בש"א 8152/98 בלוק שתיל בע"מ נ. דפנה וויסמן את לביא בע"מ

בקשה להעברת דיון בת.א. 27829/98 מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית משפט השלום בחיפה ולאיחודו עם ת.א. 13315/98 המתנהל שם.

1.ביום 23.2.98 הגישה המבקשת בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה (ת.א. 27829/98), נגד משיבות 1 ו2-. התביעה הוגשה בגין נזק שנגרם למטען שייצאה המבקשת באמצעות משיבה 1, אשר שימשה כעמיל מכס והתקשרה עם משיבה 2 כמוביל ימי, לביצוע העברת המטען בפועל. במסגרת ההליך הגישה משיבה 1 הודעת צד ג' נגד המשיבה 2 לפיה במקרה שיקבע כי המבקשת הוכיחה את נזקיה, יתבקש בית-המשפט לחייב אך את המשיבה 2 בכל סכום שיפסוק, וזאת בשל אחריותה לנזקים הנטענים. תאריך הדיון בקדם משפט בתיק זה נדחה מספר פעמים ונקבע לבסוף ליום 17.2.99.

2.ב21.4.98- הגישה משיבה מס' 2 בקשה להעביר את הדיון הנוגע לה לבית המשפט השלום בחיפה וזאת לאור תניית שיפוט הקיימת בשטר המטען. בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט מ' יפרח) קיבל את הבקשה והורה על העברת התובענה כלפי המשיבה 2 לבית משפט השלום בחיפה. בהתאם להחלטה זו נפתח בבית משפט השלום בחיפה ת.א. 13315/98 אשר נקבע לקדם משפט ביום 4.2.99.

3.בקשה זו היא לאיחוד התיקים המתנהלים בבית משפט השלום בחיפה ובבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), וזאת לאור העובדה כי שני התיקים עוסקים באותה תביעה. בנימוקי הבקשה נאמר כי שתי התביעות מבוססות על עילה או התרחשות אחת אשר כרוכות בהן שאלות זהות של משפט או של עובדה והעדויות בהן רלוונטיות לשתי התובענות. לטענת המבקשת, נשיא בית המשפט העליון מוסמך להורות על איחוד הדיון חרף תניית השיפוט, מה גם שבקשת העברת הדיון אינה בניגוד לתניית השיפוט אלא בהתאם לה.

4.לטענת המשיבות אין המקרה נופל בגדרה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי וזאת משום שאין המדובר בתובענות שונות שהוגשו לבתי משפט שונים כי אם בתביעה אחת שהוגשה, על-ידי המבקשת עצמה, לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו והוא זה שהורה על פיצולה לשני בתי משפט שונים. משיבה מס' 1 טוענת כי אם יענה בית המשפט לבקשה, הרי שהיענות זו תביא לגרירתה אחר סעיף שיפוט שהיא אינה צד לו. בנוסף, טוענת משיבה מס' 1, כי בקשת המבקש לוקה בשיהוי שכן היא הוגשה כ-שישה חודשים לאחר החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. שיהוי זה לפי טענת משיבה מס' 1 מעיד על ויתור למעשה של המבקשת על הזכות לבוא ולבקש איחוד של הדיון.

5.בתגובת המבקשת לתגובתן של המשיבות נטען כי התנאי הבלעדי המהותי הנדרש בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי הינו קיום מספר תובענות בנושא אחד בתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות - דבר המתקיים במקרה דנן. לעניין השיהוי נטען כי הבקשה לאיחוד התיקים הוגשה במועד המוקדם ביותר שהתאפשר לאחר קבלת הודעת בית משפט השלום בחיפה על קביעת מועד לדיון בת.א. 13315/98.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה וביתר המסמכים המונחים בפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מטרתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי היא:

"... הגברת היעילות והפעילות המתואמת בין בתי המשפט. תקנה זו משלבת את האינטרס של בעלי הדין המעונינים באיחוד הדיון בעניינם. תחת קורת גג משפטית אחת, יחד עם האינטרס של המערכת השיפוטית, שתביעות באותו עניין יתבררו במאוחד, לקידום יעילות הדיונים ולמניעת מצב של החלטות סותרות לגבי אותו עניין ממש." ( בש"א 6516/94 ציפריס נ' גולדסמן , תק'-על' כרך 94 (4), עמ' 10).

(כמו כן לעניין זה ראו: בש"א 574/98 אברמתה אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי , תק'-על' כרך 98 (1), עמ' 631; בש"א 1964/97 מושב שיתופי ניר גלים נ' נטור ואח' , תק'-על' כרך 97 (2), עמ' 208). מטרה זו של תקנה 7 תקפה גם מקום בו מורה בית משפט על פיצול תביעה שהוגשה לו, בשל תניית שיפוט החלה על מקצת הצדדים. בעניין זה נפסק על-ידי בית משפט זה כי:

"...אכן לא מן הנמנע הוא שלאחר מתן החלטה זו יוכל נשיא בית המשפט העליון, מכוח תקנה 7, לקבוע בית משפט אחד שידון בשתי התובענות..." (רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון, נ' זוהר חי , פ"ד מו (3) 777, 778).

בפני בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ובית משפט השלום בחיפה תלויים ועומדים תיקים העוסקים באותה מסכת עובדתית. לשם השימוש בסמכות הקבועה בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי אין נפקות לשאלה האם הוגשו התובענות בפני בתי המשפט השונים או שמא הביאה החלטת בית משפט ליצירת סיטואציה זו.

7.הנני מחליט כי ת.א. 27829/98 ות.א. 13315/98 יידונו במאוחד בפני בית משפט השלום בחיפה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.