ע"א 7372/12הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ. חברת חלקה 18 בגוש 63

1.

עניינו של ההליך שבכותרת הוא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 28.6.2012, בו קיבל תביעה שהגישו המשיבים לפיצויי הפקעה.

המשיבים הגישו בקשה לדחיית הערעור על הסף נוכח איחור בהגשתו, ובתגובה שהגישה המערערת בהתאם להחלטתי ציינה כי אכן התחוור לה כי הערעור - אותו הגישה ביום 14.10.2012 - הוגש באיחור של שלושה ימים (אשר שני ימים מתוכו הם הימים שישי ושבת) וזאת בשל טעות בתום לב שנבעה מספירה שגויה של ימי פגרת הסוכות. מכאן בקשתה של המערערת, שהוגשה בדיעבד, להארכת מועד להגשת הערעור, בה הדגישה כי פסק הדין לא הומצא לידיה מעולם ונודע לה עליו באקראי, ובהגינותה ציינה את המועד בו נודע לה עליו; כי לסוגיה שעל הפרק חשיבות רבה ומשמעותה הכספית ניכרת; כי סיכויי הערעור טובים; וכי המשיבים ידעו על כוונתה להגיש ערעור טרם שחלף המועד להגשתו ועל כן לא יהיה במתן הארכה כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות שלהם.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם בנסיבות שנוצרו אין חולק שהערעור הוגש באיחור וכי הבקשה להארכת מועד הוגשה רק כחודשיים לאחר הגשתו, ועוד הם טוענים כי טעות במניין הימים אינה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת. כן טוענים המשיבים כי בניגוד לנטען נוצרה להם ציפיה והסתמכות לגיטימית לסופיות פסק הדין של בית המשפט קמא, ויש ליתן משקל בהקשר זה לכך שלמערערת עמדה דה-פקטו תקופה של כשלושה חודשים להגשת הערעור (בהינתן פגרת הקיץ ופגרת הסוכות). לטענתם בהתבסס על ההנחה שהמערערת לא הגישה ערעור על פסק הדין החליטו אף הם לא לערער עליו (ורק לאחר הגשתו אכן הגישו ערעור שכנגד מטעמם). עוד טוענים המשיבים כי בניגוד לנטען פסק הדין נשוא ההליך אינו מעורר כל שאלה בעלת חשיבות, כי סיכויי הערעור - בו מבקשת המערערת להשיג על קביעות עובדתיות - אינם גבוהים, וכי המערערת מבקשת לדחות את הקץ ולמנוע מהם את הפיצוי המגיע להם.

יוער כי המערערת ביקשה להשיב לטענות המשיבים, אך בנסיבות העניין ונוכח המסקנה אליה הגעתי כפי שתפורט להלן לא מצאתי כי נדרשת הגשת תשובה נוספת בעניין.

3.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבים.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המערערת-המבקשת להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת הערעור (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיבים, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק-הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10

פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (21.4.2010)).

צודקים המשיבים כי על דרך הכלל טעות במניין הימים אינה בבחינת "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי, בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין או ספירה ידנית של הימים בלוח-השנה. כך במיוחד כאשר מדובר בבעל-דין מיוצג.

יחד עם זאת, אין מדובר בשלילה מוחלטת של מתן ארכה אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות (השוו רע"א 9073/01 סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

(29.1.2002)). במקרה דנן, ובהינתן פגרת הקיץ ופגרת חג הסוכות, משך האיחור בהגשת ההליך הינו קל ביותר - שלושה ימים. אכן, איחור של יום אף הוא איחור, אך משך האיחור הוא שיקול רלבנטי בבחינת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" למתן ארכה (ראו בש"א 8199/12 רביבו נ' PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNGS

(20.11.2012)). כמו כן בנסיבות שתוארו בבקשה השתכנעתי כי במישור הסובייקטיבי טעותם של באי כוח המערערת אירעה בתום לב, ודומה כי העובדה שהמערערת עצמה הצהירה בפתח הודעת הערעור על המועד בו נודע לה על פסק הדין של בית המשפט קמא חרף העובדה שלטענתה זה לא הומצא לידיה, מעידה על כך.

הצדדים חלוקים האם נוכח המגעים שהתנהלו בין באי כוחם ונוכח התנהלותה של המערערת התגבש אינטרס הסתמכות של המשיבים על פסק הדין של בית המשפט קמא - המערערת צירפה התכתבות מייל לגבי בקשה משותפת להארכת מועד אותה שקלו הצדדים להגיש ואילו המשיבים צירפו תצהירים מהם עולה כי דווקא נוכח מגעים אלו סברו כי המערערת החליטה לבסוף שלא להגיש ערעור. ואולם, כך או כך המשיבים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי נגרם להם נזק מהותי בגין האיחור בהגשת ההליך (שהרי גם לטענתם - פסקה 13 לתצהירה של עורכת הדין גלית קיט-טלמור ופסקה 7 לתצהירו של מר משה לפלר - החליטו להמתין עד לאחר חלוף המועד האחרון להגשת הערעור על מנת להכריע בשאלה האם להגיש ערעור מטעמם, ולבסוף אכן הגישו ערעור שכנגד) או כי בשלושת הימים שחלפו מן המועד האחרון להגשת הערעור על פסק הדין שינו מצבם לרעה. לכך יש להוסיף כי מדובר בהליך של ערעור בזכות, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכוייו של הערעור לגופו, סבורני כי בנסיבות העניין אין מקום לחסום את דרכה של המערערת לבירור טענותיה בבית-משפט זה בשל המחדל הדיוני של באי-כוחה.

נוכח משקלם המצטבר של הטעמים האמורים החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד, אך להתנות תוצאה זו באישור שתציג המערערת, בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו, לפיו שילמה למשיבים הוצאות בסך של 3,500 ש"ח. היה ולא תמציא המערערת אישור על תשלום ההוצאות בתוך המועד האמור - יובא התיק בפניי לצורך סילוקו על הסף.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, באמצעות הפקסימיליה, ללא דיחוי , וכן תתייקה בתיקי השופטים.