פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8456/14
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המערער:
שלמה שמחי
נ ג ד
המשיבות:
1. רחל זוהר (חריזי)
2. קרן קיימת לישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי מרכז בתיק א
034874-03-12 שניתן
ביום 19.10.2014 על ידי כבוד השופטת ר' שמולביץ
תאריך הישיבה:
כ"ג באייר התשע"ה
(12.5.2015)
בשם המערער:
עו"ד צבי מנדל
בשם המשיבה 1:
עו"ד גיל קריספין
בשם המשיבה 2:
עו"ד יעל בלונדהיים
החלטה
כתב התביעה כולל עשרות מסמכים. כתב התביעה המתוקן שבית המשפט לא אישר את הגשתו סבוך ומורכב אף הוא. כך גם הסיכומים בבית המשפט קמא וכך גם כתב הערעור שלפנינו.
לאחר שמנקים את השטח מהתסבוכות הרבות, אזי מצטיירת התמונה הבאה, לשיטתו של המערער: בכתב התביעה המקורי טען המערער בפשטות כי רכש 500 מטר ישירות ממאיר. בתמיכה לטענתנו הפנה ליפוי הכח מיום 28.12.01. על יפוי כח זה לא נתעכב, באשר אין חולק כיום – ובית משפט קמא עמד על כך בהרחבה – כי ביפוי הכח נעשו שינויים (שיש המכנים אותם מעשי זיוף).
בכתב התביעה המתוקן – שבית המשפט לא אישר את הגשתו – ובערעור שבפנינו, התמונה מורכבת יותר. לשיטת המערער, לאחר שמאיר ביטל את העסקה עם אברהם (ביום 3.9.92) הוא מכר לגרע, ואילו גרע מכר בשנת 1995 או 1997 לרחמים ולמערער, ובשנת 2001 רחמים מכר למערער. הנה לפנינו שלוש עסקאות שלגביהם אין הסכמי מכר.
וככל שאנחנו אוחזים בגרסה בכתב התביעה המקורי – גם לפי גירסה זו אין מסמך בכתב.
אשר על כן, ומעבר לאמירות בית משפט קמא לגבי מהימנותו של המערער, ומעבר לכך כי ביני לביני מאיר הלך לעולמו בשנת 2003 (והפניות של המערער למס שבח נעשו באופן חד צדדי משנת 2004 ואילך), גרע הלך לעולמו וגם עו"ד קליין הלך לעולמו – הרי שלפנינו מקרה בו אין מסמך בכתב על פי דרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין. המקרה שלפנינו רחוק עד מאוד מהסיטואציה שנדונה בשעתו בפסק דין לילי שם טוב או "מזעקת ההגינות" שהוכרה בפסיקה כתחליף למסמך בכתב במקרים חריגים.
לאור זאת המליץ בית המשפט למערער למשוך את ערעורו.
משנדחתה המלצת בית המשפט, התיק יועבר לדיון בפני הרכב.
בהסכמת המערער, קק"ל פטורה מהתייצבות והגשת סיכומים.
ניתנה היום, כ"ג באייר התשע"ה (12.5.2015),
בנוכחות הצדדים.
ש ו פ ט