בש"א 1725/14 א. ארנסון בע"מ נ. ישי טהוליאן ו-34 אחרים

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בת"א 7364-06-13 (מחוזי – ירושלים) (להלן – ההליך בירושלים ) עם ע"מ 48066-01-14 (מחוזי – חיפה) (להלן – ההליך בחיפה ). הבקשה היא לאיחוד הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים. ההליך בירושלים הינו תביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבים להשבת כספים ששולמו למשיבים 35-1 בעקבות הליכים משפטיים קודמים ביניהם. במוקד התביעה מחלוקת על רכיב מס ערך מוסף ששולם למשיבים 35-1, בין היתר על ידי המבקשת. ההליך בחיפה הינו ערעור לפי סעיף 83(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן – חוק מס ערך מוסף ) שהגישה המבקשת על החלטת מנהל מס ערך מוסף חדרה והמכוון נגד המשיבה 36.

2.

המבקשת טוענת כי ההליכים אותם מבוקש לאחד מבוססים על רקע עובדתי דומה ויש ביניהם "תחומי חפיפה ניכרים", הגם שאין ביניהם זהות מוחלטת וקיימים הבדלים בשאלות המשפטיות המתעוררות בהם. לשיטת המבקשת, הכרעה בכל אחד מההליכים תשפיע על עניינם של בעלי הדין בהליך האחר ואיחוד הדיון דרוש לשם מניעת הכרעות סותרות ומשיקולי יעילות וחסכון. עוד סבורה המבקשת כי אין בשוני בין שני סוגי ההליכים הנדונים כדי למנוע את איחודם. היא מזכירה כי רוב הוראות תקנות סדרי הדין האזרחי, לרבות תקנה 7, חלות גם בערעור לפי חוק מס ערך מוסף.

3.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לדעתם, אין מקום לדון בבקשה בשלב זה היות שבהליך בירושלים תלויות בקשות לסילוק התובענה על הסף. המשיבים 35-1 טוענים כי ההליכים אותם מבוקש לאחד עוסקים בנושאים שונים לחלוטין וכי הם אינם צד להליך בחיפה, שעניינו מחלוקת בין המבקשת לבין המשיבה 36. לפיכך, לדעתם, אין הצדקה לאיחוד הדיון והדבר יסרבל את ההליכים. בנוסף, טוענים המשיבים 35-1 כי אין לאחד את הדיון בהליכים אף לנוכח השוני במהותם ובסדרי הדין ודיני הראיות החלים בהם. עוד טוענים המשיבים 35-1 כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך מטרה לחמוק מסילוקה על הסף של תובענת המבקשת בהליך בירושלים.

4.

דין הבקשה להידחות. אומנם, ישנו דמיון בתשתית העובדתית בשני ההליכים וייתכן שאף קיים קשר מסוים בין חלק מהשאלות המשפטיות בהם. אולם, להתרשמותי, ההליכים אינם עוסקים ב"נושא אחד" כמובנו בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. נראה כי קיים שוני בחלק לא מבוטל מהסוגיות המצריכות הכרעה בכל אחד מההליכים. בנוסף, המשיבים 35-1 כלל אינם צד להליך בחיפה. בהתאם, יש להניח כי רבים מן העדים שיידרשו להעיד בשני התיקים לא יהיו אותם עדים. בנסיבות אלה, איני סבור כי איחוד הדיון יביא לייעול ההליכים ולחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים, בהתאם לתכליתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל כן, אין להיענות לבקשה.

5.

מעבר לכך, ספק בעיניי האם כלל ניתן לאחד בין שני ההליכים הנדונים. ערעור לפי סעיף 83(א) לחוק מס ערך מוסף מהווה תקיפה של החלטה של רשות מינהלית בהשגה. מ דובר

בהליך השונה במהותו מתביעה אזרחית ועל כן נראה שהליכים אלה אינם מתאימים לדיון במאוחד. בנוסף, בערעור לפי חוק מס ערך מוסף חלים סדרי דין מיוחדים, אשר חורגים בהיבטים מסוימים מסדרי הדין החלים על תביעה אזרחית "רגילה" (ראו, תקנה 10 לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), התשל"ו-1976 (להלן – תקנות מס ערך מוסף )). בין השאר, ראוי לציין כי בערעור לפי חוק מס ערך מוסף רשאי בית המשפט להתיר הבאת ראיה "גם אם לא היתה קבילה בבית משפט בדיון בהליך אזרחי" (תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף). הוראה זו עלולה לגרום קשיים רבים בניהול ההליך ובהכרעה, אם אומנם יאוחד דיון בערעור לפי חוק מס ערך מוסף עם הליך של תביעה אזרחית. אכן, במקרים מסוימים השוני בסדרי הדין בין שני הליכים לא ימנע לבדו את איחוד הדיון בהם (ראו בש"א 4868/13 אלדן תחבורה בע"מ נ '

לב , פיסקה 2 (21.7.2013)). עם זאת, שיקול זה מצטרף לטעמים הנוספים נגד איחוד הדיון בהליכים מסוגם של ההליכים הנדונים כאן.

6.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות וכך מוחלט. המבקשת תישא בשכר טרחה בסך 4,000 ש"ח לזכות משיבים 35-1 ובאותו סכום למשיבה 36.