל החלטה בבקשה לביטול החלטה לגופה במסגרת הבקשה הנוכחית. זאת מאחר שלנאמנים לא ניתנה הזדמנות נאותה להגיב לבקשה לביטול החלטה מיום 4.7.2022 ולהתייחס לכלל הסוגיות שהיא מעלה. כך, לאחר שהוגשה הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022, החלטת בית המשפט הורתה כאמור למבקשת להגישה לתיקייה המתאימה. בהחלטה זו לא התבקשה תגובת הנאמנים, ובית המשפט לא ביקש את תגובתם גם לאחר שהבקשה הוגשה מחדש לבית המשפט.

הנאמנים התייחסו אמנם בקצרה לעמדתם ביחס לבקשה במסגרת הבקשה לחתימה על פסיקתא, אולם הם העלו בה רק טענות סף בהתייחס לבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022. בבקשה הנוכחית התמקדו הנאמנים בתצהירים שהמבקשת הגישה באיחור – נושא שאליו יידרש בית משפט קמא להתייחס במסגרת הדיון בבקשה לביטול החלטה לגופה, ולקבוע האם יש מקום לקבל את התצהירים חרף האיחור בהגשתם.

כמו כן, תקנה 131 לתקנות החדשות קובעת סד זמנים לפיו על מבקש הביטול להגיש את בקשת הביטול בתוך 30 ימים. ב"כ המבקשת טען כי הוא לא היה מודע להחלטה מיום 4.7.2022, ומכאן נבע האיחור בהגשת הבקשה על ידיו. מדובר בעניין עובדתי, שגם אליו יהיה על בית המשפט להתייחס ולהכריע בו לאחר שתינתן לנאמנים האפשרות להביע את עמדתם גם לגביו. לפיכך, יש מקום להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית לצורך עריכת דיון מלא בכל היבטי הבקשה, ולקבל החלטה בהתאם.

24.לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שההחלטה מיום 29.12.2022 תבוטל והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר ידון לגופו של עניין בבקשת המבקשת לביטול ההחלטה מיום 4.7.2022.

יובהר כי כפי שקבעתי בהחלטה מיום 25.6.2023, הסכום שתשלם המבקשת בתיק הוצאה לפועל שמספרו 514503-04-23 ובעקבותיו התבקש עיכוב ביצוע – ייוותר בקופת הנאמנים עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי.

25.בשים לב להתנהלות הדיונית הלקויה של המבקשת, אינני עושה צו להוצאות בבקשה הנוכחית. בית משפט קמא יהיה מוסמך כמובן לשקול את נושא ההוצאות במסגרת החלטתו בבקשה לגופה.