בש"א 574/98 אברמתה אלמשנו נ. האפוטרופוס הכללי

1.המבקשת היא אלמנתו של המנוח אלמשנו דניאל ז"ל (להלן: המנוח). בכדי לרשת את הזכויות בדירה המצויה בעיר רמת-גן היא מנהלת שלושה הליכים כדלקמן:

(א) בקשת צו ירושה לעזבונה של סויקר פאיגי ז"ל בת.ע. 7337/97, על שמה רשומות הזכויות בדירה. לטענת המבקשת יורשה היחיד הוא בנה סויקר אברהם ז"ל.

(ב) בקשת צו ירושה לעזבונו של סויקר אברהם הנ"ל בת.ע. 7336/97. לטענת המבקשת יורשו היחיד הוא המנוח.

(ג) בקשת צו ירושה לעזבונו של המנוח שלפי טענתה של המבקשת היא יורשתו היחידה.

שני התיקים הראשונים מתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שלו סמכות מקומית ועניינית לדון בעניינם. מקום מושבו של המנוח בעת פטירתו היה בעיר חיפה, ועל-כן לכאורה הסמכות לדון בבקשת צו הירושה לעזבונו היא לבית המשפט המחוזי בעיר זו.

2.בקשתה של המבקשת היא כפולה. ראשית היא מבקשת להורות על העברת הדיון בבקשת צו הירושה לעזבון המנוח לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. שנית היא מבקשת להורות על איחוד הדיון בשלושת התיקים הנ"ל, מבלי להפנות אל הדין עליו היא מסתמכת בעניין זה.

3.הצדדים המתדיינים בשלושת התיקים הם זהים, הנכס היחיד שכוללים שלושת העזבונות היא הדירה ברמת-גן והטענות בכל בקשות צווי הירושה מתבססות על קירבה משפחתית בין בני משפחה אחת. שוכנעתי כי קיומו של הדיון בכל התיקים בבית-משפט אחד יתרום ליעילותו ולנוחיות כל הנוגעים בדבר. גם העובדה שהתיקים קשורים זה לזה ועוסקים בעניין כולל אחד מורה לכיוון זה (ראו ב"ש 239/64 בירם נ' כלב , פ"ד יח(4) 195). לכן יש מקום להורות כי הדיון בבקשת צו הירושה לעזבון המנוח יתקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כמבוקש.

4.צודק המשיב בטענתו כי הסמכות להורות על איחוד תיקים לפי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מוקנית לבית המשפט או לרשם בית המשפט הדן באותם תיקים, ולהם בלבד. עם זאת, נראה לי כי הדרך הנכונה בענייננו היא להורות על העברת הדיון ואיחודו לפי תקנה 7 לתקנות הנ"ל. תקנה זו דנה ב-"תובענות בנושא אחד" שהוגשו ל-"בתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות". בעניין הנדון מדובר, כאמור, בבתי-משפט בעלי אותה סמכות עניינית. המשיב סבור שאין מקום לאיחוד התיקים משום שכדי שהמבקשת תוכל לזכות בדירה עליה לקבל שלושה צווי ירושה שונים. אכן, אין חולק כי כל אחד מהליכי הירושה עומד בפני עצמו ומחייב צו ירושה נפרד (ראו ע"א 297/91 ניסמן נ' היועץ המשפט לממשלה , מו(3) 688, 691). בכך אין בכדי להוביל למסקנה כי התובענות אינן באותו נושא. מטרת תקנה 7 היא:

"... הגברת היעילות והפעילות המתואמת בין בתי המשפט. תקנה זו משלבת את האינטרס של בעלי הדין המעוניינים באיחוד הדיון בעניינם. תחת קורת גג משפטית אחת, יחד עם האינטרס של המערכת השיפוטית, שתביעות באותו עניין יתבררו במאוחד, לקידום יעילות הדיונים ולמניעת מצב של החלטות סותרות לגבי אותו עניין ממש." (בש"א 6516/94 ציפריס נ' גולדסמן (טרם פורסם)).

לאור מטרה זו, די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא (ראו בש"א 1519/97 אלומאייר בע"מ נ' ברושית בנין והשקעות בע"מ (טרם פורסם)). השקה כזו מתקיימת בענייננו כמוסבר לעיל. על כן אני מורה כי בקשת צו קיום צוואת המנוח תידון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במאוחד עם ת.ע. 7336/97 ו- ת.ע 7337/97.

המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 3,000 ש"ח.