רע"א 4838/12 עידן מורדוב נ. טייב יונתן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 29.5.2012 בת"א 1727/09 (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בגדרה הוחלט על ביטולו של פסק דין, שהורה על מחיקת תביעת המבקשים, בכפוף לתשלום הוצאות.

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה למתן סעד הצהרתי נגד המשיב בנוגע לזכויות בקוד תוכנה, שלטענת המבקש 1 (להלן: המבקש ), הוא היה שותף בפיתוחו. כעולה מן הבקשה, לצורך פיתוח מיזם בתחום השיווק האינטראקטיבי שכרו המבקשים את שירותיו של המשיב, מתכנת במקצועו. לטענת המבקשים, המשיב הפר הסכם סודיות עליו חתם בטרם החל בעבודתו עבורם, ויצר מצג שווא כאילו הקוד הוא פרי פיתוחו.

2.

במסגרת בירור ההליך קבע בית המשפט (ביום 12.2.2012) כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לבירור המחלוקת בין הצדדים, המתמקדת בשאלות הבאות: "האם מדובר בקוד שהציע התובע [המבקש - צ.ז], כטענתו, האם הקוד הזה משמש היום את הנתבע [המשיב - צ.ז], ומהי תרומתו של כל צד לפיתוח הקוד".

3.

ביום 12.3.2012 פנה המומחה לצדדים בבקשה לגיוס איש תוכנה נוסף לצורך הכנת חוות הדעת, שבעלות שכרו יישאו הצדדים. ביום 25.3.2012 פנה בא-כוח המשיב לבית המשפט בטענה, כי המבקשים אינם מגיבים לבקשות המומחה. ביום 26.3.2012 הורה בית המשפט למבקשים להודיע בתוך 7 ימים אם מילאו אחר בקשות המומחה, וכי "בהעדר הודעה יחשב הדבר כחוסר מעש מצד התובעים והתביעה תמחק". ביום 3.4.2012 הגיש בא כוחם של המבקשים הודעה, לפיה עד לאותו מועד לא עלה בידו להגיב לבקשת המומחה נוכח שירות מילואים. לגופם של דברים נאמר, כי בטרם תינתן הסכמה לבקשות המומחה, המבקשים מעוניינים לבדוק את קוד התוכנה שהעביר המשיב לידי המומחה כדי לעמוד על טיבו.

4.

ב"החלטה", מיום 4.4.2012, שאינה אלא פסק דין, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה וחייב את המבקשים בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך 7,500 ש"ח (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחו הסבריו של בא כוח המבקשים, לפיהם הוא נמנע מלהשיב לבקשת המומחה מפאת שירות מילואים, שכן גם עתה הוא מתמיד בסירובו לשתף פעולה עם המומחה. מפסק הדין עולה, כי כיוון שהמבקשים מתמידים בסירובם להיענות לבקשת המומחה ומעלים "דרישות שונות ומשונות", דין התביעה שהגישו להימחק מחוסר מעש.

ביום 5.4.2012 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין בה הוסבר, כי בניגוד לאמור בו, אין בידם חומר רלבנטי שעליהם להעביר למומחה. כמו כן, חזרו המבקשים על כך שהם מבקשים לחקור את המומחה בנוגע לקוד שהועבר אליו על-ידי המשיב בטרם יתנו הסכמתם למינוי מומחה נוסף. ביום 15.4.2012 דחה בית המשפט את הבקשה מן הטעם שהמבקשים ממשיכים בסירובם לשתף פעולה עם המומחה. כעולה מן הבקשה והתגובה לה, המבקשים לא השלימו עם החלטת בית המשפט והמשיכו להגיש בקשות לביטול פסק הדין. בקשות דומות הוגשו ביום 15.4.2012, ביום 17.4.2012, 24.4.2012, 13.5.2012 וביום 21.5.2012. בהודעותיהם האחרונות עדכנו המבקשים שהם מסכימים לבקשות המומחה. בעקבות זאת נעתר בית המשפט (ביום 29.5.2012) לבקשת הביטול; זאת בכפוף לתשלום בפועל של הוצאות בסך 7,500 ש"ח בתוך 20 יום.

5.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. בבקשה נטען, כי בית המשפט זקף לחובת המבקשים אי העברת חומר רלבנטי לידי המומחה, אף שקוד התוכנה, נשוא התביעה, אינו בידיהם והם לא נדרשו להעביר למומחה כל חומר שהוא. עוד נטען, כי אין לראות בבקשתם לבחון את החומר שהועבר למומחה (קוד התוכנה), בטרם יתנו הסכמתם למינוי מומחה נוסף, משום חוסר מעש. לטענת המבקשים, כיוון שלא היה מקום למחוק את התובענה מחוסר מעש, הרי שלא היתה הצדקה להשית עליהם הוצאות כשבוטלה המחיקה, ועוד להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות. יצוין, כי לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (תשלום ההוצאות), אשר נדחתה בהחלטתי מיום 26.6.2012.

6.

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות. נטען, כי, בנסיבות המקרה, היה מקום להטיל על המבקשים הוצאות, מה גם שמדובר בסכום סביר. לטענת המשיב, בבקשה ישנן טענות הנוגעות לפסק הדין עצמו אף שאין ביכולתם של המבקשים לעתור עתה לביטולו של פסק הדין, שהפך חלוט, ולכל היותר, ביכולתם לבקש את ביטול ההוצאות שנקבעו בהחלטת הביטול. למשיב גם טענות כלפי המבקשים ובא כוחם ואופן התנהלותם.

דיון והכרעה

7.

הצדדים הסכימו כי אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, כשהבקשה והתשובה ישמשו כסיכומים בכתב. המבקשים הגישו, מבלי שקיבלו רשות לכך ומבלי שהם זכאים לעשות כן, תשובה לתשובת המשיב. בנסיבות אלה אין ליתן משקל לאמור בתשובה זו. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מסקנתי היא שדין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

8.

לא ניתן לחלוק על כך שהתנהלותם של המבקשים היתה רצופה בלא מעט תקלות ומחדלים: המבקשים לא הגיבו לבקשות המומחה ולכאורה גם חרגו מן המועד שקצב להם בית המשפט בהחלטתו מיום 26.3.2012. מעבר לכך, וזה העיקר, המבקשים חרגו מסדרי הדין וביקשו ליצור, הלכה למעשה, הליכי השגה שאינם קיימים בדין; זאת בין אם פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, כטענת המבקשים, ובין אם ניתן בגדר תקנה 156 לתקנות לאחר שניתנה למבקשים זכות טיעון, כטענת המשיב. ככל שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד, היה על המבקשים לפעול לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות ) - להגיש בקשה לביטול פסק הדין, וככל שבקשה זו תדחה - לבקש לערער עליה או לחלופין להגיש ערעור על פסק הדין. ככל שפסק הדין ניתן בגדר תקנה 156 לתקנות, הרי שהיה על המבקשים להגיש ערעור בזכות על פסק הדין. בכל מקרה, המבקשים היו גם יכולים להשלים עם המחיקה ולהגיש תביעה חדשה, שכן המחיקה לא חסמה את דרכם לבית המשפט. אוסיף, כי אין לקבל את עמדת המבקשים לפיה מדובר בפסק דין שניתן "במעמד צד אחד", שהרי המחיקה נעשתה רק לאחר שהוגשה לבית המשפט עמדת המבקשים ביחס לאפשרות המחיקה שהועלתה על-ידי בית המשפט בהחלטה מיום 26.3.2012. במצב זה, כשאין מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, היה עליהם להגיש ערעור על פסק הדין, וספק אם לבית המשפט המחוזי היתה סמכות לבטל את פסק דינו לאחר שסיים את מלאכתו במחיקת התובענה מחוסר מעש. לדברים גם חשיבות בכל הנוגע לאינטרסים של הצדדים האחרים בתיק והסתמכותם על סופיות ההליך (השוו רע"א 5650/08 בר יצחק נ' כהן , פסקה 6 (לא פורסם, 1.12.2010)). בכל מקרה , גם לשיטת המבקשים, לפיה פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, לא היה מקום להגשת הבקשות המאוחרות לביטול פסק הדין; זאת אף אם בסופו של דבר בית משפט קמא נעתר, ככל הנראה לפנים משורת הדין, לבקשתם.

9.

עם זאת, משמצא בית המשפט כי יש מקום להיענות לבקשה לביטול פסק הדין, סבורני, כי לא היה מקום לקבוע כי תשלום ההוצאות בפועל יהיה תנאי לביטול. לערכאה המבררת נתון שיקול דעת רחב בנושא הוצאות, בין היתר, כיוון שהיא זו המתרשמת מאופן ניהול ההליך על-ידי הצדדים (ראו, למשל, רע"א 1973/97 שלמה נ' גוטמן אקטרינה - חנות

(לא פורסם, 18.6.1997); רע"א 4158/08 מעדני הצפון בע"מ נ' יהודה גואטה

(לא פורסם, 9.12.2010) פסקה 15; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה עשירית) (תשס"ט) 745 וההפניות שם). היקף שיקול הדעת הרחב משתרע גם על התנאים שבהתקיימם יורה בית המשפט על ביטול פסק דין, ובכלל זה ניתן גם להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות (ראו, למשל, את נוסח תקנה 201 לתקנות). אף שהחלטה זו נתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת סבורני, כי נוכח השלכותיה המשמעותית של ההחלטה על זכות הגישה לערכאות, אין להתנות את הביטול בתשלום ההוצאות בפועל, באופן שביצוע התשלום יהיה תנאי לביטול פסק הדין, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות זאת (השוו לעניין השיקולים שיש לשקול בגדר בקשה לביטול פסק דין בהתייחס לזכות היסודית של הגישה לערכאות: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן , פסקה 11 וההפניות שם (לא פורסם, 22.5.2012)). כך למשל, ניתן לעשות כן לשם הבטחת רצינותו של בעל דין שעד כה לא התמיד בניהול ההליך כראוי (ראו, למשל, את התנהלות המבקש ברע"א 8136/04 אור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 17.5.2005)).

חרף מחדליהם של המבקשים, כפי שפורטו לעיל, אינני סבור כי זה המקרה בענייננו. המבקשים אמנם לא הגיבו לבקשות המומחה עד שנוצר הצורך לפנות לבית המשפט, ויתכן שאיחרו בהגשת התגובה להחלטת בית המשפט, אך טענת בא-כוח המבקשים שנבצר ממנו להגיב עקב הימצאותו בשירות מילואים - לא נסתרה. גם אין לראות בבקשה להיפגש עם המומחה ולברר את סוגיית הצורך במינוי מומחה נוסף, או מומחה עזר, ועלותו, בטרם ייתן הסכמתו לבקשותיו, משום חוסר מעש או חוסר שיתוף פעולה. נראה שגם יש טעם בטענת המבקשים לפיה לא היה עליהם למסור דבר למומחה, בניגוד לסברת בית המשפט שזקף לחובתם סירוב להעביר למומחה חומר כלשהו. אלא שלעניין זה יודגש, כי במסגרת ההליך שלפניי אין צורך לדון בשאלה האם היה מקום למחיקת התובענה מחוסר מעש; שכן משבחרו המבקשים לפנות שוב ושוב לבית המשפט המחוזי בבקשות לביטול פסק הדין, זאת בניגוד לדין, ולאחר שבקשתם זו נענתה לבסוף בחיוב, אין מקום שטענותיהם כלפי עצם המחיקה, שהמועד לערער עליה לבית משפט זה חלף זה מכבר, תתבררנה עתה. יש לראות את בקשת רשות הערעור כמכוונת כלפי החיוב בהוצאות וכלפי התניית ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות בפועל.

ואולם, התנהלותם הבעייתית של המבקשים, אף שהצדיקה הטלת הוצאות, כפי שנעשה, איננה מצדיקה פגיעה בזכותם להמשיך ולנהל את תביעתם בדרך של התניית הביטול בתשלום ההוצאות בפועל.

10.

סיכומם של דברים, הבקשה שבפניי מכוונת כלפי החלטת בית משפט קמא להתנות ביטולו של פסק הדין, בגדרו נמחקה תובענת המבקשים, בתשלום הוצאות בפועל, וכן על עצם הטלת ההוצאות. כלומר, אין צורך להידרש, בגדרי פסק דין זה, לעצם החלטת הביטול, אשר ניתנה לפנים משורת הדין ובחריגה מסדרי הדין.

סבורני, כי במקרה דנא, אין להיעתר לבקשה בכל הנוגע לעצם הטלת ההוצאות; זאת נוכח האמור לעיל בנוגע להתערבות ערכאת הערעור בעניינים כגון דא, וכן נוכח מחדליהם של המבקשים ומהלכיהם הדיוניים הלא ראויים. בכלל זה יש להביא בחשבון את ניסיונותיהם של המבקשים להביא לביטול פסק הדין באמצעות הגשת בקשות חוזרות ונשנות, שאף אם צלחו בסופו של דבר, יש בהן חריגה מסדרי הדין והן גרמו לטרחה והוצאות למשיב וכן לבזבוז זמן שיפוטי. התנהלות זו של המבקשים מצדיקה הטלת הוצאות. העובדה שבית המשפט קיבל, בסופו של יום, את הבקשה לבטל את פסק הדין, אינה יכולה להכשיר מהלכים בלתי ראויים מצד המבקשים ויש להבהיר שפנייה חוזרת ונשנית לבית המשפט על מנת שישנה החלטה או פסק דין אינה ראויה ותיענה, למצער, בחיוב בהוצאות. אציין גם, כי סכום ההוצאות שהוטל על המבקשים סביר בנסיבות המקרה.

עם זאת, אינני סבור כי היה מקום להתנות את הביטול עצמו בתשלום ההוצאות בפועל. אמנם קיימים מקרים בהם באיזון הכולל בין התנהלות בעל דין לבין זכות הגישה לערכאות יהיה מקום ליתן משקל יתר להתנהלות רשלנית ובעייתית שתצדיק פגיעה מידתית בזכות הגישה לערכאות, אך כפי שפורט לעיל, אין זה המקרה בענייננו.

11.

סוף דבר - בכל הנוגע לעצם חיוב המבקשים בהוצאות, דין הערעור להידחות ותעמוד בתקפה ההחלטה לחייב את המבקשים בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך 7,500 ש"ח. בכל הנוגע להתניית ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות בפועל - דין הערעור להתקבל וההחלטה לפיה ביצוע התשלום בפועל יהיה תנאי לביטול פסק הדין - מבוטלת.

נוכח התנהלותם של המבקשים, שיצרה תקלה דיונית, ונוכח העובדה שהגישו, ללא נטילת רשות ושלא כדין, תשובה לתשובת המשיב לבקשת הרשות לערער, ואף שערעורם התקבל בחלקו - אין צו להוצאות.