ע"א 3543/16 יחזקל בצר נ. משה בצר

בקשה לסעד זמני עד למתן פסק דין בערעור המבקשת על החלטתו מיום 30.3.2016 של בית המשפט המחוזי בנצרת בפש"ר 18146-05-13 (כב' השופט י' בן-חמו ).

רקע והליכים קודמים

1.ביום 12.11.2013 ניתן צו כינוס נגד המשיב 1 (להלן:

החייב ) והמשיב 2 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. בהמשך, ולאחר שהוכרז החייב פושט רגל, מונה המשיב 2 כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ). כעולה מתגובתו של המשיב 3 (להלן: הכנ"ר ), נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך כולל של למעלה משני מיליון ש"ח. ביום 9.2.2014 הגישו המבקשים, הורי החייב, תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הנכס המצוי ברחוב קיצנית 32 מגדל העמק, הידוע כחלקה 32 בגוש 17701 (להלן: הנכס ), אשר רשום על שם החייב וגרושתו, שייך למבקשים, תוך ביטול העיקולים שהוטלו על הנכס. המבקשים הסתמכו בטענותיהם על הסכם שנחתם ביום 7.9.2010 בין המבקשים לבין החייב וגרושתו, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בגדרו הוסכם כי המבקשים ירכשו את זכויותיהם של החייב וגרושתו בנכס בתמורה לסך של 367,500 ש"ח. לבקשת הנאמן, עוכבו ההליכים בתביעה שהגישו המבקשים ועניינה הועבר לדיון במסגרת תיק פשיטת הרגל המתנהל נגד החייב בבית המשפט המחוזי.

2.בהחלטתו מיום 30.3.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי מכירת זכויותיו של החייב בנכס למבקשים מהווה הענקה בטלה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), כאשר לא מתקיימים הסייגים המנויים בסעיף 96(ג) לפקודה, שכן המבקשים לא היו תמי לב בעת העברת הזכויות בנכס לידם. בצד זאת נקבע, כי זכויותיה של גרושת החייב בנכס נמכרו למבקשים כדין.

כלפי החלטה זו הגישו המבקשים ביום 2.5.2016 ערעור לבית משפט זה. בהמשך, ביום 9.5.2016 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי "בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין" עד למתן הכרעה בערעורם, וזאת למרות שלכאורה אין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע כי אם בבקשה למתן סעד זמני, ולמרות שכתב הערעור עצמו כבר הוגש לבית משפט זה, ועל כן, בהתאם לפסיקה ולתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), הערכאה הדיונית אינה הערכאה המוסמכת ליתן סעד זמני כגון-דא בשלב זה (ראו למשל: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה , פסקה 14 (17.6.2014) ). בהחלטתו מיום 7.6.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים, ללא פירוט לטעמים שהובילוהו לכך, לבד מן הקביעה כי מקובלים עליו נימוקי הנאמן. כל זאת, על אף שמלכתחילה, לכאורה, לא היה מקום שבית משפט קמא יידרש לבקשה האמורה, נוכח העובדה כי זו הוגשה לאחר מועד הגשת הערעור לבית משפט זה. בנוגע לכך ייאמר כבר עתה, כי לכאורה, בהתחשב בכך שניתנה החלטה בבקשה שבפנַי על-ידי בית המשפט המחוזי עובר להגשת הבקשה דנא, ייתכן כי היה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה חלף הגשת בקשה שבבסיסה הדרישה ל"בירור ' De Novo ' בערכאה שניה, של סוגיה שכבר הוכרעה" (שם; ע"א 7682/10 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

(7.11.2010); ע"א 8588/10 ברוש נ' אהרוני , פסקה 7 להחלטתה של השופטת ע' ארבל (20.1.2011) ). ואולם, משהמשיבים כלל לא טענו לעניין זה, ובעיקר בהתחשב בספקות באשר לתוקפה של החלטת בית המשפט המחוזי בנסיבות העניין, איני מוצא להתייחס לסוגיה זו במסגרת בחינת הבקשה דנא, והבקשה תיבחן באמות המידה הרגילות, ללא התחשבות בכך שלכאורה מדובר בבקשה שאינה מקורית במהותה. עם זאת, אבקש להעיר כי דומה שהקפדה על הוראות התקנות וסדרי הדין במסגרת ההליכים המתוארים, הן מצדם של בעלי הדין והן מצדו של בית המשפט המחוזי, הייתה מונעת את הבעייתיות שתוארה ומייתרת הגשת בקשות סרק ומתן החלטות שלא לצורך.

3.בהמשך, הגישו המבקשים לבית משפט זה את הבקשה דנא - "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ובקשה דחופה למתן צו עיכוב ארעי". בהחלטתי מיום 26.6.2016 הוריתי על מתן סעד ארעי לפיו הנאמן יימנע מעשיית דיספוזיציה בנכס עד למתן החלטה בבקשה דנא, כשהובהר כי דומה שהבקשה היא בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע, כפי שהוגדרה על-ידי המבקשים.

טענות הצדדים

4.לטענת המבקשים מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם, שכן דחיית הבקשה תוביל לפינויים של המבקשים, זוג מבוגר בעשור השמיני לחייו, מבית מגוריהם – דבר אשר יגרום לנזק כבד מנשוא ובלתי הפיך. כל זאת, כשנטען כי מנגד נראה שלא ייגרם כל נזק לקופת פשיטת הרגל בעקבות מתן הסעד הזמני, שכן ממילא ההליכים הנוגעים לנכס מתנהלים כבר תקופה ממושכת. עוד נטען, כי סיכויי ערעורם של המבקשים גבוהים ביותר, מה גם שאף אם בסיכויים קלושים עסקינן – הלכה היא, כשמדובר בנזק בלתי הפיך, שדי בכך כדי להיעתר לבקשה.

5.הכנ"ר טען בתשובתו לבקשה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן טענותיהם בנוגע לזכויותיהם בנכס התקבלו בהחלטתו של בית משפט קמא. צוין, כי אמנם כאשר בפינוי דירת מגורים עסקינן, הנטייה היא להיענות לבקשה למתן סעד זמני, אך אין מדובר בכלל בל יעבור, ויש לבחון בקשות מעין אלו בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל הליך. נטען, כי בענייננו יש בעובדה שהמבקשים זכאים למחצית מהזכויות בנכס, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, כדי למתן באופן מובהק את הפגיעה בקורת הגג שלהם, כאשר במסגרת הליכי מימושו של הנכס יוגדרו הסכומים להם הם זכאים. אשר לסיכוי הערעור – נטען כי אלו אינם גבוהים שכן בית משפט קמא קבע כי הענקת זכויותיו של החייב בנכס למבקשים נעשתה שלא בתם לב. צוין כי מדובר בקביעה עובדתית אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה.

6.הנאמן הצטרף לנימוקי הכנ"ר לדחיית הבקשה, והוסיף כי טענות המבקשים הן טענות סברה העומדות בסתירה לקביעותיו המנומקות של בית המשפט המחוזי. נטען כי מדובר בניסיון נוסף מטעם המבקשים לעכב את מימוש הנכס. עוד צוין, כי לחייב, אשר חובו עומד על מיליוני שקלים, אין דברי ערך של ממש לבד מזכויותיו בנכס מושא הבקשה, ועל כן יש לאפשר לנושים לממשו. עוד נטען, כי הבקשה דנא הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, כאשר המבקשים העלימו בבקשתם את העובדה שהנכס מורכב משתי קומות לפחות, אחת מהן מוחזקת על-ידי המבקשים ואילו השנייה על-ידי החייב. בהתחשב בעובדה זו, ובכך שלמבקשים נפסקו מחצית מהזכויות בנכס, נטען כי אלו האחרונים לא יפונו מהנכס ללא תמורה שתבטיח להם קורת גג חלופית, ועל כן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם.

דיון והכרעה

7.לאחר העיון בבקשה ובתשובות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אכן, ככלל, הזוכה בדין רשאי ליהנות מפרי זכייתו, ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה מושא הערעור ( תקנה 466 לת קנות ; ע"א 7442/11 פוטונים ירוקים בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע

(9.11.2011)), כאשר על המבקש את עיכובהּ, או מתן סעד זמני לתקופת הערעור, לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. שיקולי מאזן הנוחות זוכים ככלל למעמד בכורה בהכרעה הנוגעת לסעד זמני (ע"א 4440/12

חלה נ' כהן , פסקה 12

(21.8.2012)), כששיקול מרכזי בהחלטה הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור בסופו של יום. כידוע, מתקיימת "מקבילית כוחות" בין שני השיקולים, כך שככל ששיקולי מאזן הנוחות בעלי משקל רב יותר, יפחת הצורך לשכנע כי סיכויי הערעור טובים, ובלבד שלא מדובר בערעור סרק.

8.אמנם, על פני הדברים התרשמתי, מבלי לטעת מסמרות, כי סיכויי ערעורם של המבקשים אינם מן הגבוהים, בין היתר, בהתחשב בכך שהמבקשים תוקפים בערעורם קביעות עובדתיות בעיקרן, אשר לא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור. עם זאת – וכאן העיקר – השיקול המכריע שבגינו החלטתי להיעתר לבקשה ולהוציא צו המונע עשיית דיספוזיציה בנכס, הוא שאם לא יינתן סעד זמני בערעור כמבוקש, יתכן שלא יהא עוד טעם בבירור הערעור, כאשר הנזק הצפוי למבקשים עקב מימוש בית מגוריהם, עלול להיות קשה ביותר, במיוחד בהינתן גילם המבוגר. בהקשר זה יוטעם, כי בפסיקה צוין לא אחת ש"הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי ' אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד' " ( ע"א 5529/15

פלונית נ' בנק מזרחי טפחות , פסקה 8 (9.9.2015)), וזאת, בעיקר, בשל חשש מפני התגבשותו של נזק בלתי הפיך. בצד זאת, המשיבים לא הצביעו על טעם קונקרטי שיש בו כדי לשכנע כי נדרש מימוש מידי של הנכס במקרה דנא, כשממילא דומה שהליך זה עלול להתפרש על-פני זמן רב נוכח העובדה שלמבקשים מחצית מהזכויות בנכס על-פי קביעת בית המשפט המחוזי, קביעה עליה לא הוגשה השגה.

9.נוכח האמור, הבקשה מתקבלת כך שניתן צו המונע עשיית כל דיספוזיציה בנכס, על-ידי מי מהצדדים, עד למתן פסק דין בערעור.

אין צו להוצאות בבקשה זו.