בש"א 1673/06 עז' המנוח אליהו מנחם ז"ל נ. י.שומרוני בע"מ

בפניי בקשה לאיחוד דיון בת.א. 1679/04 (מחוזי תל-אביב) ובת.א. 1099/04 (מחוזי חיפה) ולהורות כי הדיון בתביעות אלה יתנהל במאוחד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

שתי תביעות עניינן תאונה אווירית של התרסקות מטוס בה מצאו את מותם אליעזר תורג'מן ז"ל ואליהו מנחם ז"ל, אשר הטיס את המטוס בעת התרחשות התאונה. התביעה האחת הוגשה מטעם עזבון המנוח מנחם ז"ל ויורשיו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 1679/04). התביעה הופנתה כנגד המבקשות – בעלת המטוס ומבטחיה – וכנגד משיבה 7, שהינה יצרנית המטוס. התביעה השניה הוגשה מטעם עזבון המנוח תורג'מן ז"ל ויורשיו לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1099/04). גם תביעה זו הופנתה כנגד המבקשות ויצרנית המטוס (משיבה 7). כן נתבעו בה עזבון המנוח מנחם ז"ל ויורשיו, על יסוד הטענה כי התאונה הייתה פועל יוצא של התרשלות מצד הטייס.

הבקשה היא לאחד את הדיון בשני ההליכים. לטענת המבקשות, שתי התביעות מבוססות על מערכת זהה של עובדות ונסיבות, שתיהן נובעות מאותה תאונת מטוס וכוללות טענות ביטוחיות בקשר לפוליסת ביטוח שהוצאה על ידי אותה מבטחת. כן נטען, כי עילות התביעה הלכאוריות מבוססות על מסכת עובדתית אחת ויחידה, המשותפת לשתי התביעות. בנוסף, שתי התביעות מתבססות על ממצאי חקירה של משרד התחבורה בעקבות התאונה. שתי התביעות מצויות בשלב ההליכים המקדמיים: בתביעה בתל-אביב הוגשו כתבי הגנה, אולם טרם נקבע מועד דיון. בתביעה בחיפה הוגשו כתבי הגנה, והתקיימו שני קדמי משפט. איחוד התובענות ייעל את ההליך השיפוטי ויחסוך זמן שיפוטי יקר והוצאות. במידה ולא תאוחדנה התביעות, עלולות להינתן החלטות סותרות בקשר לאותה תאונה. המשיבים 1-6 מסכימים לאיחוד הדיון ומשאירים לשיקול דעתו של בית המשפט את מקום האיחוד.

המשיבים 8-14 – יורשי המנוח תורג'מן ועזבונו – מתנגדים לבקשה לאיחוד דיון. הם טוענים כי בכתב ההגנה שהגישו המבקשות בתביעה מטעמם לא אוזכר קיומו של התיק בעניין מנחם. מכאן שהבקשה לוקה בשיהוי רב. עוד נטען כי שתי התביעות שונות בתכלית. מנחם ז"ל היה טייס המטוס. תביעת עזבונו היא כנגד יצרנית המטוס וכנגד בעלת המטוס, המבטחת שלה וסוכנות הביטוח בה הוצאה הפוליסה. תורג'מן ז"ל היה נוסע במטוס. לא היתה לו כל שליטה על המטוס, על מכשיריו ועל האירועים שהביאו להתרחשות התאונה. תביעתו מבוססת בעיקר על רשלנותו הנטענת של הטייס. לטענת המשיבים 8-14 המבקשות עושות שימוש לרעה בהליכי המשפט, כדי לא להסתכן בפסיקה שתהיה לרעתן. בנוסף, בתביעה שהוגשה מטעמם כבר הושלמו ההליכים המקדמים. איחוד הדיון יגרום להם, איפוא, לפגיעה דיונית קשה. לבסוף, נטען כי במידה ויוחלט על איחוד הדיון, יש לקיים את הדיון בחיפה, בו מתבררת התביעה שנמצאת בשלב מתקדם יותר. גם מבחינת שיקולי נוחות, קיום הדיון בתל-אביב יכביד מאוד, כך נטען, על משיבים 8-14, ובעיקר על אחד מבניו של תורג'מן ז"ל. משיבה 7 לא הגיבה לבקשה לאיחוד הדיון.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובחומר שצורף להם, נחה דעתי כי יש לאחד את הדיון. גם אם אין חפיפה מלאה בין התביעות, אין ספק שחלקים ניכרים מהבירור העובדתי שיידרש בשתיהן הם דומים, וכך גם היבטים משמעותיים של גזירת המסקנות המשפטיות. וכבר נקבע לא אחת, כי "די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" (בש"א 574/98 אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם)). בהתחשב בכך קיים היגיון - מבחינת שיקולי היעילות הדיונית, חסכון בזמן שיפוטי ומניעתן של פסיקות סותרות - בשמיעה מאוחדת של התובענות. אמת, איחוד הדיון עלול לעכב ולסרבל את בירור התביעה של המשיבים 8-14. אך קושי זה עשוי להיפתר, ולו באופן חלקי, באמצעות הסדרים דיוניים שייעלו את הדיון במידת האפשר, כגון הפרדה בין בירור החבות של הטייס ושל הנתבעים האחרים לבין גובה הפיצוי, ככל שתוטל אחריות על מי מן הנתבעים. כל אלה מצויים בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי. חזקה כי יפעל בדרך שתפשט ותייעל את הדיון ככל הניתן, לרווחת הצדדים כולם.

המסקנה היא, כי דין בקשת האיחוד להתקבל. הערכאה בפניה ראוי לאחד את הדיון היא בית המשפט המחוזי בחיפה. התביעה המתנהלת בבית משפט זה נמצאת כבר בעיצומה. אין מקום לקטוע אותה אך כדי לחדשה בתל-אביב. התובענה בתל-אביב, לעומת זאת, מצויה רק בראשיתה והנזק שייגרם מהעברתה לחיפה אינו גדול. המבקשות לא הצביעו על טעמים כבדי משקל בגינם ראוי לקיים את הדיון בתל-אביב דווקא.

אשר על כן, אני מורה כי הדיון בת.א. 1679/04 יועבר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לבית המשפט המחוזי בחיפה, ויאוחד עם הדיון בת.א. 1099/04 (מחוזי חיפה).