רע"א 5103/06 יעקב ושושנה אליאס נ. בנק הפועלים בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת דותן) בבש"א 8642/06, במסגרת ע"א 1709/06, מיום 11.6.06, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשים לביטולם או עיכובם של הליכי הוצאה לפועל המבוצעים בקשר לפסק דין שניתן כנגד המבקשים בבית משפט השלום בתל-אביב בת"א 23279/04.

ב.ביום 3.10.02 הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב בת"א 207751/02 בגדרה נטענו טענות שונות כנגד אופן ניהול חשבונם על ידי המשיב. ביום 17.11.02 תבע המשיב את המבקשים בת"א 6873/02 בבית משפט השלום בבאר שבע (לימים ת"א 23279/04 בבית משפט השלום בתל-אביב), בסדר דין מקוצר, בגין יתרות חובה שונות שהמבקשים חבים לו כנטען. ביום 21.1.03 תבעו המבקשים את המשיב בת"א 13485/03 בבית משפט השלום בתל-אביב בעילות נוספות בנוגע לאופן ניהול חשבונם. ביום 20.10.03 נעתר נשיא בית משפט זה לבקשת המבקשים והורה על איחוד הדיון בשלוש התובענות בבית משפט השלום בתל-אביב. יצוין, כי התביעה בת"א 13485/03 נמחקה עקב אי התייצבות המבקשים לדיון. לטענת המבקשים לא קיבלו זימון לדיון זה. ביום 30.6.03 הגישו המבקשים בקשה לביטול החלטת המחיקה, וזו נדחתה על ידי בית משפט השלום.

ג.ביום 19.9.05 דחה בית משפט השלום (השופטת פרוסט-פרנקל) את בקשת המבקשים ליתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב בת"א 23279/04 הנזכר. בית המשפט ציין כי ביום 20.4.04 הורה לצדדים להגיש סיכומים בעניין הבקשה ליתן להם רשות להתגונן, ואלה לא הוגשו. על פי ההחלטה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי על החלטה בדבר הגשת הסיכומים נדחתה על ידי השופטת דותן. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת השופטת דותן, אולם לא הגישו בד בבד את סיכומיהם. בית המשפט השלום, לפנים משורת הדין כפי שציין, העניק למבקשים שלוש ארכות נוספות להגיש סיכומיהם אולם הם לא עשו כן, ולפיכך קבע כי יש לדחות את הבקשה ליתן רשות להתגונן. לאור האמור, ניתן פסק דין המחייב את המבקשים בתשלום סך של 68,000 ש"ח למשיב.

ד.ביום 22.9.05 הגישו המבקשים בקשה דחופה לביטול פסק דין. בית משפט השלום (השופטת פרוסט פרנקל) דחה את הבקשה ביום 2.11.05, שכן המבקשים לא צירפו תצהיר לבקשה וכמו כן לא הסבירו מדוע לא הגישו את הסיכומים מטעמם. כלפי החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 2861/05), אולם המבקשים לא הופיעו לדיון שהתקיים בבקשה זו ביום 22.12.05, ומשכך נקבע בפסק דין (השופטת רונן) כי בקשת רשות הערעור נדחית אף היא. בפסק הדין הודגש כי מתוכנן של בקשות שונות שהגישו המבקשים עולה שהיו מודעים למועד קיומו של הדיון.

ה.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין בבר"ע 2861/05, אולם בית המשפט קבע כי בהעדר תצהיר לא יזדקק לבקשה. המבקש הגיש בקשה מתוקנת לה אכן צורף תצהיר וכן בקשה לנשיא בית המשפט המחוזי להעביר את הדיון בתיק למותב אחר. הבקשה המחודשת הועברה לרשם. האחרון דן בבקשה, כך לטענת המבקשים (יודגש כי שתי ההחלטות האחרונות לא צורפו לבקשה דנן). על החלטת הרשם הוגש ערעור בע"א 1709/06. במסגרת הליך ערעור זה הוגשה בקשה בבש"א 8642/06 לביטול או למצער לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשים. ביום 11.6.06 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת דותן) את בקשת עיכוב הביצוע בהסתמכו על ההחלטות הקודמות שניתנו. כן ציין בית המשפט המחוזי כי "אין לערעור כל סיכוי" שכן "לא היתה כל סמכות לכב' הרשם לדון בבקשת הביטול כמו גם למותב זה".

ו.במסגרת הבקשה הנוכחית עותרים המבקשים לביטול העיקולים שהוטלו על רכושם ופקודת המאסר שהוטל על המבקשת, ולחלופין - לעיכובם. נטען כי לא ניתן להם יומם בבית המשפט; כי לא הומצאה להם ההחלטה האחרונה של בית משפט השלום בדבר הגשת הסיכומים ולפיכך יש לבטלה "מן הצדק";כי לא היה צורך בהגשת תצהיר נלווה לבקשה לביטול ההחלטה על אי מתן רשות להתגונן, שכן בית המשפט עצמו ציין כי ההחלטות לא הומצאו למבקשים; אף אם הייתה המצאה כדין, לא היה בית משפט השלום מוסמך ליתן פסק דין בתובענת המשיב בנפרד מתובענות המבקשים, שכן נשיא בית משפט זה הורה על דיון מאוחד בשלוש התובענות. לא אוכל להימנע מציון, כי הבקשה מנוסחת בלשון מתלהמת שמקומה לא יכירנה, כלפי בית משפט השלום בפרט וכלפי שופטים אחרים, וזו לשון המעטה שבהמעטה.

ז.אין בידי להיעתר לבקשה, שכן לא אוכל לקבל כל אחת מטענותיהם הספציפיות של המבקשים. ראשית, במהות המדובר בגלגול נוסף, אחד מגלגולים שיפוטיים אחדים של החלטות באותו עניין, ואין היא מסוג ההחלטות שבית משפט זה יידרש אליהן בגלגולים נוספים. אף לעיצומם של דברים, בהחלטת בית משפט השלום מיום 19.9.05 צוין במפורש כי ההחלטה בדבר מתן ההזדמנות האחרונה להגשת הסיכומים הומצאה למבקשים, וזאת על פי רישומי המזכירות. אף אם אניח כי המבקשים לא קיבלו מטעם כלשהו החלטה זו, יש להדגיש כי לפניה ניתנו להם שלוש הזדמנויות בעניין הסיכומים. קשה להלום כי אף אחת מההחלטות הללו לא הגיעה לידיהם. זאת ועוד. בית משפט השלום לא הסתפק באי הגשת הסיכומים ובחן אף את טענות המבקשים לגופן ומצא כי אין הם נתמכות בראיות. הפכתי בהחלטות בית משפט השלום, ולא מצאתי בסיס לטענת המבקשים כי בית המשפט הסכים לגרסתם לפיה החלטותיו בנוגע לסיכומים לא הומצאו להם. כן יש לדחות את טענת המבקשים לפיה דחה בית משפט השלום ביום 2.11.05 את הבקשה לביטול ההחלטה בדבר דחיית בקשת הרשות להתגונן אך בטענה פורמלית לפיה לא הגישו תצהיר, שכן בית המשפט ציין כי המבקשים לא הסבירו כלל מדוע לא הניחו בפניו את הסיכומים.

ח.לאחר שלא הגישו המבקשים את הסיכומים מטעמם רשאי היה בית משפט השלום לדחות את הבקשה ליתן רשות להתגונן, לפי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובע כי "דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". תקנה 157(2) קובעת:"התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר". אין באיחוד הדיון לפי תקנה 7 כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לקבל בנפרד את תובענת המשיב. מטרת תקנה 7 היא לקדם את יעילות הדיון ולמנוע התנגשות בין החלטות סותרות של ערכאות שונות לגבי אותו נושא (ראו החלטת הנשיא ברק בבש"א 4709/03 אליאס נ' בנק הפועלים (בענייננו) והמצוטט שם, וכן

בש"א 574/98 אברמתה אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם) (הנשיא ברק)). משאוחד דיון, עומדת התמונה השלמה של התובענות כולן בפני בית המשפט שבו אוחד, ויכול הוא להפעיל סמכות מסמכויותיו בנוגע לאחת מהתובענות ללא חשש של פגיעה ביעילות הדיון או של הכרעות סותרות; כך על אחת כמה וכמה במקרה דנן בו לא הגישו המבקשים את הסיכומים מטעמם, ובזאת פגעו הם עצמם ביעילות הדיון.

ט.למבקש ניתנה הזדמנות נוספת לשטוח את טענותיו בבקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום בערעור בפני בית המשפט המחוזי (השופטת רונן), אולם הוא לא הופיע לדיון זה אף שידע על קיומו. לטענת המבקש נקבעו לו באותו יום ארבעה דיונים שונים בענייניו בפני בית המשפט המחוזי, אולם עקב מצבו הבריאותי לא יכול היה לטעון יחדיו בארבעתם; הוא הגיש לטענתו בקשה לפצל את הדיונים בענייניו, אולם בקשתו זו נדחתה. ואולם, אין המבקש יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ומשלא קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו היה עליו להופיע בפניו.

י.נוכח האמור, אין מקום להיעתר למבוקש. לסיום, צר לי על לשונם המתלהמת של המבקשים, גם אם "אין אדם נתפס בשעת צערו" ( בבלי, בבא בתרא , טז ע"ב). לא היה לכך כל מקום.