בש"א 4709/03 יעקב וש. אליאס נ. בנק הפועלים בע'מ [סניף אשקלון 650]

בפני בקשה, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בת.א 6873/02 מבית משפט השלום בבאר-שבע לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ואיחודו עם ת.א. 207751/02 ועם ת.א. 13485/03 המתנהלים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. הבקשה הוגשה על-ידי בני הזוג אליאס (להלן –

המבקשים ).

המדובר בשלוש תובענות בסדר דין מקוצר, הנוגעות לעניינים כספיים הקשורים כולם בחשבון עו"ש של המבקשת שהתנהל בבנק הפועלים, סניף אשקלון (להלן – המשיב ). תביעה אחת היא תביעה שהגישו המבקשים (ביום 3.10.02) לבית משפט השלום בת"א (ת.א. 207751/02) בה נטען כי המשיב שבר תוכניות חיסכון ללא צורך והגביל את החשבון שלא כדין. בקשת רשות להתגונן של המשיב התקבלה בהסכמה והדיון עבר למסלול של סדר דין רגיל. הוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק קבוע לדיון הוכחות.

התביעה השניה היא תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים בבית משפט השלום בבאר שבע (ת.א. 6873/02 מיום 17.11.02) בגין יתרות חובה בחשבון העו"ש, יתרת הלוואה בלתי מסולקת ויתרות בגין חיובי כרטיסי אשראי. המבקש נתבע בגין יתרת הלוואה בלתי מסולקת על פי כתב ערבותו.

את התביעה השלישית הגישו המבקשים נגד המשיב בבית משפט השלום בת"א (ת.א. 13485/03 מיום 21.1.03) ובה נטען לחיובי סרק בחשבון, גביית ריבית שלא כדין והגבלת החשבון שלא כדין. התביעה נמחקה ביום 17.6.03 בגין אי התייצבות של המבקשים לדיון. יצוין, כי לטענת המבקשים הם לא התייצבו לדיון בשל אי קבלת זימון מבית המשפט והם פועלים לביטול המחיקה.

הבקשה לפניי היא כי הדיון בשלוש התובענות יאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב, מכוח תקנה 7. נטען בבקשה כי שלוש התובענות הן באותו נושא והן מתבססות על אותה מערכת של עובדות (חשבון עו"ש והלוואות). לטענתם, עילות התביעה בתביעות מטעמם הן למעשה טענות ההגנה המושמעות בתביעת המשיב נגדם (גזל, עושק, התעשרות שלא כדין). המשיב מתנגד לבקשה לאיחוד הדיונים, וזאת מכמה טעמים. ראשית, בקשת האיחוד היא כללית מדי, נעדרת אסמכתאות וכתבי טענות. שנית, אין המדובר בתובענות באותו נושא אלא בתובענות המעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות שונות. הקשר בין התובענות הוא קשר פורמלי בלבד הנוגע לזהות הצדדים. שלישית, בעלת הדין המהותית היא גב' אליאס, בהיותה בעלת החשבון, אך היא לא צורפה כצד לבקשה. רביעית, אחת התובענות בתל-אביב נמחקה ביום 17.6.03. חמישית, התביעה בבאר-שבע היא תביעה בסדר דין מקוצר ואם תתברר בתל-אביב יחד עם התביעה שהועברה לסדר דין רגיל יאבד המשיב את היתרון הדיוני שבהליך המקוצר.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין השתכנעתי כי יש להורות על איחוד הדיון בתובענות. כפי שנפסק לא פעם, "תכליתה של תקנה 7 ... הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים... לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי 'די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא'" (בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' רויטל בצלאל (לא פורסם)). מעיון בחומר שלפני עולה כי קיימת חפיפה בין שלוש התובענות, לפחות ככל שהדברים נוגעים ליתרת החובה בחשבון העו"ש ובהלוואה שנטלה המבקשת. להכרעות בתובענות עשויות להיות השכלות הדדיות, ואף קיים חשש שייקבעו ממצאים עובדתיים שונים בשאלות קרובות. יש לזכור עוד כי ניהול ההליכים במקביל יביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות אלה, אין זה רצוי כי התביעות תידונה בפני ערכאות שונות.

תביעות המבקשים הוגשו בעיר תל-אביב בהתאם להוראה בעניין מקום השיפוט המופיעה ב"תנאים כלליים לניהול חשבון", ולפיה "העיר תל-אביב-יפו נקבעת בזה כמקום השיפוט לכל צרכי בקשה זו אולם הבנק יהיה רשאי לאחוז בצעדים משפטיים גם בכל בית משפט אחר" (סעיף 23). המשיב סבור, כי אין כל פסול בהגשת התביעה מטעמו בבאר שבע, בהתאם לסעיף 23. עם זאת, המשיב לא הצביע על טעמים עניניים כלשהם, התומכים בקיום הדיון דווקא בבית המשפט בבאר שבע. בנסיבות אלה, ראוי כי הדיון המאוחד בתובענות יתקיים בתל-אביב, שם חוייבו המבקשים להתדיין על-פי סעיף 23 לתנאים הכלליים לניהול חשבון. סעיף זה – שהדעת אינה נוחה ממנו - אין הצדקה להפעילו באופן הגורם לפיצול הדיון בעניינים משיקים. הואיל והדיון בתביעה בבית המשפט בבאר-שבע מצוי בראשיתו, וגם בבית המשפט בתל-אביב טרם החלה פרשת ההוכחות, נראה כי לא יגרם למשיב נזק כתוצאה מהעברת הדיון לתל-אביב.

אי לכך הבקשה מתקבלת. כל התובענות נשוא הבקשה תידונה במאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המשיב ישלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪.