רע"א 8194/16 רע"א 8194/16

1.

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.10.2016 ברע"א 8812-09-16 (השופטת א' כהן ), במסגרתו התקבלו בקשת רשות הערעור והערעור עצמו מטעם המשיבים על החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה מיום 15.7.2016 בתא"מ 23142-03-16 (הרשם הבכיר א' לכנר ).

2.

ביום 10.3.2016 הגיש המבקש תביעה על סך 32,958 ש"ח נגד המשיבים בשל נזק שגרמו לכאורה לרכבו. משלא הוגש כתב הגנה, הגיש המבקש בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, וזה ניתן ביום 8.5.2016. מיד לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לביצועו – בקשה שנדחתה. ביום 4.7.2016 הגישו המשיבים "בקשה דחופה ובהולה לביטול פסק-דין ולעיכוב הליכי ההוצל"פ", בטענה כי המשיב 1 – עולה חדש מצרפת בן 81 שאינו דובר עברית – קיבל לידיו את כתב התביעה והעבירו לבנו, אשר העבירו לחברה המבטחת של הרכב, אולם זו לא טיפלה בענין כפי שציפו, ולמשיבים נודע על המשך ההליך המשפטי נגדם רק כשהמבקש פתח בהליכי ההוצאה לפועל. כן פירטו המשיבים מדוע הם סבורים כי סיכויי ההגנה שלהם טובים. בית משפט השלום קיבל את הבקשה לביטול פסק-הדין, וקבע כי הגם שהתנהלותם של המשיבים הייתה לקויה, אין בה כדי להוות רשלנות רבתי וזלזול בבית המשפט, וכן כי המשיבים הציגו טענות מספיקות לשלב מקדמי זה כדי להעלות ספק באשר לטענות המבקש בכתב תביעתו. עם זאת, בית משפט השלום התנה את קבלת הבקשה לביטול פסק-הדין בכך שהמשיבים יפקידו את מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט בתוך 30 יום.

3.

המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום להתנות את ביטול פסק-הדין בהפקדת מלוא סכום התביעה, בטענה כי היא מהווה למעשה מתן סעד זמני לעיקול כספים להבטחת מימוש פסק-דין עתידי – סעד שלא ניתן לתת במסגרת בקשה לביטול פסק-דין. בית המשפט המחוזי הציע למבקש להסכים לביטול התנאי שקבע בית משפט השלום, אך זה התנגד והגיש תגובתו לבקשת רשות הערעור. לשיטת המבקש, היה על בית המשפט המחוזי לסלק את בקשת רשות הערעור על הסף משום שעניינה החלטה המקבלת בקשה לביטול פסק-דין, והדבר עומד בניגוד לסעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות הערעור), התשס"ט-2009 (להלן:

צו בתי המשפט ). לגוף הענין, טען המבקש כי החלטת בית משפט השלום נומקה כנדרש וכי אין מקום להתערב בה.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור, בקבעו כי עניינה בתנאי שנקבע במסגרת ההחלטה לבטל את פסק-הדין, ולא בהחלטה עצמה, ומשכך אינה נחסמת על-ידי סעיף 7(1) לצו בתי המשפט. משניתנה למשיבים הרשות לערער, דן בית המשפט המחוזי בערעורם לגופו ומצא כי יש לבטל את התנאי שקבע בית משפט השלום לביטול פסק-הדין. נקבע כי היות שהובהר בפסיקה שאין להתנות ביטול פסק-דין בתשלום הוצאות בפועל אלא במקרים חריגים, הדבר ודאי נכון מקל וחומר באשר להתניית ביטול של פסק-דין בהפקדת מלוא סכום התביעה. זאת בפרט לאור כך שנמצא כי בית משפט השלום לא נימק כראוי את החלטתו באשר לתנאי זה. עוד נקבע כי הפקדת סכום התביעה מהווה סעד זמני, שלא ניתן לתתו באופן אגבי כתנאי לביטולו של פסק-דין.

5.

על פסק-דינו זה של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני, שבבסיסה עומדת בקשת המבקש להשיב על כנו את התנאי שקבע בית משפט השלום לביטול פסק-הדין שקיבל המבקש לטובתו בהעדר הגנה. לטענת המבקש, עניינו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית היות שבית משפט השלום פעל בהתאם להלכה הפסוקה כשקבע את התנאי האמור ונימק את החלטתו כנדרש, בעוד שבית המשפט המחוזי בחר להתערב בהחלטה זו בהסתמך על פסיקה שונה. לגישת המבקש, מדובר בהיבט המצוי בשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת, ושאינו מהווה שאלה משפטית שיש ליתן לגביה רשות ערעור. לפיכך, נטען, אם לא עומדת למשיבים היכולת לעמוד בתנאי זה, הרי שהיה עליהם לפנות לבית משפט השלום שהוציא מלפניו את החלטת הביטול ולעתור לשינוי התנאי תוך הצגת אסמכתאות מתאימות, אולם הם מעולם לא העלו טענה מסודרת בדבר מצוקה כלכלית כלשהי שבעטיו של התנאי עשוי להימנע מהם יומם בבית המשפט.

6.

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת בלא צורך בתגובת המשיבים. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפני איננה עומדת במבחן זה, שכן התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא מקובלת עליי, ונשענת על טעמים יציבים, כפי שאסביר להלן.

7.

אכן, הוכר זה מכבר כי לשון תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקת בביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, מקנה לבית המשפט סמכות "רחבה ביותר" להתנות את צו הביטול בתנאים (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 679 (מהדורה אחת-עשרה, 2013); ע"א 436/83 לוי נ' דקו , פ"ד מ(4) 589, 605 (1986)). עם זאת, את שיקול הדעת בקביעת תנאים כאמור יש להפעיל בהתאם להגיונה של התקנה, שבליבו עומד הרצון להבטיח כי ההליך יתנהל מעתה כסדרו. כאן נדרש בית המשפט לבחון את התנהלותו הדיונית עד כה של בעל דין המבקש כי יבוטל פסק-הדין שניתן לחובתו, וככל שזו תימצא בעייתית יותר, כך יידרש אותו בעל דין לעמוד בתנאים נוקשים יותר על מנת להבטיח את מחויבותו להליך המשפטי המתנהל בעניינו – וכל זאת כמובן תוך איזון עם זכות הגישה לערכאות (ראו רע"א 1957/12 חלה נ' כהן , פסקה 11 והאסמכתאות שם (22.5.2012)). אם כך, הרי שקביעת תנאי של הפקדת מלוא סכום התביעה אך לצורך ביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד והשבת התיק למסלולו הרגיל מהווה סנקציה חריפה שיש לייחדה למקרים חריגים ביותר , אם בכלל, כא שר התנהלותו של אותו בעל דין "סורר" אכן מצדיקה זאת (בהתאם לנאמר ברע"א 4838/12 מורדוב נ' טייב , פסקה 9 (13.8.2012), אותו ציין בית המשפט המחוזי).

8.

בית משפט השלום לא ציין במפורש כי בהחלטתו האמורה נתן סעד זמני לטובת התובע, אולם הדבר משתמע מהנמקתו, לפיה ביקש לוודא ש"לא ימצא עצמו התובע, אם וכאשר יוכיח תביעתו, מול שוקת שבורה". שיקול זה איננו ממין הענין, והתחשבות בו שלא במסגרת דיון מסודר בבקשה למתן סעד זמני, עשויה לפגוע בזכויות הנתבעים (להרחבה על כך ראו רע"א 4837/14 אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ , פסקאות 17-15 (21.10.2014)). סיכויי ההגנה של הנתבעים – שאף נמצאו אפשריים במקרה זה – גם הם אינם מהווים שיקול רלוונטי לצורך קביעת תנאים לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, הגם שיש להתחשב בכך במסגרת החלטת הביטול עצמה. התוצאה המתבקשת מכל האמור היא כי משנקבע כי מחדלם הדיוני של המשיבים אינו מהווה "רשלנות רבתי וזלזול בבית המשפט" – למעשה השיקול היחיד הצריך לענין – אכן לא היה מקום להתנות את ביטול פסק-הדין בהפקדת מלוא סכום התביעה.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים לא אעשה צו להוצאות.