רע"א 9122/99 כרמלה אורלייב נ. חברת מוסדות ותרבות מיסודה של הנהלת הסוכנות

בקשה לאיחוד דיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

בפני בקשה לאחד את ת.א. 25840/97 הנדון בבית משפט השלום בחיפה עם ת.א.3910/98 הנדון בבית המשפט השלום בנצרת, כך ששניהם יאוחדו בבית משפט השלום בחיפה.

1.ביום 11.10.95 נפגעה המבקשת בקרסולה הימני במהלך צעדה שערכה מעבידתה, משיבה מס' 1. בגין פגיעה זו הגישה המבקשת כנגד משיבה מס' 1 תביעה בבית משפט השלום בחיפה ביום 10.12.97 (להלן - התאונה הראשונה). ביום 11.6.97 נפגעה המבקשת בשנית באותו חלק גוף, קרסולה הימני, שעה שמעדה על מדרגה שבורה בטיילת של העיר טבריה. בגין פגיעה זו הגישה המבקשת תביעה בבית משפט השלום בנצרת ביום 17.9.98 כנגד עירית טבריה, משיבה מס' 2 (להלן - התאונה השנייה).

2.במסגרת התביעה בגין התאונה הראשונה הגישה המבקשת חוות דעת רפואית אשר ייחסה למבקשת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20%. בחוות דעת מומחה שהגישה משיבה מס' 1, החולקת על דעתו של המומחה הרפואי מטעם המבקשת, נקבע כי יש לייחס רק 10% נכות בגין התאונה הראשונה. לפיכך פנתה המבקשת למומחה מטעמה וביקשה חוות דעת נוספת. בחוות הדעת הרפואית הזו, קבע המומחה הרפואי כי יש לייחס את מלוא 20% הנכות לתאונה הראשונה. חוות דעת זו הוגשה בשתי התובענות. לאור חוות הדעת השנייה שהגישה המבקשת, אשר ייחסה את מלוא שיעורי הנכות לתאונה הראשונה, לא ראתה לנכון המשיבה מס' 2 להגיש כל חוות דעת רפואית.

3.כעת מבקשת המבקשת לאחד את הדיון בתיקים נוכח העובדה שייתכן כי המבקשת תצא מקופחת ולא תזכה בפיצוי הולם, עקב האפשרות לקביעות סותרות על ידי בתי המשפט השונים, היינו, בתביעה בגין התאונה השנייה ייקבע, כי יש לייחס את שעורי הנכות כולם לתאונה הראשונה ואילו בתביעה בגין התאונה הראשונה ייקבע כי יש לחלק את שיעורי הנכות בין התאונות. עוד טוענת המבקשת כי הגם שאין מדובר בתובענות זהות, אותה סוגיה מהותית עומדת לדיון - נושא הנכות הרפואית של המבקשת. לחלופין מבקשת המבקשת לאחד את התיקים איחוד חלקי, כך שיידונו בפני שופט אחד שימנה מומחה מוסכם אחד.

4.משיבה מס' 1 מסכימה לאיחוד הדיון. משיבה מס' 2 מתנגדת לבקשה. לטענתה, אופן ניהול התביעות על ידי המבקשת לוקה בחוסר תום לב, שכן המבקשת לא ציינה באף אחת מתביעותיה את דבר קיומה של התאונה האחרת ולמעשה המבקשת תבעה פיצוי כפול בגין נזקים חופפים שנגרמו לה בשני התובענות. עוד מציינת משיבה מס' 2, כי שתי התובענות שונות זו מזו, הן עוסקות בשני ארועים נפרדים זה מזה, שארעו במקומות שונים זה מזה, והטענות המשפטיות המופנות בגינם כלפי המשיבות בנוגע לאחריותן הן שונות לחלוטין. עוד טוענת משיבה מס' 2 כי בקשתה של המבקשת נגועה בשיהוי. בהתייחס לטענה זו, טוענת המבקשת, כי בקשתה אינה נגועה בשיהוי, משום שרק לאחר שביקשה חוות דעת מעודכנת שנייה מטעמה, אשר ייחסה את מלוא הנזק לתאונה הראשונה, התעורר הצורך לפנות בבקשה לאיחוד הדיון.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחותה. תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי - התשמ"ד - 1984 מאפשרת איחוד דיון של "תובענות בנושא אחד". בעניין זה הכלל הוא, כי על התובענות להיות בעלות מסכת עובדתית אחת (ראו בש"א 1519/97

אלומאייר בע"מ נ' ברושית בנין והשקעות

בע"מ (לא פורסם), בש"א 8152/98 בלוק שתיל בע"מ נ' ויסמן (לא פורסם)). במקרה דנן, אין מחלוקת כי שתי התובענות עוסקות בשתי פרשיות עצמאיות הנפרדות זו מזו. לפיכך, איחוד הדיון בתובענות במקרה הנדון אף עשוי לגרום לסרבול ההליכים והארכתם שלא לצורך. אמנם, שאלת ייחוס הנזק לתאונות השונות תתעורר בשתי התובענות. אולם, אין בעובדה כי בשאלה זו עשויות להינתן הכרעות סותרות, כדי לחייב את איחודם (ראו בש"א 1747/97 בן ארי מימי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , (לא פורסם)). בהתחשב באמור לעיל, בעובדה כי המבקשת הגישה תובענותיה בבתי משפט שונים, בעובדה כי התיק בבית משפט השלום בנצרת כבר בשל לסיכומים (כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 6.12.99) ובהתנגדות המשיבה מס' 2, החלטתי לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשת תישא בהוצאות משיבה מס' 2 בסך 2,500 ש"ח.