רע"א 4158/08חברת מעדני הצפון בע"מ נ. ראובן אלה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות, אשר ניתנו כולן במסגרת ת.א. (מח'-ת"א) 2817/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה, השופט י' זפט ). ההחלטה הראשונה עניינה בדחיית בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים 4-1, אשר תכליתו הייתה למנוע מהם שימוש מסחרי בשם: "סופר באבא". שתי ההחלטות הנוספות עניינן בדחיית בקשות המבקשת לעיון חוזר בהחלטה הראשונה.

אפתח בהבאת העובדות הנוגעות לעניין.

2.

המבקשת הינה בעלת מקרקעין המצויים ברחוב ישעיהו 1 בתל-אביב (להלן: המקרקעין ). המקרקעין הושכרו, משנת 1997 עד לשנת 2007, לחברת סופר ראובני בע"מ (להלן: חברת ראובני ), שבעליה היו: מר יוסי ראובני (להלן: ראובני ) ומר יהודה גואטה (הוא המשיב 1 בבקשה שלפניי; להלן: גואטה ) – למטרת הפעלת מרכול. חברת ראובני אכן הפעילה במקרקעין מרכול, ששמו היה: "סופר באבא" (להלן: בית-העסק המקורי ). בשנת 2007 נתגלעה מחלוקת בין המבקשת לבין חברת ראובני, ובין בעלי חברת ראובני לבין עצמם, שבעקבותיה פנתה המבקשת לבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו בתובענה למתן צו פינוי נגד חברת ראובני ונגד גואטה. תובענה זו התקבלה, והצו ניתן, בתאריך 21.10.2007.

בעקבות פינוי המקרקעין והסכסוך שנתגלע בין בעלי חברת ראובני לבין עצמם, החל גואטה, יחד עם המשיבה 2 (להלן יחד: המשיבים ) להפעיל מרכול נוסף, בצמוד למיקומו של בית-העסק המקורי, אשר גם הוא נשא את השם: "סופר באבא" (להלן: בית-העסק החדש ) . במקביל, כך נראה, נסגר בית-העסק המקורי לצורך ביצוע שיפוצים. בתום השיפוץ, החל ראובני (שניתן להניח כי פעל בעצה אחת עם המבקשת, אף שאיננו צד להליכים כאן) להפעיל מחדש מרכול במקרקעין, במתכונתו של בית העסק המקורי, ותוך שימוש באותו שם. באותו הזמן, פנתה המבקשת למשיבים והודיעה כי היא מתנגדת לשימוש בשם "סופר באבא" על ידי המשיבים בבית-העסק החדש. לאחר שדין ודברים בין הצדדים לא הוביל לסיומה של המחלוקת, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כנגד המשיבים, שתכליתה להביא לפיצויה של המבקשת, בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מ"גניבת עין, הטעיה, תחרות פרועה ובלתי הוגנת, וכן חוסר תום לב קיצוני" מצידם של המשיבים – כלשון המבקשת בכתב התביעה.

3.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת גם בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים, אשר יאסור עליהם להשתמש בשם המסחרי "באבא", על נגזרותיו. לטענת המבקשת, נגרם לה נזק כתוצאה מהשימוש בשם "באבא" בבית-העסק החדש, שכן הציבור הרחב מזהה בטעות את בית-העסק החדש עם בית-העסק המקורי, ובכך מנצלים המשיבים, שלא כדין, את המוניטין של המבקשת, שנבנה בעמל במשך שנים רבות. המשיבים, מצידם, הכחישו, בין יתר טענותיהם, כל יריבות בינם לבין המבקשת, מאחר ולדידם, המוניטין של בית-העסק המקורי נבנה בידי שני בעליה של חברת ראובני, ובהם – גואטה (המשיב 1).

4.

בית המשפט הנכבד קמא דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני, בהחלטתו מתאריך 11.2.2008 (להלן: ההחלטה הראשונה ).

נימוקיו של בית המשפט הנכבד היו שניים אלה:

(א)

אף כי אין חולק כי המשיבים משתמשים בפועל בשם המסחרי: "סופר באבא" – לא הוכחה כל זיקה של המבקשת לבית-העסק המקורי, לבד מהיותה של המבקשת המשכירה של המקרקעין הפיזיים שבהם התקיימה הפעילות בנכס. כך, לדוגמה, בחוזה השכירות של המבקשת עם חברת ראובני נכתב רק כי מטרת השכירות היא "ניהול מרכול, סופרמרקט", ואין כל רמז למעמד מיוחד של המבקשת באותו מרכול. לכן, לא ניתן להצביע על שימוש שנעשה בשם "באבא" על ידי המשיבים, אשר יש בו כדי לפגוע בזכויות המבקשת ככזו , באופן שיצדיק מתן צו זמני האוסר עליהם שימוש בשם האמור, כמבוקש.

(ב)

מאזן הנוחות נוטה כנגד מתן הצו הזמני, שכן מן האמור בבקשה למתן צו מניעה זמני עלה כי אין בכוונת המבקשת להביא, לאחר פינוי המשתמשים במקרקעין הנ"ל – להפעלתו המחודשת של בית-העסק המקורי במקרקעין (ובתוך כך, להשתמש בסימן: "באבא").

5.

בתאריך 21.2.2008 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה. בבקשתה, חזרה המבקשת על הטענה כי יש לה מעמד בניהול בית-העסק המקורי.

המבקשת הוסיפה, בין היתר, כי בניגוד לנאמר בבקשתה המקורית, בית-העסק אכן הופעל מחדש במקרקעין מאז שיפוצו של הנכס. המשיבים טענו מנגד כי המבקשת לא הראתה כל עילה לשינוי ההחלטה הראשונה.

6.

בתאריך 1.4.2008, נדחתה בקשתה השנייה של המבקשת על ידי בית המשפט הנכבד קמא, אשר קבע כי לא הוצגו לו נתונים המצביעים על הצורך בשינוי ההחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה ).

7.

בתאריך 1.2.2010 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון מחדש בהחלטה הראשונה. הטעם להגשת הבקשה היה נעוץ בשינוי שחל, לשיטתה של המבקשת, בנסיבות המכלול, בשני היבטים:

ראשית , למבקשת נודע כי המשיבים מתכננים להרחיב את פעילותם, ולפתוח מספר סניפים נוספים, תוך שימוש בשם: "באבא".

שנית , המבקשת טענה כי בינתיים נרשם על-שמה סימן המסחר: "סופר באבא". המבקשת טענה כי רישומו של סימן המסחר שינה את מערך הזכויות שבין הצדדים, ומצדיק מתן צו זמני כנגד המשיבים, במיוחד מקום בו היקף הנזק שנגרם למבקשת הולך וגדל, בעקבות הרחבת פעילותם של המשיבים.

המשיבים טענו מנגד כי עילות התביעה בהליך הראשי אינן קשורות לשאלת קיומו של סימן מסחר רשום, ובלאו הכי, קיומו של סימן מסחר שכזה מהווה רק ראיה לכאורה לתוקף הרישום על פי סעיף 64 ל פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: פקודת סימני המסחר ). כן טענו המשיבים, בין היתר, כי המבקשת השתהתה במשך כשנה מיום רישום סימן המסחר ועד להגשת הבקשה לעיון מחדש.

8.

בתאריך 7.4.2010 דן בית המשפט בבקשה הנוספת הנ"ל, ודחה אותה (להלן: ההחלטה השלישית ). תמצית נימוקיו של בית המשפט הנכבד היתה כי עילות התובענה כנגד המשיבים בהליך הראשי אינן מתבססות על הפרת סימן מסחר רישום, כך שרישום הסימן לא מהווה "שינוי נסיבות", המצדיק בחינה מחדש של ההחלטה המקורית. כן ציין בית המשפט את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה. לבסוף, נקבע כי המבקשת תשלם למשיבים 4-1 שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.

מכאן הבקשה המתוקנת שלפניי, הכוללת השגה על שלוש ההחלטות.

9.

באשר להחלטה הראשונה והשנייה, המבקשת חוזרת על טענותיה בפני בית המשפט הנכבד קמא. לטענות אלו מתווספות מספר השגות על ההחלטה השלישית, ואלה גורסות כך:

(א)

בניגוד לקביעתו של בית המשפט הנכבד – עילות תביעה לפי דיני סימני המסחר "שזורות כחוט השני בטענות התביעה ועילותיה".

(ב)

המבקשת ראתה לנכון להגיש בקשה שנייה לעיון מחדש, רק לאחר שנודע לה על התכניות להרחבת בית-העסק החדש לכדי רשת. לכן אין יסוד לטענת השיהוי.

(ג)

לא היה מקום לחייב את המבקשת בהוצאות בסך של 20,000 ש"ח, ויש לבטל חיוב זה, או לקבוע לחילופין כי זהות החייב בהוצאות יהיה מותנה, כך שההוצאות יוטלו בסופו של יום על הצד המפסיד בהליך העיקרי.

עתה, משהוצגו הנתונים הרלבנטיים והשתלשלות ההליכים – הגיעה שעת הכרעה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות . הטעמים לכך יפורטו להלן.

11.

ככלל, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות ביניים של הערכאות הדיוניות, בכל הנוגע לסעדים זמניים (ראו, לדוגמא: רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ (לא פורסם, 2.4.2009) (להלן: עניין ניו-ג'ינס )). סבורני, כי מעיון בטענותיה של המבקשת בפניי לא ניתן להסיק כי מקרה זה נמנה עם החריגים לכלל זה, בין השאר נוכח העובדה כי בית המשפט הנכבד קמא שב ונדרש למכלול (במיוחד בהקשר לטענות שהועלו ונדחו בהחלטה הראשונה והשנייה) – שלוש פעמים עד כה. לפיכך דינה של הבקשה להידחות, ולו בשל העובדה שאין היא באה בגדר החריגים לכלל.

12.

עם זאת, על מנת להניח דעתה של המבקשת אציין, בקצירת האומר, כי גם לגופו של עניין – לא מצאתי עילה להתערב בהחלטותיו של בית המשפט הנכבד קמא, הכל כמבואר בהמשך.

13.

המכשול המרכזי שעמד בפני המבקשת, ואשר צויין כבר בהחלטתו הראשונה של בית המשפט הנכבד קמא, טרם הוסר לחלוטין. גם בהליך שלפניי לא הוצגה, בשלב זה, כל ראיה מספקת באשר לזיקה שבין המוניטין בבית העסק המקורי לבין המבקשת.

נתק לכאורה זה שבין המוניטין של בית-העסק המקורי לבין המשיבה משליך גם על שאלת מאזן הנוחות. גם כיום, כאמור, בית-העסק מופעל במתכונתו המקורית, על ידי ראובני, שאינו צד להליך שלפניי. הדעת נותנת, כי מקום בו לכאורה לא קיימת, על פני הדברים, פגיעה במוניטין של המבקשת כבעלת המקרקעין, הרי שגם המשך פעילותם של המשיבים – איננה מצדיקה בשלב זה את הוצאת הצו הזמני המבוקש. מקל וחומר, שההחלטה הראשונה עמדה על יסודות מבוססים.

14.

השלמת רישומו של סימן המסחר על שמה של המבקשת, לאחר הגשת התביעה על-ידה, לא היה בה די על-מנת להצדיק שינוי של ההחלטה הראשונה על דרך של עיון מחדש. זאת, אפילו אם נצא מנקודת הנחה – בניגוד לקביעתו של בית המשפט הנכבד קמא – שאכן ניתן לאתר בתביעתה של המבקשת ניסיונות להיבנות מפקודת סימני המסחר. נבהיר:

סעיף 64 לפקודת סימני המסחר מלמדנו כי רישום סימן מסחר הוא "ראיה לכאורה לתוקף הרישום" – ראייה לכאורה, כאמור, ולא ראיה ניצחת, כך שוודאי שאין למנוע מבעל דינו של בעל הסימן הרשום להעלות השגות באשר לתוקף הרישום. בהקשר זה אוסיף כי אין גם מניעה שטענות הצדדים באשר לתוקפו של סימן המסחר, או היקף ההגנה עליו – תיבחנה, במקרים המתאימים, כבר בשלב של הדיון בבקשה לסעד זמני (ראו: עניין ניו-ג'ינס ; רע"א 4158/10 ונוס אופנה ד.ר. בע"מ נ' Hachette Filipacchi Presse S.A.

(לא פורסם, 25.7.2010); עמיר פרידמן סימני מסחר: דין, פסיקה ומשפט משווה 935-934

(מהדורה שלישית, 2010) (להלן: פרידמן )). בכל מקרה, קיומו של סימן מסחר איננו מבטיח, מניה וביה, מתן צו מניעה זמני בידי בעל הסימן, כאשר ליריבו עומדות לכאורה טענות הגנה מספקות מפני מתן הסעד הזמני המבוקש (ראו: עניין ניו-ג'ינס ; פרידמן, בעמ' 952-940). כאן טוענים המשיבים, בין היתר, כי הם בעלי הזכויות בשם "סופר באבא", וכן הם טוענים – טענה שהייתה מקובלת על בית המשפט הנכבד קמא, בשלב הדיון בהליך הביניים – כי לכאורה לא קיימת כל זיקה בין המבקשת לבין המוניטין שנצבר לבית העסק המקורי. בנוסף הם טוענים כי מאזן הנוחות ממשיך ונוטה לטובתם, דבר הנלמד אף מפרק הזמן הממושך שחלף מהשלמת רישומו של סימן המסחר ועד להגשת הבקשה השנייה לעיון מחדש. הנה כי כן רישומו המאוחר של סימן המסחר לא נחזה – בדין – בעיני בית המשפט הנכבד קמא כנסיבה מספקת האמורה לשנות לאלתר את מערך הזכויות של הצדדים עד כדי כך שהדבר יצדיק הוצאת צו מניעה זמני (שנועד מטבעו למנוע שינוי של מצב הדברים הקיים). במסקנה זו אין להתערב כאן.

בנסיבות העניין, ראוי איפוא כי שאלת הזכויות בשם: "סופר באבא", כמו גם סוגיית תוקפו של סימן המסחר, והיקף השפעתו של הרישום המאוחר של סימן המסחר על התובענה שבפנינו – יתבררו כולם בגדרי ההליך העיקרי.

15.

אשר לטענת המבקשת בעניין ההוצאות שהושתו עליה: אין דרכו של בית משפט שלערעור להתערב באלה (ראו: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" , פ"ד ס(1) 391 (2005)), והמקרה שלפנינו איננו בבחינת החריג לכלל. המבקשים הטריחו את המשיבים להגיב לבקשתם האחרונה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה, ועליהם לשאת בתוצאות ייזומו של הליך זה. במקרה דנן אין אף כל הצדקה לקבוע את זהות מי שיחוב בהוצאות – בהתאם לתוצאות בהליך העיקרי (ראו: רע"א 519/08 ח'ורי נ' עוואד

(לא פורסם, 19.8.2010)).

16.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה שבפני נדחית בזאת. המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.