ע"א 4440/12 זהרה חלה נ. יוסף כהן

בקשה שניה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה ה' גרסטל ) בה"פ 24958-01-11 מיום 27.6.2011 (להלן: פסק הדין ).

1.

פסק הדין ניתן ביום 27.6.2011 במעמד צד אחד. בקשה לביטול פסק הדין שהגישו המבקשים, נדחתה בהחלטתה של הנשיאה גרסטל מיום 21.2.2012. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וזו נדחתה בהחלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 22.5.2012 (רע"א 1957/12, להלן: החלטת השופט זילברטל ).

הערעור על פסק הדין הוגש ביום 5.6.2012 ועמו הבקשה הראשונה למתן סעד זמני האוסר על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין בפתח תקווה הידועים כגוש 6377 חלקות 11, 231 ו-232, וכמו כן אוסר לעשות דיספוזיציה במניות המבקשת 3 (להלן: החברה ). הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 23.7.2012 מאחר שהמבקשים לא הפקידו ערבות בסך של 300,000 ₪ כאמור בהחלטה קודמת מיום 6.6.2012.

מכאן לבקשה הנוכחית, שהוגשה ביום 20.6.2013 תחת הכותרת "בקשה בהולה ביותר למתן סעד זמני נוכח שינוי נסיבות".

2.

חלק מהעובדות הצריכות לעניין תוארו בהחלטתו של השופט זילברטל, ולכן אציג את הרקע העובדתי בתמצית.

החברה היא הבעלים של המקרקעין עליהם בנוי אולם חתונות (להלן: המקרקעין או הנכס ). לחברה שלושה בעלים המחזיקים בשש מניות בסה"כ, והם המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים או כהן ודימנטשטיין ) והמבקש 2 (להלן: חלה ).

בין חלה לדימנטשטיין נכרת בשנת 2001 הסכם לפיו התחייב חלה להעביר לבעלותו של דימנטשטיין שלוש דירות בתמורה למניותיו בחברה. דימנטשטיין לא קיבל את התמורה המוסכמת, ובשנת 2006 הגיש תביעה נגד חלה ואחרים לבית משפט השלום בפתח תקווה. לסופו של יום, הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אך לטענת דימנטשטיין, חלה הפר את ההסכם גם הפעם, ונמנע מלהעביר את התמורה, ןמשכך, דימנטשטיין נותר כבעלים של שתי מניות בחברה.

3.

בשנת

2004 גרם

חלה לשעבוד המקרקעין לטובת בנק הפועלים (להלן: הבנק ) להבטחת הלוואה שנטל מהבנק לטובת חברה אחרת בבעלותו, בשם נווה איתנים (להלן: נווה איתנים ). חלה ונווה איתנים לא עמדו בפירעון ההלוואה, לנכס מונה כונס נכסים, והבנק החל לנקוט בהליכי מימוש הנכס.

4.

בשנת 2007 הגיש דימנטשטיין בשמו ובשם החברה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד הבנק לביטול המשכנתא, בטענה כי שעבוד הנכס נעשה על ידי חלה ללא ידיעתו וללא הסכמתו. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא ובית המשפט נעתר לבקשה.

5.

בשנת 2010 נכרת הסכם בין חלה לבין כהן , לפיו התחייב חלה להעביר לכהן את המניות שבבעלותו. לאחר זמן קצר התגלע סכסוך בין חלה לבין כהן. חלה טען כי כהן לא עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם, ומשכך, בחודש אוקטובר 2010 נקט חלה במהלך חד צדדי והעביר מספר הודעות לרשם החברות: על העברת המניות שנמכרו לכהן בחזרה על שמו, ובהמשך על שמה של אמו, היא המבקשת 1 (להלן: המבקשת ); על מחיקת שמו של כהן מרשימת מנהלי החברה; ועל מינויו של חלה כמנהל יחיד בחברה.

6.

ביני לביני נמשכו הליכי התביעה של דימנטשטיין בבית המשפט המחוזי למנוע המשך הליכי כינוס ומכירת המקרקעין. ביום 31.1.2010 נעתר בית המשפט לבקשתו של דימנטשטיין , בהסכמת הבנק, להחרגת צו המניעה, באופן ש דימנטשטיין או מי מטעמו בלבד, יהיו רשאים למכור את המקרקעין. ברם, התעוררה מחלוקת בין דימנטשטיין, כהן וחלה בנוגע לזהות בעלי המניות בחברה ומי רשאי לפעול בשמה. לאור מחלוקת זו, ביטל בית המשפט את החרגת צו המניעה עד שזהות הבעלים תתברר בהליך נפרד (החלטה מיום 23.12.2010).

7.

בעקבות זאת, ביום 31.1.2011 הגיש כהן תובענה לבית המשפט המחוזי מרכז, כנגד המבקשים, ובה עתר, בין היתר, להשבה של המניות שנמכרו לו על ידי חלה, ואשר חלה התיימר להחזירן לעצמו באמצעות הודעה לרשם החברות.

גם דימנטשטיין הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי מרכז, נגד המבקשים ונגד כהן, במסגרתה טען כי הפעולות שנעשו במקרקעין וההסכם להעברת המניות של חלה לכהן – בטלות, בין היתר, כיוון שלא קיבלו את אישורו ונעשו בחוסר סמכות.

שתי התובענות אוחדו ונקבע מועד לחקירת המצהירים (להלן: התובענות במחוזי מרכז ). חלה לא התייצב במועד הקבוע, ובהיעדר התייצבות ניתן פסק דין בתביעתו של כהן. בפסק הדין נקבע כי הפעולות שבוצעו על ידי חלה באוקטובר 2010, קרי, העברת המניות שנמכרו לכהן על שמה של המבקשת, מחיקתו של כהן מרשימת המנהלים בחברה ומינויו של חלה למנהל יחיד - בטלות. בהמשך, הודיעו כהן ודימנטשטיין כי הגיעו להסדר ביניהם בנוגע לתובענה שהגיש דימנטשטיין, וכך הגיעה לסיומה גם תביעה זו.

כאמור, הגיש חלה בקשה לבית משפט קמא לביטול פסק הדין, בנימוקים שונים הקשורים לאי התייצבותו לדיון. בהחלטתו מיום 21.2.2012 דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הדין, ובקשת רשות ערעור שהגיש חלה לבית משפט זה, נדחתה אף היא בהחלטת השופט זילברטל, אשר עמד על כך כי אי התייצבותו לדיון הייתה בבחינת "התעלמות מדעת" מההליך המשפטי. עם זאת, הדגיש השופט זילברטל כי אינו מתייחס בהחלטתו לגוף המחלוקת שבין הצדדים ולסיכויי ההגנה של חלה.

8.

המבקשים – אשר חלה הוא הרוח החיה ביניהם – הגישו ערעור על פסק הדין ובד בבד הגישו ביום 5.6.2012 את הבקשה הראשונה לסעד זמני. בבקשה נטען, בין היתר, כי פסק הדין ניתן ללא שמיעת טיעוני המבקשים, ובהתעלם מנתונים עובדתיים התומכים בעמדתם. באשר למאזן הנוחות, נטען כי המקרקעין הם הרכוש היחידי של החברה ומכירתם עלולה לגרום לחברה נזק שספק אם ניתן לתקנו לאחר מעשה.

כאמור, הבקשה נדחתה, משלא הופקדה ערבות כנדרש, ומבלי שדנתי בבקשה גופה.

9.

ביני לביני, ביום 26.6.2013 הגיעו החברה, כהן ודימנטשטיין להסכם פשרה עם הבנק, לפיו הבנק יסיר את המשכנתא שרבצה על המקרקעין תמורת תשלום בסך 4.8 מליון ₪, וכנגד דמי השכירות בגין הנכס שנגבו לקופת כנוס הנכסים. נקבע כי סכומים אלה ייזקפו על ידי הבנק לזכות חובותיהם של חלה ונווה איתנים, בהתאם לשיקול דעתו של הבנק אשר יהיה רשאי להמשיך בהליכים נגדם לגביית יתרת חובם לבנק. עוד נקבע בהסכם הפשרה, כי עם ביצוע ההסכם, תרשם משכנתא על הנכס לזכות כהן. ובמילים פשוטות, כהן ודימנטשטיין "פדו" את המשכנתא שנרשמה על הנכס בגין החוב של חלה ונווה איתנים לבנק, ונכנסו בנעלי הבנק.

לאור הסכם הפשרה הגישו המבקשים את הבקשה הנוכחית, בטענה כי הסכם הפשרה עלול לייתר את הערעור, מאחר שהוא מותיר את חלה ללא הנכס שאותו הבריחו המשיבים תמורת "נזיד עדשים" בסך של כ-5 מליון ₪ בלבד, בעוד ששווי הנכס הוא למעלה מ-15 מליון ₪. בנוסף, טען חלה כי הגיע להסכם פשרה עם הבנק בנוגע לחובו, וכי המשיבים ביצעו מחטף מאחורי גבו של כונס הנכסים, מה שחיבל בהסכם בינו לבין הבנק.

בינתיים הפקיד חלה את הערבות הנדרשת ומכאן שאנו נדרשים לדון בבקשה גופה.

10.

המשיבים התנגדו לבקשה הראשונה למתן סעד זמני, כמו גם לבקשה הנוכחית. המשיבים טענו כי אין בסיס להנחות העובדתיות שהציג חלה בבקשה, כגון: כי ההסכם בין המשיבים לבין הבנק חיבל בהסכם הפשרה שבין חלה לבין הבנק; כי שוויו של הנכס הוא 15 מליון ₪; וכי חלה הוא בעל המניות היחיד של החברה. נטען כי הסכם הפשרה בין המשיבים לבין הבנק נועד להסיר את המשכנתא שנרשמה על הנכס בגין חובותיו של חלה, ולאחר שחלה הפר הסכמים בינו לבין הבנק. מכל מקום, הנכס כלל לא מומש ועודנו בבעלות החברה, מה שמפריך את הטענה של חלה כי איבד את כל רכושו כתוצאה מהסכם המשיבים והבנק.

11.

דין הבקשה, ככל שהיא נסבה על הסכם הפשרה בין הבנק לבין המשיבים, להידחות, ואקדים מספר הערות:

א . המבקשים לא תמכו את הבקשה הנוספת לסעד זמני בתצהיר, מה שמתבקש לכאורה נוכח טענתם לשינוי נסיבות.

ב . כל עוד הערעור תלוי ועומד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד על כנו. על פי פסק הדין, כהן מחזיק כיום בארבע מניות של החברה ומאחר שדימנשטיין מחזיק בשתי מניות נוספות, הרי שנכון למועד הגשת הבקשה, חלה איננו בעל מניות בחברה, ובוודאי שאינו יכול לעתור בשמה של החברה. לכן, יש משום חוסר ניקיון כפיים בכך שחלה צירף לצידו את החברה במעמד של מבקשת ומערערת.

ג . המבקשים טענו כי לאור החלטתי מיום 23.7.2012, כל שנדרש לשם קבלת הבקשה הוא הפקדת הסך של 300,000 ₪. ולא היא. בהחלטה הדגשתי כי איני נדרש לשאלות העובדתיות והמשפטיות שהבקשה מעוררת, מאחר שגם אם הייתי מוצא להיעתר לה, מתן הסעד היה מותנה ממילא בהפקדה של לפחות 300,000 ₪ להבטחת נזקם של המשיבים.

12.

ולגופא של בקשה.

הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע פסק-דין, ועל מבקש סעד זמני בתקופת הערעור לשכנע כי סיכויי הערעור טובים וכי אם תדחה הבקשה יהיה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בין שני תנאים אלה, שורר יחס של "מקבילית כוחות" או "כלים שלובים" (ראו, לדוגמה, ע"א 8486/12 אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' מורן לוי בע"מ והאסמכתאות שם (14.4.2013)), אך מקובל לראות את הכלל השני העוסק במאזן הנוחות כאבן הבוחן המרכזית בהכרעה הנוגעת לסעד זמני (ראו, לדוגמה, ברמ 8601/10 ק.מ.מ. מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב והאסמכתאות שם (20.12.2010)).

העדר אפשרות להשיב בעין קרקע המשמשת למטרות מסחר או השקעה, אינו נחשב, כשלעצמו, בגדר נזק בלתי הפיך (ראו, לדוגמה, ע"א 2938/12 חאתם פאיז פארס נ' ראיק פארס והאסמכתאות שם (10.6.2012)). במקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי הערעור, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים, מהטעמים שיפורטו להלן.

13.

הבקשה הראשונה הוגשה לפני למעלה משנה. חרף החלטתי מיום 6.6.2012 המבקשים לא הפקידו את הערבות הנדרשת כתנאי לסעד ארעי, ועד עצם היום הזה צו הארעי לא נכנס לתוקפו. בינתיים, המשיבים פעלו במלוא המרץ להסיר את המשכנתא הרובצת על הנכס בגין חובותיו של חלה והגיעו להסכם פשרה עם הבנק על הסרת המשכנתא תמורת פרעון החוב של חלה. במצב דברים זה, ניתן לומר בבירור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים המחויבים לקיומו של הסכם הפשרה מול הבנק.

14.

המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם או נגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מהסכם הפשרה עם הבנק, ולא הניחו תשתית לטענתם בדבר שוויו האמיתי של הנכס. נהפוך הוא, על ידי הסכם הפשרה, המשיבים הצילו את הנכס ממימוש על ידי הבנק, כנגד פדיון המשכנתא, כאשר הסכום ששולם נזקף להפחתת חובו של חלה ונווה איתנים לבנק. מכאן, שלכאורה חלה יצא אף נשכר מההסכם.

ומזוית נוספת: אם כטענת חלה, ערכו של הנכס עומד על 15 מליון ₪, הכיצד הסכים הבנק לבטל את המשכנתא כנגד תשלום של כ-5 מליון ₪ בלבד (נטען כי חובו הכולל של חלה ונווה איתנים לבנק עומד על כ-16 מליון ₪)? ואם הסכים הבנק לעשות כן למרות שהנכס שווה יותר, יש להניח כי במסגרת שיקוליו לקח הבנק בחשבון את סיכויי התביעה של דימנטשטיין.

ובכלל, הבקשה תמוהה וסתורה מתוכה. הנכס לא נמכר ולא מומש ולא מובנת טענת המבקשים כי "החברה נבזזה". נהפוך הוא, כתוצאה מהסכם הפשרה בין המשיבים לבנק, הנכס נותר בבעלות החברה. הנכס שייך לחברה ולא לחלה, וגם אם חלה יוכיח כי הוא בעל מניות בחברה, הרי שהנכס חזר לחברה כשהוא "ממורק" מהמשכנתא של הבנק. אכן, קיימת כיום משכנתא לטובת כהן, אך בשלב זה, כהן לא ביקש לממש את המשכנתא הרשומה לזכותו. גם אם החברה תחליט בעתיד למכור את הנכס, הרי שחזקה עליה כי הדבר ייעשה לאחר קבלת הערכת שמאי לגבי ערכו של הנכס, מה שיכול להקהות עד מאוד את טענתו של חלה לגבי שווי הנכס.

ולבסוף, לא למותר להזכיר כי

בשלב זה, לא ברור מה מעמדו של חלה בחברה וכמה מניות הוא מחזיק, נוכח המחלוקת בשאלה זו בין חלה-כהן-דימנטשטיין . אם ייקבע בפסק דין חלוט כי לחלה אין כל מניות בחברה, ממילא אין לו או למבקשת כל מעמד לגבי הנכס.

15.

די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה. משכך, איני נדרש לטענות המשיבים כי חלה פעל בחוסר נקיון כפיים בכך שמשכן את הנכס ללא ידיעתם להבטחת חוב של נווה איתנים שבבעלותו; כי אין כל בסיס לחוות דעת השמאי שצורפה לבקשה באשר היא נסמכת על דברי חלה עצמו, ולא על תכנית שהופקדה או אושרה; וכי אין ממש בטענת חלה כי הגיע להסדר עם הבנק לגבי חובו, באשר הפר את ההסכם והבנק המשיך בהליכים כנגדו.

16.

סופו של דבר שאני דוחה את הבקשה ככל שהיא נסבה על הסכם הפשרה בין הבנק לבין המשיבים.

עם זאת, איני סוגר את הדלת בפני חלה או המבקשת. אם וכאשר יבקשו המשיבים או החברה לעשות דיספוזיציה בנכס או למכור את הנכס לצד שלישי - ומובהר בזה כי אין הכוונה למכירת הנכס למי מהמשיבים או לנטילת משכנתא חלף המשכנתא שנרשמה לזכות כהן או להשכרה של אולם החתונות או יחידות אחרות בבניין – יתנו לחלה הודעה והתראה של 14 יום, ובמקרה כאמור, יהיה חלה זכאי לחזור ולפנות בבקשה לבית משפט זה תוך הפקדת ערבות מתאימה.

אין באמור לעיל, כדי להביע עמדה לגבי סיכוייה של בקשה כאמור, במיוחד מקום בו הדיספוזיציה או המכירה לצד שלישי יבוצעו על פי הערכת שמאי עדכנית, ובהתחשב בכך שהמשיבים פרעו, לכאורה, חלק מחובם של חלה ונווה איתנים לבנק.

17.

המבקשים 2-3 ישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪.