רע"א 826/17 שאול נוי נ. אריה גרוס

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 29.12.2016 ברע"א 31027-03-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ר' אילן ) מיום 16.2.2016 בת.א. 2272-02-13. במקביל הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.

המשיב הגיש תביעה נגד המבקש ונתבעים נוספים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. המבקש לא התייצב לישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 26.3.2015, ובה נשמעו עדי המשיב ועדים מטעם נתבעת נוספת. לבקשת המשיב, ניתנה על ידי בית המשפט בסיום הדיון החלטה לפיה המשיב זכאי לפסק דין נגד המבקש על יסוד כתב התביעה. על בסיס החלטה זו ניתנה ביום 6.5.2015 פסיקתא שלפיה התביעה נגד המבקש התקבלה במלואה, והמבקש חויב אפוא לשלם למשיב סך של 125,500 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 11,453 ₪.

3.

המבקש הגיש בבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שבאת כוחו דאז לא הודיעה לו על מועד הדיון (הגם שהיא עצמה התייצבה אליו), ולפיכך הוא לא ידע שעליו להתייצב לישיבה זו. בית המשפט קבע כי הגם ש"ידיעתה של באת כוח המבקש כמוה כידיעת המבקש", ומשכך אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, הרי שהיעדרות המבקש מהדיון לא נבעה מזלזול בבית המשפט או במשיב אלא מטעות גרידא, אשר אינה מצדיקה כשלעצמה את מחיקת כתב ההגנה שלו. עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר שהמשיב ובא כוחו "טרחו ובאו והמתינו עד בוש למבקש, וכעת יגזר עליהם לנהל בשנית את ההליך", ונוכח העובדה שייתכן שהמשיב יתקשה לגבות את הוצאותיו מהמבקש, אשר הינו פושט רגל, בקשת ביטול פסק הדין תתקבל ובלבד שהמבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪.

4.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות המשיב. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל את בקשת רשות הערעור, אך דחה את הערעור לגופו. בית המשפט קבע כי הסמכות להתנות ביטול פסק דין בהוצאות היא רחבה ביותר, וכי החלטת בית משפט השלום הינה מוצדקת בנסיבות הענין. בית המשפט ציין כי במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש הוא הפקיד ערבון בסך 5,000 ₪, ומשכך ברי כי היה ביכולתו לשלם את הסכום הנמוך יותר שנקבע כתנאי לביטול פסק הדין. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה פסק הדין בהעדר התייצבות ניתן בחוסר סמכות מאחר שהמשיב ביקש פסק דין נגד המבקש "מבלי שקיבל היתר מבית המשפט של הפש"ר ו/או מבעל התפקיד לפעול בדרך משפטית כלשהי כנגד המבקש", בהיותו של האחרון פושט רגל. בית המשפט קבע כי טענה זו לא עלתה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין אשר עמדה בפני בית משפט השלום, ומשכך אין להתייחס אליה, בהיותה טענה שעלתה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.

5.

כעת מונחת לפני בקשת רשות ערעור נוספת שהגיש המבקש, אשר אינו מיוצג, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו לביטול פסק דין הוגשה בבית משפט השלום ימים ספורים בלבד לאחר שנודע לו "בהפתעה גמורה" כי ניתן נגדו פסק דין בהעדר התייצבות, ולפיכך היא כללה אך ורק את "המידע המועט שהיה בידיו" בעת ההיא. לטענת המבקש, 5 ימים לאחר הגשת הבקשה האמורה, הוא הגיש לבית משפט השלום "הודעה ובקשה לתוספת טיעונים", ובה "הבהיר כי המשיב לא קיבל מבית המשפט של הפש"ר היתר, ואף נאסר על המשיב והמבקש להמשיך לנהל את התובענה וכי יש לבטל את פסק הדין מעיקרו". המבקש טוען בבקשתו כי בית משפט השלום התעלם מהודעה זו ולא התייחס כלל לטענה האמורה, ומשכך נגרמו למבקש "עיוות דין קיצוני ואי-צדק חמור". עוד טוען המבקש, כי שגו הערכאות קמא משקבעו כי מוצדק להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות המשיב בסכום גבוה של 4,000 ₪. כן נטען, כי התביעה שהגיש המשיב נגד נתבעת אחרת אשר עבדה מול המשיב לצדו של המבקש נדחתה לגופה, ומשכך יש מקום לתת גם למבקש להגן על עצמו ועל שמו הטוב מפני התביעה שהוגשה נגדו.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כאמור, בית משפט השלום קיבל

את בקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר התייצבות, לאחר שקבע כי היעדרות המבקש מהדיון, אשר לא נבעה מזלזול בבית המשפט או במשיב, אינה מצדיקה כשלעצמה את מחיקת כתב ההגנה שלו. עם זאת, נוכח העובדה שהמשיב ובא כוחו התייצבו לדיון ויאלצו לנהל הליך נגד המבקש בשנית, לצד העובדה שהמבקש הינו פושט רגל ומשכך יתכן כי המשיב יתקשה לגבות ממנו את הוצאותיו, התנה בית המשפט את ביטול פסק הדין, במסגרת שיקול הדעת הרחב המוקנה לו, בתשלום הוצאות בסכום נמוך של 4,000 ₪ (להבדיל למשל מקביעת תנאי מחמיר ובלתי מידתי של הפקדת מלוא סכום התביעה, ראו רע"א 8194/16 שטנגר נ' סבג , פסקה 7 (2.1.2017)). בית המשפט המחוזי קבע כי החלטה זו הינה מוצדקת בנסיבות הענין, ואף עמד על כך ש היה ביכולתו של המבקש לשלם את סכום ההוצאות הנדרש לביטול פסק הדין, אך הוא בחר שלא לעשות כן . נוכח האמור, ברי כי עניינה של הבקשה הוא כל כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסירובו של המבקש לקיים את התנאי שנקבע לביטול פסק הדין, ואין הבקשה מעלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אציין כי גם לו סברתי שנפלה שגגה בהחלטותיהן של הערכאות קמא - ואיני מביע כל עמדה בענין - לא היה בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בוודאי לא נראה כי נפלה טעות

בפסק הדין, אשר מחייבת דיון ב"גלגול שלישי" (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214, 216 (מהדורה שלישית, 2012) והאסמכתאות שם).

8.

סוף דבר :

הבקשות לרשות ערעור ולעיכוב ביצוע נדחות . משלא נתבקשה תשובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.