בש"א 1611/13 פלוני נ. פלוני

1.

ביום 6.1.2013 התקבלה בחלקה בקשה שהגיש המבקש להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (כב' הרשם ג' שני) בכפוף לתשלום הוצאות, אך משלא הגיש המבקש את ההליך הערעורי במועד שנקבע (20.1.2013) ושב וביקש להאריך את המועד להגשתו, נדחתה בקשתו, וכן נדחתה בקשתו לעיון חוזר בחיובו בהוצאות (החלטת כב' הרשם שני מיום 6.2.2013). בקשה נוספת להארכת מועד (אשר נקבע כי במהותה היא בקשה לעיון חוזר) נדחתה אף היא (החלטה מיום 17.2.2013).

על ההחלטות מיום 6.2.2013 ומיום 17.2.13 מעוניין המבקש להשיג, ובבקשה שבפניי אשר הוגשה ביום 28.2.2013, יום לאחר שחלף המועד להגשת הערעור על ההחלטה מיום 6.2.2013 (אשר הומצאה למבקש ביום 7.2.2013) - עותר הוא להארכת מועד קצרה להגשת הערעור. בא-כוח המבקש ציין כי הגיע לבית המשפט ביום 27.2.2013 לאחר שעת סגירת המזכירות שכן "נבצר ממנו" להגיע קודם לכן והמזכירות סירבה לקבל את הערעור לרישום, ומכאן האיחור בהגשת ההליך.

המשיבה 1 מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי החלטתי להיעתר לבקשה תוך חיובו של המבקש בתשלום הוצאות המשיבה 1.

טענת בא-כוח המבקש לפיה "נבצר ממנו" להגיע במועד למזכירות בית המשפט להגשת ההליך נטענה בסתמיות מבלי שהובהר ופורט מדוע נבצר הדבר ממנו, והבקשה אף לא נתמכה בתצהיר או באסמכתא אחרת כלשהי. יש לתמוהה על התנהלות זו בפרט בשים לב לעובדה שמדובר בהליך אשר ראשיתו בבקשה להארכת מועד שהתקבלה בחלקה ואשר אף בה צוין כי הנימוקים שבבסיס הבקשה לא פורטו כנדרש ולא נתמכו במסמכים מלאים (החלטת כב' הרשם שני מיום 6.1.2013).

יחד עם זאת, ראיתי להיעתר למבוקש נוכח העובדה שהאיחור בהגשת הערעור על ההחלטה מיום 6.2.2013 הינו אכן קל ביותר - איחור של שעות ספורות ולכל היותר יום אחד (וראו בש"א

8199/12

רביבו נ'

PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNGS

(20.11.2012)); בשים לב לעובדה שהערעור על ההחלטה הנוספת מיום 17.2.2013 הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשתו; ונוכח העובדה שהמשיבה 1 לא טענה בתגובה שהגישה כי בפרק הזמן הקצר לאחר חלוף המועד להגשת הערעור ועד להגשת הבקשה שינתה מצבה לרעה.

אשר על כן, אני נעתרת בזאת לבקשת הארכה. המבקש ישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,000 ש"ח.

המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את הודעת הערעור ואת החלטתי זו.