ע"א 8456/14 שלמה שמחי נ. רחל זוהר (חריזי)

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ר' שמולביץ) מיום 19.10.2014, בגדרו נדחתה תביעת המבקש בנוגע לזכויותיו במקרקעין מושא המחלוקת.

1.

המבקש הגיש תביעה לבית משפט קמא, בה טען כי בשנת 2001 רכש מאחיה המנוח של המשיבה 1 (להלן: מאיר ו -המשיבה , בהתאמה) חלקים מחלקה 1082 בגוש 4042 בפתח תקווה. נציין כי המשיבה רשומה כיום בתור בעלת זכויות החכירה בחלקה כולה.

לפי המתואר בפסק הדין (המבקש לא צירף לבקשתו את כתב התביעה), המבקש טען בתביעתו, בין היתר, כי המשיבה פעלה לרישום הזכויות על שמה אף שידעה כי הוא רכש חלק מן הזכויות; כי רשות מקרקעי ישראל התרשלה בניהול פנקס הזכויות; וכי המשיבה פעלה לפרסום הצעה לציבור להציע הצעות לרכישת החלקה. לפיכך, הגיש המבקש תביעה לבית משפט קמא, בה עתר, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו הוא רשאי להירשם כחוכר לדורות של כמחצית החלקה (500/958 חלקים); למתן צו המונע העברת חלקו במקרקעין לצדדים שלישיים; לביטול הסכם החכירה עם המשיבה; ולחיוב המשיבה 2 (להלן: קק"ל ) להנפיק חוזה חכירה חדש. בנוסף לכך תבע המבקש פיצויים מהמשיבה בסך כולל של 350,000 ₪.

2.

משמצויים אנו בגדרה של בקשה למתן סעד זמני, איני רואה לפרט את השתלשלות העניינים העובדתית בנוגע להעברת הזכויות במקרקעין, ואת שלל ממצאיו, מסקנותיו והנמקותיו של בית משפט קמא. בתמצית, בית המשפט דחה את תביעתו של המבקש, תוך שהוא קובע ומציין, בין היתר, כי יש ליתן אמון בגרסת המשיבה בנוגע למועד בו הועברו לה הזכויות בחלקה במתנה על ידי מאיר; כי מאיר העביר לה את מלוא זכויותיו בחלקה; כי ייפוי הכוח שצירף המבקש, אשר לדבריו ניתן לו על ידי מאיר, הוא מזויף; כי המבקש כלל לא הגיש חוות דעת נגדית להוכחת אמיתות ייפוי הכוח; כי המבקש לא הציג הסכם רכישה של החלקה; כי המבקש לא הציג כל ראיה לתשלום התמורה; כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק הכרה בקיומו של חוזה בהעדר ראיה בכתב; וכי אין בתכתובת אליה הפנה המבקש כדי להוכיח הודאה מצד המשיבה באשר לזכויותיו בחלקה.

תביעתו של המבקש נדחתה אפוא, תוך שבית המשפט מותח ביקורת על התנהלותו, בציינו, בין היתר, כי המבקש נהג בחוסר תום לב ובאופן לא הגון כלפי שאר הצדדים. כן חויב המבקש בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 45,000 ₪.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

ככל שניתן להבין מהבקשה, המבקש טוען כי עורך הדין שטיפל בנאמנות במקרקעין עבור משפחת המשיבה, פעל באופן לא מקצועי באופן שהביא לכך שזכויותיהם של מאיר והמשיבה במקרקעין נשמרו, בעוד ששלוש עסקאות במקרקעין

לא דווחו. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי עלה בידו להוכיח בבית משפט קמא כי רכש את הממכר בתמורה ובתום לב; כי רק בשנת 2009 המשיבה העלתה את "הטענה השקרית" לפיה המגרש כולו שייך לה; כי המשיבה וקק"ל רקמו קנוניה מאחורי גבו ורשמו את מלוא הזכויות על שם המשיבה; וכי קיימות אינדיקציות לאמיתותו של ייפוי הכוח.

4.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

אקדים ואציין כי המבקש כלל לא פירט בבקשתו ביצועו של מה מבקש הוא לעכב, ויש להניח כי כוונתו היא למתן סעד זמני לתקופת הערעור האוסר על העברת הזכויות במקרקעין לידי צדדים שלישיים. כידוע, נקודת המוצא הינה כי לא בנקל יזכה בעל דין שתביעתו נדחתה בסעד זמני בערעור, ועליו לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו .

5.

במקרה דנן, איני סבור כי עלה בידי המבקש לעמוד בנטל הנדרש. ראשית, באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה על פני הדברים כי ממצאיו של בית משפט קמא מבוססים במידה בלתי מבוטלת על שאלות של עובדה ומהימנות, אשר אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן.

שנית, אף אם אניח לטובת המבקש כי לנוכח "מקבילית הכוחות" הקיימת בין שני התנאים יש ליתן משקל יתר לתנאי של מאזן הנוחות (ראו, למשל, ע"א 4440/12 חלה נ' כהן ,

פסקה 12 (21.8.2013)) , הרי שגם בכך אין כדי לסייע למבקש. זאת, ולו מן הטעם שהמבקש כלל לא טרח להתייחס בבקשתו למאזן הנוחות, וממילא לא פירט מדוע אם תדחה בקשתו יהא זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בנוסף, בהתחשב בכך שאין מדובר במקרקעין המשמשים את המבקש למגורים (טענה מעין זו כלל לא הוזכרה בבקשה או בפסק דינו של בית משפט קמא), ובהעדר ראיה לסתור, הדעת נותנת כי ככל שיתקבל ערעורו של המבקש, הנזק שיסבול כתוצאה מאי קבלת הבקשה יהא בר פיצוי.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.