רע"א 3709/09 יעקב אליאס נ. בנק הפועלים בע''מ -ההנהלה המרכזית

לפניי בקשת רשות ערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע המופנות כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' לבהר-שרון ) שבמסגרתה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה השופטת ז' אגי ) מיום 7.4.2009.

1.

עד כמה שניתן לחלץ מן הבקשה (המודפסת בצורה לא ברורה ומנוסחת באופן שקשה להבינה) ומנספחיה, העובדות העומדות בבסיס הבקשה הן כדלקמן: במסגרת הליך קודם בין הצדדים ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות לטובת המשיב נגד המבקש. בעקבות מתן פסק הדין פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש ומשאלה מוצו, פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד הערב המוגן, מר אברי חוסרוב. יצויין כי המבקש טוען שהגיש ערעור נגד פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות, שכן לטענתו פסק הדין ניתן שלא כדין, והדיון בערעור קבוע ליום 31.5.2009.

2.

בעקבות נקיטת ההליכים נגד הערב המוגן, פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לעכב את ההליכים. רשמת ההוצאה לפועל, א' גרבי, קבעה כי טענותיו של המבקש מקומן בבית המשפט ולא בלשכת ההוצאה לפועל, אך לבקשת המבקש הורתה ביום 31.3.2009 על השהיית ההליכים למשך שבעה ימים.

3.

המבקש פנה בהמרצת פתיחה לבית משפט השלום בתל-אביב, ובה ביקש להצהיר כי המשיב אינו רשאי לנקוט בהליכים נגד הערב המוגן, שכן משטרם נדון הערעור על פסק הדין לא מוצו ההליכים נגד החייב העיקרי, קרי המבקש. בד בבד פנה בבקשה לצו מניעה זמני שלפיו ייאסר על המשיב לפעול נגד הערב המוגן.

בית משפט השלום קיים דיון במעמד שני הצדדים ובסופו קבע כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים הבאים: חוסר סמכות מקומית; המבקש אינו יכול לעתור לצו מניעה זמני בשמו של הערב המוגן; ולגופו של עניין, המבקש לא הראה כי בידו עילת תביעה טובה לכאורה - המשיב הציג צו שניתן על ידי ראש ההוצאה לפועל בבאר שבע שלפיו ההליכים נגד החייב (המבקש) מוצו והמשיב רשאי לפעול נגד ערבי החייב. צו זה הפך חלוט כאשר ערעור שהוגש עליו נמחק מחמת אי תשלום אגרה. לאחר מתן החלטה זו, הוסיף המבקש וביקש "עיכוב ביצוע עד ל-31.5.09, המועד שבו תידון הבקשה לביטול פסק דין". בית משפט השלום דחה את הבקשה בציינו כי "אין משמעות לבקשה לעיכוב ביצוע משנדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני".

4.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע בקובעו כי "צדק בית המשפט קמא כאשר ציין כי היענות לבקשה לעיכוב ביצוע משמעה במקרה זה מתן צו המניעה הזמני, ולפיכך אין מנוס אלא לדחות את הבקשה".

5.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי בית משפט השלום טעה בהחלטתו: לטענתו הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט בתל-אביב, וזאת בהתאם לתניית שיפוט בהסכם בין הצדדים וכפי שעולה גם מהחלטתו של הנשיא בדימוס א' ברק במסגרת בקשה להעברת מקום דיון בתביעתו של המשיב נגד המבקש (בש"א 4709/03). בנוסף, טוען המבקש כי אמנם הערב לא הגיש את הבקשה אולם הוא הגיש תצהיר ונכח בדיון ובכל מקרה ניתן לצרפו כבעל דין. אשר לאישור מראש ההוצאה לפועל שלפיו מוצו ההליכים נגד המבקש, טוען המבקש כי הוא לא ידע שניתן אישור כזה והוא אף רומז כי מדובר באישור "מפוברק". אשר להחלטתו של בית המשפט המחוזי, טוען המבקש כי זה "ניטפל" ל"מינוח הלא מוצלח" שבו השתמש, קרי בקשה לצו מניעה, שבגללו כביכול נדחתה הבקשה.

6.

אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, המבקש לא הצביע על כל נימוק המצדיק שערכאה שלישית תדון בבקשתו. מדובר בבקשה שכל כולה עניינם של הצדדים הפרטניים ואין לה כל חשיבות החורגת מעניינם של אלה. שנית, גם לגופו של עניין המבקש לא הראה כי התקיימו התנאים לעיכוב ביצוע. אין כל מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום שלפיה המבקש לא הראה עילת תביעה טובה, שהיא תנאי להיעתרות לבקשה, בין אם מדובר בבקשה לצו מניעה זמני ובין אם מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, כך שממילא אין מקום לטענתו של המבקש כי הניסוח הוא שעמד לו לרועץ. לא למותר להוסיף ולציין, כי משדחה בית משפט השלום את הבקשה לצו מניעה זמני, ברי כי לא היה מקום לעיכוב ביצוע, שכן לא הייתה כל החלטה אופרטיבית שאת ביצועה ניתן לעכב.