פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2188/14 -
ד'
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
סלומון גבאי
נ ג ד
המשיבים:
1. רו"ח חיים קמיל
2. עו"ד ורו"ח איתמר מחלב
3. עו"ד בלפור קויתי
4. כונס נכסים רשמי
בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פר"ק 6401-05-82
שניתנה ביום 26.12.2013 על ידי כבוד ס' הנשיא, השופטת שרה דברת
בשם המבקש:
עו"ד חדוה ביטון
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע.
1.
העובדות הצריכות לעניין פורטו בתמצית בהחלטתו של הרשם ג' שני מיום 8.5.2014 כלהלן:
"במסגרת הליכי פירוק של חברת "אזולאי עמרם חברה לפיתוח ייזום והשקעות בע"מ" (להלן: החברה ), מינה בית המשפט המחוזי את המשיב 1 כמנהל מיוחד לשם השלמת פרויקט בנייה שהיה בעיצומו בעת שנקלעה החברה לקשיים. במסגרת מינויו, הוסמך המנהל המיוחד להכריע לגבי הזכויות בדירות שבפרויקט, ונקבע כי על החלטות המנהל המיוחד אפשר יהיה לערער תוך 30 ימים".
בהחלטתו מיום 22.12.2011 קבע המנהל המיוחד כי למבקשת אין זכויות בדירה 7 ב"בניין ספיר" וכי החוזה שנכרת בינו לבין החברה הוא חוזה למראית עין. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. הערעור נדחה בהחלטת בית המשפט מיום 26.12.2013 ועל החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור שהוסבה לערעור בעקבות החלטת הרשם דלעיל. ביום 7.7.2014 הגיש המבקש את הבקשה דכאן, לעיכוב ביצוע ההחלטה.
2.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהחלטת המנהל המיוחד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובה.
3.
כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, ועל מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע על המבקש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני תנאים אלו שורר יחס של "מקבילית כוחות" (ראו, לדוגמה, ע"א 4440/12 חלה נ' כהן, פסקה 12 (21.8.2013).
מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, דומה כי בפני המבקש ניצבת משוכה גבוהה, באשר הערעור נסב בעיקר על קביעות שבעובדה ובמהימנות.
4.
בנוגע למאזן הנוחות, לא נטען כי מדובר בדירת המגורים של המבקש, ולא נטען כי הדירה כבר אוכלסה או שהחזקה בדירה נמצאת בידי המבקש. מנגד, התמורה ממימוש הדירה מיועדת לשמש כחלק מהמקורות להשלמת בניית פרויקט המגורים, שבו מיועדים להתגורר כ-87 דיירים. כל שציין המבקש הוא כי אם יזכה בערעורו, והדירה תימכר, הוא יפסיד את עליית ערך הנכס המשמעותית, וכי הוא מעוניין לקבל את הדירה בעין כמי שבחר את המרצפות, הכלים הסניטריים, המטבח ותוכניות החשמל, טענה עובדתית שלא התקבלה על ידי המנהל המיוחד (פסקה 84 להחלטת המנהל המיוחד מיום 22.12.2011).
5.
ולבסוף, לא למותר לציין את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, שהוגשה ביום 7.7.2014, בעוד החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 26.12.2013.
6.
אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' בתמוז התשע"ד (8.7.2014).
ש ו פ ט