בש"א 1767/17 פלוני נ. פלוני

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, החלטתי להיעתר לבקשת הארכה אך זאת תוך חיוב המבקש בהוצאות לטובת המשיבה. אנמק בקצרה.

אכן, כאשר טעמי האיחור נעוצים בטעות של בעל הדין או של בא כוחו, כבענייננו, הנטייה ליתן ארכה להגשתו של הליך ערעורי מצומצמת יחסית. עם זאת, כל מקרה נבחן כידוע לפי מכלול נסיבותיו, ובמקרה שלפניי קיימים מספר שיקולים אשר בהצטברם יחד מטים את הכף לעבר מתן הארכה המבוקשת תוך חיוב בהוצאות: ראשית, מדובר באיחור קצר יחסית של ארבעה ימים בלבד. שנית, המבקש הודיע למשיבה, ימים בודדים לאחר מתן פסק הדין, על אודות כוונתו להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (כעולה מהתכתובת אשר צורפה לתגובת המשיבה). בכך יש כדי להחליש במידה ניכרת את אינטרס ההסתמכות של המשיבה על סופיות פסק הדין. ושלישית, התרשמתי כי טעותה של באת כוח המבקש נגרמה בהיסח הדעת ובתום לב.

המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך איפוא עד למועד הגשתה בפועל. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח לטובת המשיבה בגין ההליך שלפניי.