רע"א 2893/07 קופת חולים לאומית נ. ד"ר באסם אבו עסב

1.

לכאורה יש ממש בבקשת רשות הערעור שלפניי. בין בעלי הדין קיים הסכם הכולל סעיף שיפוט, הקובע שהסמכות הבלעדית תהא בידי בתי המשפט בתל-אביב. אף על פי כן, הגיש המשיב תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט (כבוד השופט י' שפירא) דחה את בקשת ההעברה לתל-אביב שהגיש המבקש, תוך שציין כי מירב הזיקות קושרות את ההליך לירושלים. דומה שבכך שגה בית המשפט. כאשר עסקינן בסעיף שיפוט ייחודי בהקשר הפנים ארצי, אין הערכאה הדיונית יכולה להתעלם ממנו, כאשר מוגשת בפניה בקשת העברה (השוו, רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון נ' חי, פ"ד מו(3) 777 (1992)). שיקולי נוחות ומירב הזיקות בהקשר בו עסיקנן הינם עניין לנשיאת בית משפט זה (או למשנה לנשיאה) אם מובאת בפניהם בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו למשל, בש"א 4666/02 גוכלר נ' עזבון אזאוילוס , פ"ד נו(6) 817 (2002); בש"א 739/05 חיימוביץ נ' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם, 6.2.2005)).

2.

אף על פי כן, איני רואה לנכון להתערב בהחלטה שלא להעביר, וזאת מן הטעמים הבאים:

א.

המבקשת עצמה הגישה תובענה קודמת לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשיבים. אמנם, באותה תובענה נכללו משיבים נוספים שאיתם לא היה למבקשת הסכם, ועל כן לא הייתה חובה לתובעם בתל-אביב ואף נכון הוא שבינתיים נמחקה אותה תובענה. עם זאת, ברור שמדובר במשיבים שניתן היה לתבוע אותם בתל-אביב, שכן לבתי המשפט באותה עיר נתונה סמכות מקומית לגביהם (מדובר בקופת חולים מאוחדת, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי וחברת הדואר; השוו, ע"א 231/69 ג'בארין נ' קרן קיימת לישראל , פ"ד כג(2) 145 (1969)). יש לשקול לחובת המבקשת את העובדה שכאשר הגישה תביעה נגד המשיבים התעלמה היא מהסכם השיפוט.

ב.

במסגרת בקשת רשות ערעור כגון דא נתון לערכאת הערעור שיקול דעת רחב ביותר. גם אם בעל הדין צודק בטענתו, אין מתחייב מכך שעל ערכאת הערעור להיעתר לו (השוו, ר"ע 162/83 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לז(2) 333, 336 (ג-ד) (1983)). השיקולים במקרה הנוכחי רחבים ומקיפים יותר מעניינם של בעלי הדין. מן המפורסמות הוא שעומס התיקים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כבד הוא ביותר. בהחלט ראוי ליתן משקל לנתון זה.

בהצטרף שני השיקולים דעלעיל יחדיו, מסקנתי היא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור. גם העובדה שתלוי הליך נוסף בתל-אביב, שהוגש על ידי המבקשת נגד המשיבים דכאן ואחרים, אין בו כדי לשנות. הנני מניח שבעקבות החלטתי תוגש על ידי מי מבעלי הדין בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 במטרה להביא לכך שהדיון בשתי התובענות יאוחד (השוו, ע"א 2339/92 לעיל; בש"א 574/98 אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 9.3.1998)).

3.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.