ע"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ. רויטל בצלאל

1.בפני בקשה להעברת הדיון ולאיחוד הדיון בה"פ (פתח-תקווה) 1021/00 עם הדיון בה"פ (תל-אביב) 176179/01, כך ששני התיקים יתנהלו במאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב.

2.המבקש, נושה של המשיב 3, פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיב 3, במסגרתם עוקלו המיטלטלין בחנות "טבע סנטר" ברמת-גן ובחנות "פריחת השקד" בפתח-תקווה. ביום 19.2.01 הגישה המשיבה 1 בבית משפט השלום בתל-אביב תובענה נגד המבקש והמשיב 3, למתן פסק דין הצהרתי כי החנות "טבע סנטר" ברמת-גן, הרשומה על שם המשיבה 1, הינה בבעלותה הבלעדית, לרבות תכולתה. ביום 20.2.01 הגישה המשיבה 2 בבית משפט השלום בפתח-תקווה תובענה נגד המבקש והמשיב 3 למתן פסק דין הצהרתי כי החנות "פריחת השקד" בפתח-תקווה, הרשומה על שם המשיבה 2, הינה בבעלותה הבלעדית, לרבות תכולתה. במסגרת כל אחת מן התובענות טען המבקש, כי המשיב 3 הינו הבעלים של החנויות נשוא התובענות, הגם שהן רשומות על שם המשיבה 1 או המשיבה 2, לפי העניין.

3.המבקש טוען כי שתי התובענות עוסקות במאטריה עובדתית דומה, שכן בבסיסן של שתי התובענות עומדת הטענה כי המיטלטלין שעוקלו על ידי המבקש שייכים לבעלים הרשומים של החנויות, בעוד שלטענת המבקש שתי החנויות הינן בבעלות המשיב 3 ונרשמו בכוונה להבריח נכסים מפני נושיו של המשיב 3. כן טוען המבקש, כי שיקולי יעילות הדיון תומכים באיחוד התובענות נוכח זהות המשיבים והעובדה כי העדים והראיות מטעם המבקש זהים בשתי התובענות. המבקש מבקש כי הדיון בשתי התובענות יתקיים בבית המשפט בתל-אביב מאחר שהעדים מטעמו והמשיב 3 מתגוררים בסמוך לת"א ואף משרדי עורכי הדין של המבקש והמשיבה 2 מצויים בתל-אביב.

4.המשיבות 1 ו2- (להלן: "המשיבות") מתנגדות לבקשה. לטענתן, אין כל קשר עובדתי או ראייתי בין שתי התובענות ואיחודם יגרום לסירבול הדיון. המשיבות טוענות כי אין קשר עסקי או אחר בין שתי החנויות נשוא התובענות, או בין בעליהן. המשיב 3 הינו עובד שכיר במשרה חלקית של המשיבה 1 בלבד, ואין לו כל זיקה לעסקה של המשיבה 2. לפיכך, טוענות המשיבות, ההכרעה בכל אחת מן התובענות תתקבל על סמך בסיס עובדתי ומשפטי שונה, ולכל אחת מן המשיבות אין עניין בפסק הדין שיינתן בתובענה האחרת. כן טוענות המשיבות, כי העדים בכל אחת מן התובענות שונים ובעוד שרוב עדי המשיבה 1 מתגוררים באזור תל-אביב, הרי עדי המשיבה 2 מתגוררים בפתח תקווה.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. תכליתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים (ראו: בש"א 5616/94 ציפרים נ' גולדסמן (לא פורסם); בש"א 4126/9 משה טלגם נ' נכסי וין דור (1980) בע"מ (לא פורסם)). לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי "די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" (ראו: בש"א 1519/97 אלומאייר בע"מ נ' ברושית בנין והשקעות בע"מ (לא פורסם); בש"א 574/98 אברמתה אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם)). מעיון בחומר שמונח לפני עולה, כי המסכת העובדתית שביסוד כל אחת מן התובענות קשורה לזו העומדת ביסוד האחרת, הגם שאין חפיפה מוחלטת בין שתי התובענות. הדיון בכל אחת מן התובענות יצריך לכאורה הכרעה בשאלה משפטית משותפת והיא האם המשיב 3 הינו הבעלים של המיטלטלין בחנויות נשוא התובענות, או שמא הן שייכות לבעלים הרשומים. בנסיבות אלו קיים חשש כי ערכאות שונות יקבלו החלטות שונות באשר למחלוקות המשותפות לשני התיקים. לפיכך, אין זה רצוי כי שתי התובענות תידונה בערכאות שונות, אף אם איחוד הדיון עלול להכביד מעט על המשיבות.

6.באשר למקום השיפוט הראוי - אני סבור כי מן הראוי לקבוע את מקום השיפוט בתל-אביב, נוכח העובדה שמקום מגוריהם של מרבית העדים הוא בתל-אביב.

על כן, הבקשה מתקבלת ושתי התובענות נשוא הבקשה יידונו במאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המשיבות 1 ו2- יישאו בהוצאות המבקש בסכום כולל של 5,000 ש"ח, כשכל אחת תישא במחצית הסכום.