בש"א 163/00 האפוטרופוס הכללי נ. מדינת ישראל - משרד הבטחון

בקשה להעברת מקום דיון בת.א. 1377/97 מבית משפט השלום בעפולה לבית משפט השלום בנתניה, בהתאם לסמכות הנתונה לי בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

1.בקשה זו נסובה סביב מסכת התדיינויות בין הצדדים, שזהו נדבך נוסף שלה. תחילתה של מסכת זו היא הסכם פשרה שנערך על ידי הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בנתניה. הסכם הפשרה נערך במסגרת תביעה שהגישו המבקש ומשיבה מס' 1 (להלן - המדינה) נגד המשיב מס' 2 (להלן - המשיב), לסילוק ידו של המשיב במקרקעין המצויים בכפר יונה, הסמוך לנתניה. בהסכם הפשרה נקבע, כי סכום הפשרה יקבע על ידי שמאי. לאחר אישור ההסכם, פנה המבקש לבית משפט השלום בבקשה למתן הבהרות לשמאי. הבקשה נדחתה. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל - אביב - יפו. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הערעור, מנימוקיו של בית משפט השלום.

2.ביום 19.6.97 תבע המשיב את המבקש ואת המדינה בבית משפט השלום בעפולה. בכתב הגנתם טענו האחרונים, כי אין סמכות מקומית לבית משפט השלום בעפולה. בית המשפט דחה את הטענה ובהחלטתו מיום 17.10.99 קבע כי אין מקום להעביר את התובענה מחמת העדר סמכות מקומית. עם זאת, ציין בית המשפט, בפיסקה 10 להחלטתו:

"...לא נותר לי אלא לקבוע, כי בית משפט זה, מוסמך לדון בתובענה מכוח דיני הסמכות המקומית, אם כי ראוי היה יותר שהתובענה תבורר במחוז המרכז, שכן למחוז זה מירב הזיקות לתובענה".

3.בעקבות החלטה זו, הגיש המבקש בקשה להעברת מקום הדיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט. לטענתו, לבית משפט השלום בעפולה אין כל זיקה ממשית לתובענה שהגיש המשיב, פרט לעובדה שפורמאלית ניתן לתבוע את המדינה בכל מחוז שיפוט. למעשה, טוען המבקש, מדובר ב"פורום שופינג" של המשיב, ונסיון לברור לו פורום אוהד יותר לטענותיו. עוד טוען המבקש, כי מאזן הנוחיות תומך בהעברת מקום הדיון, שכן הנכס נשוא התובענה מצוי באזור המרכז, העדים מצויים באזור המרכז, המשיב מתגורר באזור המרכז, ההסכם נשוא התובענה נחתם באזור המרכז והחיובים הנובעים מן ההסכם בוצעו באזור המרכז. המדינה משאירה החלטה זו לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהיא מציינת שאכן נראה כי המשיב מנסה לברור לעצמו את הפורום הנוח לו.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו ניתן לתבוע את המדינה בכל מקום, ולכן המבקש מנוע מלהעלות טענה של "פורום נוח". עוד טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות מטעמי שיהוי, שכן התובענה נשוא בקשה זו הוגשה לפני כשנתיים וחצי. הוא אף מציין כי העובדה שבעבר נדונו ההליכים בבית משפט השלום בנתניה, אינו מקים "כלל המשכיות" לפיו יש להמשיך ולדון בסכסוכים בין הצדדים דווקא שם. בנוסף, מציין המשיב כי לא התבקשה הסכמת בית משפט השלום להעברת מקום הדיון כמתבקש בסעיף 78 לחוק בתי המשפט, לאחר שזה כבר החל לדון בתובענה. לגופו של עניין, טוען המשיב כי חלק מן הזיקות קשורות לירושלים דווקא.

5.בהחלטתי מיום 1.2.2000 ביקשתי כי תתבקש הסכמת השופט בבית משפט השלום להעברת מקום הדיון, שרק לאחר קבלת ההסכמה, אם אכן תתקבל, אשוב ואדרש לבקשה. ההסכמה אכן התקבלה ביום 13.2.2000.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, נחה דעתי כי דינה להתקבל. אכן, במקרה דנן נראה, כי אין לתובענה כל זיקה לעפולה, הגם שלבית המשפט שם סמכות מקומית לדון בתובענה. כלל הנקוט בידינו בענייו זה הוא, כי מקום שהוגשה תובענה בתחום סמכותו של בית משפט אשר לו סמכות פורמלית לדון בתובענה אך אין לו כל זיקה ממשית, קיימת נטייה להעביר את מקום הדיון למקום לו זיקה ממשית לתובענה (ראו בש"א 655/97 חברת גב ים לקרקעות בע"מ נ' יוסף (לא פורסם), בש"א 8166/99 מדינת ישראל - לשכת ההוצאה לפועל נתניה נ' דורון (לא פורסם)). במקרה דנן, נראה לי, כי אין כל זיקה לבית המשפט בעפולה, ואילו הזיקות הקיימות קושרות את התובענה דווקא לנתניה. כמו כן, העובדה שהמבקש השתהה בבקשתו מוסברת על רקע זה שההחלטה לדחות את הבקשה להעברת מקום הדיון מטעמי העדר סמכות מקומית נתקבלה על ידי בית משפט השלום בעפולה והומצאה למבקש רק ביום 4.1.00.

הבקשה מתקבלת איפוא. משיב מס' 2 ישא בהוצאות המבקש בסך 3,000 ש"ח.