בש"א 4180/05 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו הוא ובתפקידו כמפרק בנק צ נ. דוד גא

לפניי בקשה לאיחוד הדיון בת.א. (מחוזי ת"א) 2423/01 ובת.א. (מחוזי י-ם) 7124/05, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1.שתי התובענות שאיחודן מבוקש בבקשה זו עוסקים בשאלת חבותם של המשיבים למבקש בגין החיוב נשוא פסק הדין בת.א. 400/89 (מחוזי י-ם), ובגין הסכם פשרה שנעשה בינם לבין המבקש בעקבות בפסק הדין האמור. פסק הדין (מיום 27.12.1993) חייב את כלל הדירקטורים של בנק צפון אמריקה, ובכללם משיבים 1 ו-2, בסכום של כ-140 מיליון דולר. בשעה שערעור מטעם המשיבים 1 ו-2 היה תלוי ועומד, נחתם (ביום 12.7.1995) הסכם פשרה בין המבקש לבין משיבים 1 ו-2. משיב 3 חתם כערב לחיובי המשיבים האחרים לפי הסכם הפשרה. בת.א. 2423/01 (מחוזי ת"א) התבקשה הצהרה כי משיבים 1 ו-2 אינם חייבים למבקש סכום כלשהו בגין החיוב בפסק הדין ובגין הסכם הפשרה. לחלופין התבקש בית המשפט להצהיר כי הם חייבים למבקש סך מקסימלי של 10 מיליון דולר. בת.א. 7124/05 (מחוזי י-ם) התבקשה הצהרה כי משיב 2 אינו חייב למבקש סכום כלשהו בגין פסק הדין והסכם הפשרה, ולחלופין כי סך החוב המקסימלי הוא 10 מיליון דולר. התביעה בתל-אביב נמצאת בשלב בירור מתקדם – היא עומדת בפני תחילת פרשת ההוכחות. יצוין כי דיון ההוכחות שנקבע ליום 3.5.2005 התבטל בשל תאונת דרכים שארעה לבא-כוח המשיבים. התיק נקבע לדיון (ליום 26.6.2005) בבקשות מטעם המבקש למחיקת סעיפים מתצהיר העדות הראשית שהגישו המשיבים, מהטעם של הרחבת חזית התביעה. ההליך בירושלים נמצא בשלב ראשוני ביותר וטרם הוגש בו כתב הגנה.

2.המבקש טוען כי התביעות בתל-אביב ובירושלים כמעט זהות, למעט טענות ספורות וספציפיות של משיב 3 בנוגע לערבותו. מרבית הטענות בשתי התובענות עוסקות באותם עניינים ממש באותן נסיבות, חלק גדול מהתביעות הוא זהה בניסוח ממש (לרבות הסעדים המרכזיים) והעדים שיידרשו להעיד הנם אותם עדים. איחוד הדיון ימנע בזבוז זמן וכפילות בהתדיינות. המבקש מוסיף כי במידה ולא תותר הרחבת החזית בתביעה בתל-אביב, קיימת אפשרות שהמשיבים יבקשו לתקן את תביעתם וממילא התביעה תתחיל להתברר מהתחלה. כל המשיבים מתנגדים לבקשה. לדבריהם, תביעת משיב 3 מורכבת מעילות נוספות. התביעה, ככל שהיא קשורה לתביעת משיבים 1 ו-2, מסתמכת על התוצאות שיהיו באותו הליך. איחוד הדיונים אינו סביר, שכן ממילא המשותף בין התביעות יוכרע לפי התוצאות בהליך בתל-אביב. הם מדגישים כי למשיבים 1 ו-2 ייגרם נזק כבד אם יעוכב שלב ההוכחות בהליך שהחל עוד בשנת 2001.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, בתגובת המבקש, וכן בחומר שצורף לטענות, באתי למסקנה כי מאזן הנוחות הכולל מצדיק קבלת הבקשה והוראה על איחוד הדיון בשתי התובענות. גם אם אין חפיפה מלאה בין הסוגיות הנדונות בשתי התביעות, הרי אין ספק שחלקים ניכרים מהבירור העובדתי שיידרש בשתיהן יהיו דומים מאוד, וכך גם היבטים משמעותיים של גזירת המסקנות המשפטיות. וכבר נקבע לא אחת, כי "די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" (בש"א 574/98 אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם)). בהתחשב בכך קיים היגיון – מבחינת שיקולי היעילות הדיונית ומניעתן של פסיקות סותרות – בשמיעה מאוחדת של התובענות. אמת, איחוד הדיון עלול לעכב ולסרבל את בירור התביעה של המשיבים 1 ו-2, אך קושי זה עשוי להיפתר, ולו באופן חלקי, באמצעות הסדרים דיוניים שייעלו את הדיון במידת האפשר, כגון הפרדה בין בירור עצם החבות מכוח פסק הדין והסכם הפשרה לבין בירור האחריות מכוח הערבות. כל אלה מצויים בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי. חזקה כי יפעל בדרך שתפשט ותייעל את הדיון ככל הניתן, לרווחת הצדדים כולם.

4.המסקנה היא, כי דין בקשת האיחוד להתקבל. הערכאה בפניה ראוי לאחד את הדיון היא בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בבית משפט זה מתנהלת התובענה המוקדמת מבין השתיים, הנמצאת כבר בעיצומה. אין מקום לקטוע אותה אך כדי לחדשה בירושלים. התובענה בירושלים, לעומת זאת, מצויה רק בראשיתה והנזק שייגרם מהעברתה לבית המשפט בתל-אביב אינו גדול.

אשר על כן, אני מורה כי הדיון בת.א. 7124/05 יועבר מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ויאוחד שם עם הדיון בת.א. 2423/01. בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות.