בש"א 1727/12 ורד שומכר נ. קיבוץ יקום

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 18.1.2012 שדחתה את בקשתה של המערערת לבטל את החלטתו מיום 1.9.2011 שבמסגרתה נמחק ההליך שהגישה (רע"א 5417/11).

בפתח הדברים אציין שלערעור שלפניי מצורפת גם בקשה שעניינה בשינוי הסיווג שניתן לתיק על ידי המזכירות. בבקשתה, מבקשת המערערת כי הטיפול בתיק יועבר לידי שופט בית משפט זה, בהתאם לדין. אכן, ערעור על החלטה של רשם בית המשפט העליון נידון בפני שופט של בית המשפט העליון, בדן יחיד. העובדה שהמזכירות מסווגת את ההליך כבש"א ולא כע"א היא החלטה טכנית אשר אינה משפיעה כמובן על הטיפול בהליך ואין לה כל השלכות מהותיות.

תחילתה של הפרשה ביום 19.7.2011 כאשר הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחתה ערעור שהגישה על החלטת רשם בית המשפט המחוזי שבה נדחתה בקשתה למתן פטור מתשלום אגרה. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המערערת גם בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. ביום 21.7.2011 פנו המשיבים להליך לבית המשפט בבקשה שיורה למערערת להמציא להם עותק מבקשת רשות הערעור וכן מהבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון. בעקבות זאת, ביום 24.7.2011 הורה כבוד הרשם למערערת להמציא למשיבים, לאלתר, את כל הבקשות והמסמכים שהוגשו במסגרת בקשת רשות הערעור, ולהודיע לבית המשפט, תוך שלושה ימים ממועד המצאת ההחלטה, על ביצוע המצאה כדין. ביום 16.8.2011 הגישה המערערת בקשה לעיכוב ההליכים בתיק, עקב מגעים המתנהלים בין הצדדים. ביום 31.8.2011 הוגשה הודעה מטעם המשיבים לפיה טרם קיבלו לידיהם העתק מהמסמכים שהוגשו בתיק, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 14.7.2011. בעקבות זאת, ביום 1.9.2011, הורה כבוד הרשם על מחיקת ההליך מחמת חוסר מעש. זאת, שכן המערערת לא מילאה אחר החלטת בית המשפט ולא העבירה את המסמכים והבקשות שהגישה לידי המשיבים. ביום 19.9.2011 דחה הרשם בקשה לעיון מחדש שהגישה המערערת בהחלטתו מיום 1.9.2011. בהחלטה זו קבע הרשם, כי המערערת אינה יכולה לבקש להותיר את ההליך שהגישה תלוי ועומד, ומצד שני לא להמציא את מסמכי ההליך לצד שכנגד. ביום 18.1.2012 דחה הרשם בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטותיו הקודמות. בהחלטה זו ציין הרשם כי גם אם החלטותיו הקודמות (מיום 1.9.2011 ומיום 19.9.2011) לא הומצאו למערערת, אין בכך כדי להצדיק את העובדה שהיא לא פנתה מיוזמתה לבית המשפט על מנת לברר האם בקשתה לעיכוב ההליכים נענתה. עוד ציין הרשם כי לא מצא ממש ביתר טענותיה של המערערת, שהתפרסו על פני למעלה מ-80 עמודים.

מכאן הערעור שלפניי. בטרם אדרש לגופם של דברים, אציין כי אף ערעור זה כולל למעלה מ-80 עמודים, וזאת למרות שהרשם קבע בהחלטתו כי "אין כל הצדקה להגשת בקשה כה ארוכה ובלתי-ממוקדת, באופן המכביד על בית המשפט וגוזל ללא הצדקה זמן שיפוטי יקר". אין לי אלא להצטרף לדברים אלה. המערערת טוענת בערעורה טענות שונות ואפרט, בקצרה, אך את המרכזיות שביניהן. המערערת טוענת כי לאחר שהגישה את בקשת רשות הערעור היא הגישה בקשה לעיכוב הליכים שנועדה לאפשר מהלך של פשרה בין הצדדים. לטענתה, היא ביקשה לעכב במסגרת זו גם את העברת מסמכי הבקשה לצד שכנגד. לטענתה, שגה הרשם בכך שלא קיבל את בקשתה זו והורה למחוק את ההליך מחמת חוסר מעש, מבלי שדן בבקשתה לעיכוב הליכים לגופו של עניין. עוד טוענת המערערת שהחלטת הרשם מיום 1.9.2011, כמו גם החלטתו בבקשתה לעיון מחדש, כלל לא הומצאו לה. עוד טוענת המערערת כי הרשם לא דן בהחלטתו בטענות שהעלתה בבקשת הביטול, ומדובר בטענות כבדות משקל אשר כל אחת מהן לבדה, יש בה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. על כל טענותיה אלו חוזרת המערערת במסגרת הערעור שלפניי. עוד טוענת המערערת, בין היתר, כי לא חלף זמן רב מאז הגשת הבקשה לעיכוב הליכים ועד למתן החלטת הרשם בעניין מחיקת ההליך, וכי לא מדובר בפרק זמן ארוך אשר יחייב אותה לפנות מיוזמתה לבית המשפט. לטענתה, החלטתו של הרשם למחוק את ההליך שהגישה היא החלטתה שהתקבלה במעמד צד אחד, החלטה פסולה, שרירותית, שמבוססת על תרמית והונאה והיא מנוגדת לכל דין.

דין הערעור להדחות.

לא מצאתי בטענותיה של המערערת עילה מספקת להתערבותי בהחלטתו של הרשם, שהיא החלטה ראויה בנסיבות העניין. כאמור, כבר ביום 24.7.2011 הורה הרשם למערערת להמציא למשיבים, לאלתר, את כל הבקשות והמסמכים שהוגשו במסגרת בקשת רשות הערעור, ולהודיע לבית המשפט, תוך שלושה ימים ממועד המצאת ההחלטה, על ביצוע המצאה זו. אלא, שהמערערת בחרה שלא למלא אחר הוראת בית המשפט, ולא המציאה את בקשותיה השונות, על נספחיהן, למשיבים. ברי, כי מבלי המצאת החומר הנדרש, לא היו יכולים המשיבים להגיב לבקשות שהגישה המערערת (בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, וכן הבקשה לעיכוב הליכים). בנסיבות אלה, מקובלת עלי החלטת הרשם, שלא לבטל את החלטותיו מיום 1.9.2011 ומיום 19.9.2011 שכן לא הוצג טעם טוב לעשות כן.

אוסיף, כי אף לטעמי אין מקום לקבל את בקשת המערערת לביטול ההחלטה אך מהטעם שהחלטות הרשם לא הומצאו לה, שכן על המערערת היה לקיים את החלטת הרשם מיום 24.7.2011, שכן הומצאה לה, ולא להמתין בחוסר מעש מבלי לבדוק האם בקשותיה לשינוי או עיכוב החלטה זו התקבלו.

סוף דבר, הערעור נדחה.