רע"א 5727/17 רמה א.ש. חברה לבניין בע"מ נ. עזבון המנוח שלום לוי ז"ל

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט ) מיום 24.5.2017 ברע"א 64664-12-16, בגדרו התקבלו הבקשה למתן רשות ערעור, והערעור גופו, שהגישו המשיבות 5 ו-7 על ה חלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת כ' בן אליעזר ) מיום 30.11.2016 בת"א 48065-02-11 ות"א 5397-03-12.

2.

ביום 2.2.2012 נעתר בית משפט השלום לבקשת המבקשים-התובעים ליתן פסק דין נגד המשיבים 7-4 בהעדר הגנה, ואישר פסיקתה שהייתה תקפה בפועל כלפי המשיבות 5 ו-7 (להלן: המשיבות ) בלבד. ביום 13.7.2016, כ-4 וחצי שנים מאוחר יותר, הגישו המשיבות בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדן, וביום 1.11.2016 מצא בית משפט השלום כי יש טעמים מיוחדים המצדיקים להיענות לבקשתן, אף כי "לא ניתן לפרש את התנהלותן אחרת מאשר זלזול בוטה ומתמשך בהליך השיפוטי" (פסקה 39). בית המשפט התנה את ביטול פסק הדין במספר תנאים: המשיבות תשאנה בהוצאות המבקשים בסך 20,000 ש"ח, תחתמנה על התחייבות עצמית על מלוא סכום פסק הדין, וכן תפקדנה ערבון או ערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח להבטחת ביצוע פסק הדין ככל שיינתן נגדן והוצאות המבקשים ככל שתהיינה. בקשה שהגישו המשיבות "לשינוי בתנאים שנקבעו בהחלטה לביטול פסק הדין", נדחתה ביום 30.11.2016.

3.

על החלטה זו הגישו המשיבות בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזו התקבלה ביום 24.5.2017. בית המשפט המחוזי אף קיבל את ערעור המשיבות לגופו וקבע כי על אף שאכן היה ראוי לחייב את המשיבות בתשלום הוצאות לטובת המבקשים, אין הדבר כך באשר ליתר התנאים שנקבעו, מהטעמים הבאים: המשיבות אינן בעלות חוב ישיר כלפי המבקשים, אלא נקלעו לתביעה רק בשל היותן יורשות של מי שהייתה בעלת החוב הישירה, והיות שהעיזבון טרם חולק, חלה על הענין הוראת סעיף 126 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 הקובעת כי "עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון"; אין צורך בהתחייבות או בהפקדה מצד המשיבות כדי להבטיח את תשלום החוב, אם וכאשר יינתן פסק דין נגד המשיבות, שכן ממילא נכסי העיזבון מופקדים בידי מנהל העיזבון שידאג לתשלום החובות לכלל הנושים הנוגעים בדבר; התביעה בגדרה ניתן פסק הדין הוגשה נגד 8 נתבעים נוספים, נגדם לא ניתן פסק דין, כך שלא רק שאין זה הוגן שתשלום החוב המלא ייפול על כתפי המשיבות בלבד, אלא שממילא עוד יתנהל משפט נגד חלק מהנתבעים האחרים ואין מדובר במצב שבו נגרם למבקשים נזק מעצם הצורך בקיום משפט נוסף. לפיכך בוטלו תנאי ההתחייבות וההפקדה, ונותר על כנו התנאי בדבר תשלום הוצאות בלבד.

4.

המבקשים לא השלימו עם פסק הדין והגישו את הבקשה למתן רשות ערעור שלפני. המבקשים טוענים כי לא היה מקום לקבל את בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבות בבית המשפט המחוזי היות שהוא הוגש באיחור ולאחר שהחלטת בית משפט השלום כבר הפכה חלוטה. לשיטתם, אין בכוחה של בקשת המשיבות ל"שינוי תנאים" - שאינה אלא בקשה בלתי מוצדקת לעיון חוזר, לגביה ניתנה כאמור החלטה ביום 30.11.2016 - להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור. עוד טוענים המבקשים כי בנסיבות הענין לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בשיקול הדעת הרחב המסור לבית משפט השלום בקביעת תנאים לביטול פסק דין.

5.

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת בלא צורך בתשובת המשיבות. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) .

עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה, ואף המבקשים עצמם לא טענו כי אמות המידה הנדרשות לצורך קבלת הבקשה מתקיימות בעניינם. לגופו של ענין, דומה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ונטוע היטב בדין (וראו רע"א 8194/16 שטנגר נ' סבג , פסקאות 8-7 (2.1.2017), לענין השיקולים לקביעת תנאים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד), ומשכך גם לא שוכנעתי כי ייגרם למבקשים עיוות דין כלשהו עקב דחיית הבקשה.

6.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבות לא אעשה צו להוצאות.