בש"א 745/17 סער גינזבורסקי נ. עו"ד גבריאל כנפו

לאחר שעיינתי בבקשה, בהשלמה, בתגובה ובבקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת החלטתי להיעתר לבקשה (תוך חיוב המבקש בהוצאות).

הבקשה הוגשה באיחור קל של יום עבודה אחד בשל טעות במניין הימים. ההתרשמות העולה מהשתלשלות הדברים (הגשת ההליך לצד הבקשה והנטען בבקשה בדבר הכנתה במהלך שהייה בחו"ל) היא כי מדובר בטעות בתום לב של בא-כוח המבקש, ולטעמי לא יהיה זה נכון לחסום את דרכו של המבקש להגיש את ההליך מחמת טעות זו. יוזכר כי כאשר מדובר בטעות יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות ואין לשלול באופן גורף מתן ארכה (ראו רע"א 9073/01

פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (29.1.2002)), וכי יש ליתן משקל ממשי גם למשך האיחור, ובענייננו מדובר כאמור באיחור של יום עבודה אחד (ראו בש"א 8199/12 רביבו נ'

PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNG (20.11.2011)). כמו כן, ומבלי שנעלם מעיני כי ההליך הערעורי מופנה כלפי החלטה בסוגיית האחריות, איני סבורה כי מדובר במקרה בו סיכויי ההליך, כשלעצמם, מטים את הכף לדחיית הבקשה (וזאת מבלי להביע עמדה לגופם של דברים), ואיזון בין כל השיקולים הרלבנטיים מוביל אפוא לטעמי לקבלתה.

יחד עם זאת, היות ובא-כוח המבקש טעה טעות ממנה ראוי היה שימנע, מותנית קבלת ההליך הערעורי לרישום באישור אותו יציג המבקש, בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה לידיו, לפיו שילם את הוצאות המשיב, אשר נדרש להגיש תגובה מטעמו, בסך של 1,500 ש"ח.

בכפוף להצגת אישור כאמור תפתח המזכירות תיק מתאים בו תתויקנה בקשת רשות הערעור והחלטה זו.