רע"א 5646/13 יוסף שלום נ. שחר פטשורניק

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.8.2013 בע"א 12555-08-13 (כב' השופטת ר'

פרידמן-פלדמן ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום, שבו התקבלה תביעת המשיב 2 (להלן: המשיב ) לפינוי המבקש ממושכר המשמש למגורי המבקש.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש שוכר דירה שבבעלות המשיב החל מיום 20.11.2012. לטענת המשיב, זמן קצר אחרי כניסתו לדירה הפסיק המבקש לשלם את שכר הדירה המוסכם וזאת באמתלות שונות הקשורות לתקלות בדירה. לטענת המשיב, ניסיונותיו להגיע לפשרות והבנות עם המבקש לא צלחו ומשכך הודיע לו על ביטול החוזה בשל הפרתו. ביום 21.1.2013 הגיש המבקש תביעה בבית משפט השלום בירושלים לפינוי המושכר. בירור התביעה לגופה התעכב בשל בקשות דחייה שונות שהגיש המבקש. בין היתר, ביקש המבקש את דחיית מועד הדיון כדי להסדיר את ייצוגו. בית המשפט (השופטת א' שניידר , החלטה מיום 24.4.2013) נעתר לבקשת הדחייה, אך חייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח וזאת מאחר שבקשתו הוגשה בסמוך למועד הדיון. בית המשפט הבהיר בהחלטתו, כי "אם לא ישולם הסכום עד למועד שנקבע - תתקבל התביעה במלואה". בפסק דינו מיום 13.5.2013 קיבל בית המשפט את תביעת המשיב מן הטעם שהמבקש לא שילם במועד את ההוצאות שנפסקו נגדו בהחלטה מיום 24.4.2013. בית המשפט הורה למבקש לפנות את המושכר נשוא התביעה עד ליום 27.5.2013. בהמשך נדחה מועד הפינוי ליום 8.8.2013.

2.

ביום 7.8.2013, קרי יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע לפינוי המושכר, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. לעניין סיכויי הערעור קבע בית המשפט המחוזי, כי אף שאין בפי המבקש טענות הגנה לגופה של התביעה לפינוי המושכר, יש לתת את הדעת לכך שבפועל תביעת המשיב התקבלה בלי שהתקיים בה דיון לגופם של דברים, שכן התביעה התקבלה רק בשל אי תשלום ההוצאות שהושתו על המבקש שתשלומן בפועל נקבע כתנאי לקיום דיון בתביעה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהתניית זכות הגישה לערכאות בתשלום הוצאות תעשה רק במקרים חריגים, ומשכך נראה כי ערעורו של המבקש אינו חסר סיכוי. עם זאת, בית המשפט לא מצא לנכון לעכב את פינוי המושכר מאחר שממילא תקופת השכירות שנקבעה בחוזה השכירות עתידה היתה להסתיים ביום 15.8.2013. בית המשפט דחה את טענת המבקש, כי אין נפקות לתאריך סיום החוזה מאחר שעל-פי החוזה על הצדדים להודיע על כוונתם לחדש או לא לחדש את החוזה חודשיים לפני סיומו, בקבעו כי התביעה שהגיש המשיב כמוה כהודעה על אי חידוש החוזה. לבסוף נקבע, כי על המבקש לפנות את המושכר עד ליום 15.8.2013.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. יצוין, כי הבקשה הוגשה ביום 14.8.2013 בשעה 19:15, קרי יום לפני המועד שנקבע לפינוי המושכר. בהחלטותיי מיום 14.8.2013 ומיום 15.8.2013 הוריתי על עיכובו הארעי של הפינוי.

טענות הצדדים

3.

לטענת המבקש, שאינו מיוצג, הדיון בבקשתו לעיכוב ביצוע התקיים בתוך זמן קצר שלא אפשר לו להסדיר את ייצוגו ותוך שהוא נתון תחת התקף חרדה שלא אפשר לו להתמודד עם טענות המשיב ובא כוחו. המבקש מלין על כך שהערכאות הקודמות התעלמו ממצבו הבריאותי ולא אפשרו לו להשמיע את טענותיו ולהוכיחן. המבקש מדגיש שהוא אינו מעוניין להאריך את חוזה השכירות, וכל שהוא מבקש הוא שיינתן לו זמן מספיק כדי להתאושש ולחפש דיור חלופי מתאים.

4.

המשיב, שאף הוא אינו מיוצג, מתנגד לבקשה. לטענת המשיב התנהלות המבקש עד כה הסבה לו נזקים כלכליים רבים. כך, למשל, טוען המשיב כי הוא מתפרנס מהשכרת הדירה, וכי זמן קצר לאחר כניסתו לדירה הפסיק המבקש לשלם את שכר הדירה המוסכם. עוד טוען המשיב, כי לאחר הגשת התביעה לפינוי המושכר עשה המבקש כל שלאל ידו כדי "למשוך זמן" ולא לקיים את הדיון בתביעה וכל זאת תוך שהוא ממשיך להתגורר בדירה בלי לשלם את דמי השכירות הקבועים בחוזה. בתוך כך מציין המשיב, כי בהמשך לפסק דינו של בית משפט השלום הוא פנה להוצאה לפועל כדי להבטיח את פינוי המושכר במועד שנקבע, והגשת בקשת המבקש לעיכוב ביצוע "ברגע האחרון" גרמה לאבדן סכום של כ-8,000 ש"ח ששילם לצורך הבטחת הפינוי.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לעניין סיכויי הערעור, תביעת המשיב אמנם לא התבררה לגופה בפני בית משפט השלום והתקבלה אך משום שהמבקש לא שילם הוצאות שהושתו עליו, ואכן, כפי שציין בית משפט קמא החלטה כזו שמשמעותה, הלכה למעשה, "התניית זכות הגישה לערכאות בתשלום הוצאות", ראוי שתישמר למקרים חריגים המצדיקים זאת. עם זאת, מעבר לטענה זו, לא הצביע המבקש על טענת הגנה אחרת לגופה של התביעה לפינוי המושכר. במקרה אחר, בו בית משפט דחה בקשה לביטול פסק דין בשל היעדר התייצבות נזדמן לי לציין, כי שיקול משמעותי בבקשה כאמור נוגע לסיכויי ההגנה של המבקש: " על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך" (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן , פסקה 14 (22.5.2012)). מכאן, שאף אם יש ממש בטענות המבקש כלפי פסק דינו של בית משפט השלום, נראה כי כדי להוכיח שיש לערעורו סיכוי באופן שיוכל להטות את הכף לעבר קבלת בקשתו, היה מקום שהמבקש יפרט, ולו בקצרה, מהם טענות ההגנה המרכזיות שלו, וכאמור, הדבר לא נעשה בענייננו (השוו לרע"א 4822/11 ארביבו נ' ארביבו

(1.1.2012 )). המבקש מפרט בהרחבה לגבי מצבו הבריאותי הקשה וקשיים אחרים שלו, אך עם כל הצער, אין נתונים אלה בגדר טענות ממשיות שיכולות לבסס הגנה ולו לכאורה מפני תביעת הפינוי.

אין להשלים עם מצב של תפיסת חזקה במושכר, גם אם מדובר בדירת מגורים, תפיסת חזקה שלכאורה אינה כדין, תוך גרימת נזקים ממשיים למשכיר, בחסות משיכת זמן בטיעונים משפטיים פרוצדוראליים, שאין מאחוריהם טענות הגנה של ממש לגופו של עניין. לשם התמודדות יעילה עם מצבים קשים אלה, נוסף בשנת תשס"ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 פרק ט"ז4 (תקנות 215ז - 215יג) שכותרתו "תביעה לפינוי מושכר". סדרי הדין שנקבעו לעניין זה כוללים לוחות זמנים "הדוקים" ומטילים חובות שונים על בעלי דין, שהמבקש לא עמד בהם, ומכאן החלטתו של בית משפט השלום. התקנות האמורות מבטאות בצורה ברורה את המגמה שלא לאפשר לשוכרים להביא למשיכת הליכי פינוי, ויש להביא מגמה זו לידי ביטוי גם במקרה דנא.

6.

לעניין מאזן הנוחות, חרף טענות המבקש באשר למצבו הבריאותי והקושי בו הוא נתקל במציאת דיור חלופי הולם, איני סבור כי יש בכך כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה. יש לזכור כי פסק הדין המורה לפנות את המושכר ניתן כבר ביום 13.5.2013, לפני למעלה משלושה חודשים, ומאז ניתנו החלטות שונות הדוחות את מועד הפינוי, כשהמועד האחרון נקבע ליום 15.8.2013. סבורני, כי פרק הזמן שחלף נתן בידי המבקש די זמן כדי לנסות ולמצוא תחליף מגורים הולם. נמצא כי המבקש כבר קיבל, הלכה למעשה, ארכה הולמת שבמהלכה היה יכול להיערך לפינוי; מה גם שעל-פי הקבוע בהסכם השכירות לגבי תקופת השכירות והעובדה כי המשיב תבע עוד קודם לכן את סילוקו מהדירה, לא היה למבקש כל יסוד להניח כי תקופת השכירות תימשך לאחר יום 15.8.2013. בנוסף, לצד נזקו של המבקש, יש לשקול גם את הנזק המצטבר שנגרם ושממשיך להיגרם למשיב, שאמנם הוא כספי בעיקרו, אך נוכח טענות המבקש באשר למצבו הכלכלי הדחוק ספק אם יהיה בידו לפצות על נזק זה בעתיד.

7.

בשולי הדברים יצוין, כי לא היה מקום לכלול את מדינה כמשיבה ולכן אני נעתר לבקשתה מיום 20.8.2013 ומורה על מחיקתה מרשימת המשיבים.

8.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב הביצוע. עם זאת, בהתחשב במצבו של המבקש ולפנים משורת הדין, פינוי המושכר יעוכב עד ליום 9.9.2013. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.