פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"מ
282/15 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1. יוסף זועבי
2. פאטמה זועבי
3. תמאם זועבי
4. ופאא זועבי
5. רסמיה זועבי
6. הישאם זועבי
7. האשם זועבי
8. היתם זועבי
9. זועבי סולימאן אחמד
נ ג ד
המשיבים:
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה הגלבוע
2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הצפון
3. ועדת הערר לענייני תכנון ובניה מחוז צפון
4. פקיד ההסדר
5. עבד אלרחמאן חוסין זועבי
6. מחמוד חוסין זועבי
7. עבדאללה חוסין זועבי
8. אחמד חוסין זועבי
9. יורשי המנוח מוחמד חוסין
10. יורשי המנוח תופיק חוסין
11. זועבי חוסיין אחמד
12. זועבי עומר תאופיק
13. יורשי המנוח עבד אלקאדר חוסין
14. מוחמד יוסף דהוד זועבי
15. מחמוד יוסף דהוד זועבי
16. מחמוד עבד אלחמיד דהוד
17. יורשי המנוח מחמד עבד אלחמיד
18. יורשי המנוח אדריס עבד אלחמיד זועבי
19. זועבי דאהוד יוסף
20. ורד אדריס זועבי
21. מוחמד סמיר זועבי
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 10.12.2014, בו דחה עתירות שהגישו המבקשים לביטול תכנית איחוד וחלוקה על שטח מקרקעין בכפר טמרה, ולביטול היתרי בניה שהוצאו מכוחה.
יצוין כי פסק הדין נשוא הבקשה הינו גלגול שני של העתירות, לאחר שאלו נדחו תחילה בפסק דין מיום 23.8.2012, והדיון בהן הוחזר לבית המשפט לעניינים מינהליים בהתאם לפסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 7208/12 (פסק דין מיום 14.11.2013). עוד יצוין להשלמת התמונה כי בפסק הדין בעע"ם 7208/12 הנ"ל נקבע כי הסעד הזמני שניתן במסגרת הליך הערעור יעמוד בתוקפו כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, ומשנדחו העתירות גם בגלגולן השני הבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 15.12.2014, בהמשך לבקשות והודעות שהוגשו בעניין מטעם הצדדים, כי הסעד הזמני שניתן בבית משפט זה יוסיף לעמוד בתוקפו אך כי "היה ולא יוגש ערעור לבית המשפט העליון תוך המועד החוקי מיום המצאת פסק הדין לעותרים ועד לתאריך 28.1.15, אזי יבוטל צו העיכוב אוטומטית מבלי שתוגש כל בקשה". בהחלטה שניתנה למחרת היום הוסיף בית המשפט וקבע כי "נפלה שגגה באשר למועד בו יבוטל צו העיכוב אוטומטית היה ולא יוגש ערעור לבית המשפט העליון. המועד הנכון הוא 12.1.15 במקום התאריך 28.1.15".
המבקשים לא ציינו באיזה מועד הומצא פסק הדין לידיהם, אך בשים לב לכך שביום בו ניתן פסק הדין, 10.12.2014, הגישו לבית המשפט קמא הודעה בעניין הסעד הזמני, ומשלא העלו כל טענה אחרת בעניין יש למנות את הימים שהיו נתונים להם להגשת ההליך ממועד זה. בהינתן האמור ובהתאם להוראת תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 11.1.2015. בקשת הארכה שבפניי, אליה צורף עותק של הודעת הערעור, הוגשה ביום 13.1.2015, באיחור של יומיים.
2.
בפיהם של המבקשים שני הסברים לאיחור האמור בהגשת הערעור. ראשית הם טוענים כי להבנתם בית המשפט המחוזי קבע בהחלטותיו האמורות כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 12.1.2015, ובהתאם כך פעלו. שנית, כך נטען, השליח אשר אמור היה להגיש את הערעור ביום 12.1.2015 החליק עם אופנועו ולכן לבסוף לא הגיש את ההליך באותו היום והגיע למזכירות בית המשפט רק למחרת היום, 13.1.2015.
בהחלטה מיום 14.1.2015 ניתנה אפשרות למשיבים המתנגדים לבקשה להגיש עמדתם בעניין. המשיבים 2-4 (המדינה), 13-14, 16-18 ו-20-21 לא הגישו תגובה מטעמם, ואילו המשיבים 1, 5-12, 15 ו-19 (להלן: המשיבים ) מתנגדים לבקשה.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבים שהגישו תגובה מטעמם.
3.
הצדק עם המשיבים כי בהחלטתו של בית המשפט קמא לעניין הסעד הזמני לא היה כדי להאריך את המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, וכי התאריך (המתוקן) שנקבע (12.1.2015) עניינו במועד בו יפקע הסעד הזמני. כן צודקים המשיבים בטענתם כי ראוי היה לתמוך בתצהיר ובאסמכתא מתאימה את הטענה לעניין החלקתו של השליח עת נהג באופנוע.
ואולם למרות חסר זה שבבקשה החלטתי להאריך את המועד להגשת הערעור, בכפוף לחיוב המבקשים בהוצאות, וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של הטעמים הבאים:
ראשית, הגם שכאמור לגישתי בית המשפט לעניינים מינהליים לא ביקש בהחלטתו לשנות את המועד האחרון להגשת הערעור, הרי שההחלטה לפי לשונה אכן יכולה ליצור אי בהירות מסוימת לעניין זה, וראוי ליתן לכך משקל בבחינת הבקשה.
שנית, כבר בהודעה שהגישו המבקשים לבית המשפט קמא ביום 10.12.2014 ציינו כי בכוונתם להגיש ערעור על פסק הדין (והדבר עולה גם מהחלטות בית המשפט קמא מיום 15.12.2014 ומיום 24.12.2014). טענת המשיבים לפיה הסתמכו על סופיות פסק הדין משלא הוגש הערעור בפועל ואף החלו בהליכי בניה מיד עם פקיעתו של הסעד הזמני נחלשת על רקע האמור, כמו גם בשים לב לפרק הזמן הקצר אשר חלף למן מועד פקיעתו של הסעד הזמני (12.1.2015) ועד למועד הגשת הבקשה דנן (13.1.2015), עליה ידעו המשיבים משניתנה להם האפשרות להגיב לה. אך מובן הוא כי משך האיחור בהגשתו של הליך ערעורי הוא שיקול רלבנטי בבחינתה של בקשה למתן ארכה (ראו בש"א 8199/12 רביבו נ' PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNGS ) (20.11.2012)).
שלישית, מטיעוני הצדדים עולה כי על פסק הדין הוגש ערעור נוסף בידי המדינה (עע"ם 229/11), כך שממילא אין מדובר בשלב זה בפסק דין סופי וחלוט.
רביעית, יש ליתן משקל למהות ההליך, שעניינו זכויות קנייניות, כמו גם לכ ך שמדובר בהליך של ערעור בזכות בו מעלים המבקשים טענות אשר ראויות להישמע (בלא שיהא בכך משום הבעת דעה לגבי סיכויי ההליך).
נוכח משקלם המצטבר של כל הטעמים לעיל מצאתי כי אין מקום לחסום את דרכם של המבקשים מלהעלות טענותיהם בבית משפט זה, אך להתנות את קבלתה לרישום של הודעת הערעור המצורפת לבקשה שבפניי באישור שיציגו המבקשים, בתוך שלושה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם, לפיו שילמו לכל אחת מקבוצות המשיבים שהגישו תגובה מטעמם (המשיבה 1, המשיבים 5-12 והמשיבים 15 ו-19) הוצאות בסך של 1,000 ש"ח. לאחר שיוצג אישור כאמור תפתח המזכירות תיק עע"ם בו תתויק הודעת הערעור המצורפת לבקשה כמו גם החלטתי זו.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, באמצעות הפקסימיליה, ללא דיחוי.
ניתנה היום, י"ד בשבט תשע"ה (3.2.2015
(
.
ליאת בנמלך
ר ש מ ת