בש"א 6932/15 דוד מרגלית נ. זלמן כהן

עיינתי בטיעוני הצדדים שבפניי ומצאתי כי מדובר במקרה גבולי בו מושכים השיקולים השונים לכיוונים מנוגדים.

מן הצד האחד, טעותו של בא-כוח המבקשים בספירת ימי הפגרה היא טעות שניתן וראוי היה להמנע ממנה בנקל, וקיים קושי לשמוע מפיו של עורך דין כי סבר שכל ימי החגים והמועדים בחודש תשרי הם ימי פגרה אשר אינם באים במניין.

מן הצד השני, על אף הטעות הבוטה במניין הימים בסופו של דבר הוזמן שליח להגשת ההליך במועד האחרון שהיה נתון להגשתו, אך השליח הגיע לבית המשפט רק יום לאחר מכן, ומכאן האיחור. דהיינו, בפועל האיחור בהגשת ההליך הוא איחור של יום אחד. למשך האיחור יש ליתן משקל (ראו בש"א 8199/12 רביבו נ' PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNG (20.11.2011)) ולצידו גם לכך שהתרשמותי היא כי אכן מדובר בטעות שבתום לב; לכך שהמשיב לא טוען כי שינה מצבו לרעה בפרק הזמן שחלף למן המועד האחרון להגשת ההליך ועד למועד בו המבקשים יידעו אותו על כוונתם להגישו; ועוד ראוי ליתן משקל לכך שהמבקשים מעוניינים להשיג על פסק דין אשר שינה מפסק דין שניתן בערכאה הדיונית (מבלי להביע עמדה לעניין סיכויי ההליך).

בסופו של יום ולאחר איזון בין השיקולים הצריכים לעניין החלטתי לקבל את הבקשה, אך להתנות את קבלת בקשת רשות הערעור לרישום באישור שיציגו המבקשים, בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה, על כך ששילמו למשיב הוצאות בגין התגובה אותה הגיש לבקשה, בסך של 3,500 ש"ח.

לאחר שיוגש אישור כאמור תפתח המזכירות תיק מתאים בו תתויקנה בקשת רשות הערעור והחלטתי זו.