בש"א 5461/15 קרנית קרן לפיצוי נפגע תאונות דרכים נ. פלוני

1.

לפני בקשה לאיחוד תובענות לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.

ביום 5.6.2014 אירעה תאונת דרכים קטלנית שגרמה למותם של שלושה אנשים שהיו ברכב באותה עת. יורשיהם של שניים מהמנוחים הגישו תביעות פיצויים נגד המבקשת , האחראית לפיצוי נפגעי תאונות בהן היו מעורבים רכבים בלתי מבוטחים. תובענה אחת הוגשה לבית משפט השלום בירושלים (ת.א 377-07-14) והשנייה לבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 19352-08-14).

1.

המבקשת עותרת לקיים דיון מאוחד בשתי התובענות בבית משפט השלום ברמלה. לטענתה, למרות שבוחן תנועה שבדק את המקרה קבע שההרוג השלישי בתאונה היה זה שנהג ברכב, המסקנה הייתה בלתי מבוססת ואפשר שאחד משני המנוחים האחרים – שיורשיהם הגישו את התובענות דנן – היה הנהג. טענה זו היא בעלת חשיבות, משום שלשני המנוחים האחרים לא היה רישיון נהיגה בר תוקף בעת התאונה, ולכן לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אם מי מהם היה הנהג, יורשיו אינם זכאים לפיצויים מן המבקשת. על רקע זה, נטען, כי איחוד התובענות הוא חיוני למניעת דיון כפול באותה מסכת עובדתית ובתוך כך בשאלת זהות הנהג. מודגש כי הכרעה בשאלה זו תשפיע גם על דיון בתביעה עתידית מצד יורשי ההרוג השלישי בתאונה, אם תוגש.

המבקשת מוסיפה שלצורך ההכרעה בשאלת זהות הנהג יידרשו להעיד עדים זהים בכל ההליכים, ובהם חוקרי המשטרה שחקרו את התאונה, צוות מד"א שטיפל בהרוגים ועוד. בשתי התובענות טרם התקיים דיון כלשהו.

2.

המשיבים 3-1, אשר הגישו את התובענה לבית משפט השלום בירושלים, הביעו את הסכמתם לבקשה, ואילו המשיבים 13-4, אשר הגישו את התביעה לבית המשפט ברמלה, הותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית משפט זה, תוך שציינו כי היות שאיש מהתובעים אינו חולק על מסקנת בוחן התנועה בדבר זהות הנהג ולא הוגשה תביעה מצד יורשיו של ההרוג השלישי בתאונה, שאלת זהות הנהג היא תאורטית בלבד.

3.

דין הבקשה להתקבל. בבש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' בצלאל (6.5.20014) נפסק כי:

"תכליתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים (ראו: בש"א 5616/94

ציפרים נ' גולדסמן (לא פורסם); בש"א

4126/9 משה טלגם נ' נכסי וין דור (1980) בע"מ

(לא פורסם)). לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי "די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" (ראו: בש"א 1519/97 אלומאייר בע"מ נ' ברושית בנין והשקעות בע"מ (לא פורסם); בש"א 574/98 אברמתה אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם))".

4.

בעניננו, מדובר בשתי תובענות העוסקות במסכת עובדתית אחת, ובמסגרת שתיהן יידרשו בתי המשפט להכריע מי היה נהג הרכב בעת התאונה. דיון מאוחד בשתי התובענות ימנע אפוא כפל דיונים ויהיה יעיל ואף צודק יותר עבור כל הצדדים המעורבים.

5.

בנסיבות אלה, ונוכח ההסכמה או הנכונות מצד כל הצדדים, יועבר הדיון בת.א. 377-07-14 מבית המשפט השלום בירושלים לבית משפט השלום ברמלה, ויאוחד שם עם ת.א. 19352-08-14.