פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8199/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
ציפורה איבט רביבו
נ ג ד
המשיבים:
1.
PMN VERWALTUNGS
UND BETEILGUNGS
2.
OUISET TEXTIHANDEL GMBH
3.
YAYA TEXTTILVERTRICPS GMPH
4.
LAGOTTE BEKLEIDUNGST PAOLA
GOTTESDIONER GMPH
5. אורי רביבי
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. פסק-הדין ניתן ביום 2.9.2012 והומצא למבקשת ביום 19.9.2012. המבקשת הגישה את הערעור, ואת הבקשה להארכת מועד, ביום 12.11.2012, קרי באיחור של יממה. האיחור, כך נטען, נבע מטעות בתום-לב, לאמור: סברתו של בא-כוח המבקשת כי יום 8.10.2012 (שמחת תורה) נכלל גם הוא בפגרה. המשיבים מתנגדים לבקשה.
לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות.
המועד להגשת ערעור על פסק-דין קבוע בחיקוק. הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מוש תת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (ראו בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (לא פורסם, 4.4.2000)). עם זאת, בהתקיים הצדקה ראויה – העולה כדי "טעמים מיוחדים שיירשמו" כלשון תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – שמורה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת מועד להגשת ערעור. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד נבחנת בכל מקרה על-פי נסיבותיו תוך איזון הולם בין השיקולים המתחרים (ראו גם בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם, 30.3.2011)).
בענייננו מדובר כאמור באיחור של יום אחד הנובע, כך נטען, מטעות בדין. אכן, איחור של יום אף-הוא איחור. עם זאת, משך האיחור הוא שיקול רלוונטי בבחינת השאלה אם קיים "טעם מיוחד" למתן ארכה. במקרה שלפניי, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים; הבאתי בחשבון כי מדובר באיחור קצר, וכי המשיבים לא הצביעו על פגיעה ממשית באינטרס ההסתמכות נוכח איחור זה; שקלתי את סיבת-האיחור כפי שטוען עורך-הדין של המבקשת (תקלה שניתן היה למנוע באמצעות בדיקה ראויה, אך בה-בעת לא מצאתי כי מדובר במקרה זה בזלזול ניכר בסדרי-הדין); וכן התחשבתי בכך שמדובר בהליך של ערעור בזכות (ואיני רואה לנכון להביע בשלב מקדמי זה עמדה באשר לסיכויי הערעור) – נחה דעתי כי האיזון הראוי מצוי במתן הארכה המבוקשת תוך חיוב בהוצאות.
אשר על כן, אני נעתר בזאת לבקשת הארכה. הערעור יתקבל לרישום ויטופל כסדרו. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 4-1, בגין הבקשה שלפניי, בסך של 3,500 ש"ח.
ניתנה היום, ו' בכסלו תשע"ג (20.11.2012).
גיא שני
ר ש ם