בש"א 6892/15 עו"ד איתן ארז נ. הכונס הרשמי

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי.

ההליך הערעורי שהגשתו מתבקשת נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה נקבע, בין היתר, סכום התשלום החודשי אותו על המבקשת לשלם לקופת פשיטת הרגל. המבקש, הנאמן לנכסי המשיבה 2, פנה לבית משפט זה להגשת ההליך, ואז הסתבר לו כי איחר בהגשתו ביום אחד. לטענת המבקש איחור זה נגרם בשל טעות אנוש במניין ימי פגרת הסוכות.

אין לכחד כי טעותו של המבקש היא טעות שראוי וניתן היה להמנע ממנה. יחד עם זאת, הנחתי על יסוד הנטען בבקשה היא כי מדובר בטעות בתום לב, ולצד זאת יש ליתן משקל ממשי לכך שמדובר באיחור קצר מאוד, כאמור של יום אחד (ראו בש"א 8199/12 רביבו נ' PMN VERWALTUNGS UND BETEILGU NG (20.11.2012)).

בהתייחס לטענות שהעלתה המשיבה 2, כמצדיקות לגישתה את דחיית הבקשה: תחילה אציין כי טענת המשיבה 2 לפיה הגשת הליך ערעורי על החלטת בית משפט של פשיטת רגל בידי בעל תפקיד מותנית באישור של בית משפט של פשיטת רגל אשר בידיו ניתנה ההחלטה מעוררת קושי, אינה עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הנוהגת והמשיבה 2 אכן לא הציגה אסמכתא התומכת בה. כמו כן, על פני הדברים אין מדובר בענייננו בהשגה על החלטה הנוגעת לשלבי הדיון בלבד, כמשמעותה בסעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, ובכל מקרה נראה כי אין מקום להכריע בטענות המשיבה 2 בהקשר זה במסגרת הבקשה שבפניי (ראו: רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל , (10.8.2011); רע"א 3846/12 יגרמן נ' רו"ח חן ברדיצ'ב (10.6.2012)). עוד אוסיף כי על יסוד החומר שבפניי ולאחר עיון בפרוטוקול הדיון שנערך ביום 15.10.2015 בע"א 3531/14, איני סבורה כי בפניי תשתית עובדתית אשר על יסודה ניתן לקבוע כי הסכמתה של המשיבה 2 לקבל את המלצת ההרכב באותו דיון למשוך את הערעור שהגישה התבססה על ההנחה כי המבקש לא ישיג על ההחלטה נשוא הליך זה, וכי לו ידעה על כוונתו להשיג עליה היתה מותירה את הערעור תלוי ועומד. אעיר כי המשיבה 2 עצמה ציינה בתגובתה כי החליטה למשוך את הערעור בע"א 3531/15 הנ"ל נוכח הבנתה כי "אם תמשוך הערעור יהא בכך לתרום מהותית לבקשה תלויה ועומדת שהגישה לשלם לנושיה 100% ולקבל הפטר ולסיים את הליך פשיטת הרגל ולאחר שבית המשפט העליון הנכבד קבע שישמעו טענותיה בעניין המבקש". ובמילים אחרות, משיכת הערעור נועדה, גם לטענתה, לשם קידום הבקשה שהגישה למתן צו הפטר.

בהינתן האמור, ולאחר שנתתי דעתי לנסיבות העניין בכללותן, עיינתי בטענות אותן מעוניין המבקש להעלות בבקשת רשות הערעור המצורפת לבקשה שבפניי ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים, ותוך מתן משקל גם לעמדת כונס הנכסים הרשמי אשר נתן הסכמתו לבקשה "נוכח האיחור הקל ונימוקיו", סבורני כי התוצאה אליה מכוונת המשיבה 2 לפיה תחסם דרכו של הנאמן לנכסי המשיבה 2 לבית משפט זה בשל טעותו הנזכרת, היא תוצאה בלתי מאוזנת.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תפתח תיק מתאים בו תתויקנה בקשת רשות הערעור המצורפת לבקשה שבפניי והחלטתי זו.