ת"א 58480-06-24 ת"א 58480-06-24

בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד. רקע 1. התובע, איש עסקים בינלאומי, והתובעות 2 ו-3 שהן חברות בבעלותו המלאה, התקשרו בהסכמים לרכישת זכויות בפרויקט נדל"ן המכונה "אינפיניטי" במתחם סומייל (הפרויקט). הפרויקט הוגדר כקבוצת רכישה. הנתבעות 1 ו-2, ששימשו כגורם מארגן וכחברת ייעוץ של הפרויקט, הן חברות בנות של התאגיד הציבורי קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ. למען הנוחות יעשה לעתים שימוש בביטויים "קבוצת חג'ג'" או "חברות חג'ג'", עבור הנתבעות, מי מהן או החברה הציבורית (לפי ההקשר). 2. בהסכמים מיום 28.6.2017 ומיום 30.8.2017 רכשו התובעים, בחלוקה ביניהם שאינה לענייננו, זכויות המשקפות 10 דירות וכן קומת מסחר בפרויקט (יחדיו: הנכסים). התובעים החלו דרכם בפרויקט ב'מסלול' של מזומן, הון עצמי, ובהמשך ביקשו לעבור למסלול של ליווי בנקאי, שניתן באמצעות בנק מזרחי טפחות בע"מ (הבנק). 3. ביום 14.12.2020 הגישו התובעים תביעה כנגד הבנק בהקשר הפרויקט (ת"א 30517-12-20; תביעת הבנק). התובעים טענו כי הבנק ניצל את כוחו כדי לגרום להם להפקיד סכומי עתק לצורך רכישת נכסים בפרויקט, מנע מהם מלהצטרף לליווי הבנקאי באופן שחייב אותם לשלם מראש ובמזומן את מלוא התמורה, קרוב ל-80 מיליון ₪, מבלי שקיבלו כל בטוחה. נטען כי הדבר נעשה תוך הפליית התובעים למול רוכשים אחרים בפרויקט ומתוך מטרה ברורה להשתמש בכספם של התובעים כהון עצמי של קבוצת חג'ג' וכבטוחה לצורך אישור הליווי של הפרויקט, כאשר הסכם הליווי של הפרויקט נחתם 4 ימים לאחר שהתובעים השלימו את העברת הסכומים. במסגרת תביעת הבנק הפנו התובעים לכתבה שפורסמה בעיתונות הכלכלית לגבי ההתקשרות עימם והתייחסה ל"מימוש נכסים" על ידי קבוצת חג'ג' בפרויקט ובפרויקט נוסף (רסיטל), וטענו בין השאר (הדגשות בקו תחתון הן במקור): "54. וכך בדיוק נכתב באותה כתבה ב"גלובס": "על-פי הערכות המימוש בוצע במטרה להחזיר חובות אג"ח וכן במטרה לגייס הון לעסקאות נוספות." 55. היעלה על הדעת כי הנתבע [...] הסתיר מהתובעים עובדות קריטיות אלה ערב העברת התשלום מהתובעים?! ולמעשה מסתיר זאת עד לרגע זה! כשהוא במקביל מהתל בתובעים כדי יעבירו את כל הכספים במזומן!!! 56. מר סממה הינו לקוח, משקיע, שותף, מלווה, ערב, וממשכן של הבנק, וככזה חובת הזהירות והגילוי הנאות של הבנק כלפיו הינה המוגברת ביותר שניתן לתאר." סעיפים 56-54 לכתב התביעה המתוקן בתביעת הבנק. עוד נטען, כי כאשר ביקשו התובעים לעבור למסלול של ליווי בנקאי, הבנק עיכב את העניין ואת השבתם של כספים בהתאם, וכי כל אותו זמן נעשה בכספיהם שימוש שלא כדין. התביעה כנגד הבנק הועמדה על סך של 21,307,966 ₪. 4. כשלוש וחצי שנים מאוחר יותר, בעוד התביעה כנגד הבנק מתנהלת, הוגשה התביעה הנוכחית כנגד חברות חג'ג'. בכתב התביעה נטען, כי הצגת הפרויקט כקבוצת רכישה הייתה אך "תחפושת" שנועדה להתחמק מחובותיו של יזם לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, וכי הנתבעות ניצלו תחפושת זו כדי לגבות מהתובעים את מלוא כספי התמורה בגין הנכסים, להימנע ממסירת הדירות בתוך פרק זמן סביר ולהימנע ממתן בטוחה. נטען כי הנתבעות הסתירו מהתובעים שהכספים שאותם שילמו במזומן ומראש, היו תנאי לאישור הבנק המלווה את הפרויקט ונוצלו כהון עצמי של הפרויקט. כן נטען כי הנתבעות עיכבו את הפרויקט במשך שנים וגרמו להפרת הסכם הליווי למול הבנק המלווה, רק על מנת לזכות בזכויות נוספות בפרויקט ששויכו להן בלבד. חלקים לא מבוטלים בכתב התביעה דומים עד זהים לכתב התביעה כנגד הבנק. ר' למשל (ההדגשות בקו תחתון הן במקור): "79. וכך בדיוק נכתב באותה כתבה ב"גלובס": "על-פי הערכות המימוש בוצע במטרה להחזיר חובות אג"ח וכן במטרה לגייס הון לעסקאות נוספות." 80. היעלה על הדעת כי הנתבעות הסתירו מהתובעים עובדות קריטיות אלה ערב העברת התשלום מהתובעים?! ולמעשה מסתירות זאת עד לרגע זה! כשהן במקביל מהתלות בתובעים כדי יעבירו את כל הכספים במזומן, כאילו זה היה ההון העצמי שלהן!!! 81. מר סממה הינו לקוח, משקיע, שותף, מלווה וערב של כל הפרויקט ללא ידיעתו!" סעיפים 81-79 לכתב התביעה. 5. התביעה כנגד חברות חג'ג' הוגשה על סך כולל של כ-43.7 ₪. מתוך כך, סכום של כ-23.18 מיליון ₪ נסמך על הטענה כי בשל העברת הכספים במזומן והשימוש בהם, התובעים הם למעשה "שותפים" בפרויקט, ועליהם לקבל חלק יחסי מזכויות בנייה שהתווספו לפרויקט לאחר חתימתם על הסכמים לרכישת הנכסים. רכיב כספי אחר בתביעה מתייחס לטענת איחורים במסירה: דרישת תשואה בהנחה שהנכסים היו נמכרים על ידי התובעים וכספי התמורה היו מושקעים (כ-20.5 מיליון ₪), לחילופין פיצוי לפי דין (כ-10.17 מיליון ₪), ולחילופי חילופין – תשואה אם הנכסים היו מושכרים (כ-9.1 מיליון ₪). בנוסף נדרש סעד הצהרתי לפיו מחיר הנכסים לפי ההסכמים אינו נושא תוספת מדד. 6. כתב ההגנה מטעם חברות חג'ג' כלל בין השאר טענות לסילוק על הסף מטעמים שונים, ולחילופין בקשה להורות על עיכוב הליכים עד למתן פסק דין חלוט בתביעת הבנק, "שעוסקת באותן טענות שהועלו התביעה דנא, בנוגע להון העצמי שהועמד על ידי התובעים (רק ששם, הטענות הופנו על ידי התובעים כלפי הבנק)" (סעיף 23 לכתב ההגנה). פרק ב.2 לכתב ההגנה מפרט טיעון לגבי עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד (בקשת העיכוב). בקשת העיכוב נכללה ברשימת הבקשות שהוגשה מטעם הנתבעות לקראת קדם המשפט הראשון, תוך שצוין כי בתביעת הבנק נשמעו ראיות והוגשו סיכומים. 7. בין מועד הגשת רשימת הבקשות ובין מועד קדם המשפט, ניתן פסק דין בתביעת הבנק; התביעה כנגד הבנק נדחתה והתובעים חויבו בהוצאות (פסק דין מיום 18.3.2026, סגנית הנשיא השופטת רחל ברקאי; פסק הדין). כבסיס נוסף לדיון בבקשת העיכוב יובאו כמה חלקים מפסק הדין. מתוך פסק הדין בתביעת הבנק 8. הדיון בפסק הדין, לאחר סקירת רקע עובדתי ודיוני, מתחיל בהדגשה כי "התובעים בחרו לממן את חלקם בפרויקט בדרך של הון עצמי, כאשר בחירה זו נעשתה ללא כל מעורבות או שכנוע מצד הבנק. מבלי לקבוע מסמרות בנדון יש להניח כי החלטתו זו היתה מושכלת, בהיות התובע איש עסקים המלווה באנשי מקצוע ונוכח העובדה, כי זכה להנחה בשיעור של 20% על העסקה, כאשר תכנית התובעים היתה למכור את היחידות במהירות וברווח, כפי שציינו בעצמם בהליך זה. התובע הודה בכך מפורשות ואף הודה, כי בדיעבד לא הייתה זו עסקה טובה" (סעיף 30; כל ההפניות בפרק זה הן לסעיפי פסק הדין). נמצא כי "לא הונחה כל תשתית ראייתית לפיה ניתן לקבוע כי הבנק היה מעורב בשלבי ההתקשרות של התובעים עם קבוצת הרכישה או בשלב בחירת התובעים לבצע הרכישה במסלול הון עצמי [...] יוער, כי הוכח שגם בפרויקטים אחרים בהם היו מעורבים התובעים הם בחרו במסלול של ההון העצמי (פרויקט רסיטל, שגם שם לאחר שבחרו במסלול ההון עצמי ביקשו לעבור למסלול ליווי)" (סעיף 32). 9. פסק הדין דן בטענת התובעים כי הבנק עיכב את הטיפול בבקשתם לעבור למסלול של ליווי בנקאי "שלא כדין ומתוך אינטרסים פסולים הנוגעים להבטחת הון הפרויקט כשהבנק משתמש בכספי התובעים כבטוחה לפרויקט ואף נעשה שימוש בכספי התובעים לצורך סבסוד צולב בין חברי הקבוצה, ובכך גרם להם לנזקים כספיים כבדים" (סעיף 33). לאחר בחינה ראייתית וקביעות כאלה ואחרות, דחה בית המשפט את טענות התובעים לגבי התנהלות הבנק בעניין המעבר למסלול האשראי וקבע כי "התובע הוא זה אשר זנח את בקשתו למעבר למסלול הליווי הבנקאי בקשר לרכישותיו הפרטיות ורק לאחר שאושר לחברות לעבור למסלול אשראי ביקש לקדם את עניינו אבל גם אז השתהה בהעברת המסמכים אותם דרש הבנק עד שלבסוף התעורר קושי אובייקטיבי [...]" (סעיף 61; ור' למשל גם סע' 82-81 שם). 10. בשלב זה, מציב פסק הדין את השאלה הבאה: "האם נעשה שימוש בכספי התובעים כבטוחה לפרויקט? האם נוהל החשבון בשיטת סבסוד צולב?" (כותרת מעל סעיף 62; ההדגשה היא במקור). בית המשפט דן בטענת התובעים כי ההון העצמי שלהם הוא ששימש בסיס לאישור ליווי הפרויקט ודחה אותה, וכן לא מצא לקבל את הטענה כי ההון הכספי שהעמידו התובעים שימש בטוחה לפרויקט. נקבע כי "לגופו של עניין, הוכיח הבנק כי לא עשה כל "סבסוד צולב" בכספים, דהיינו לא היה מצב בו כספי התובעים מימנו יחידי קבוצה אחרים. הודגש והובהר, כי כל חבר קבוצה מממן את חלקו שלו בלבד ממקורותיו, כי הכספים המופקדים על ידי כל אחד מיחידי הקבוצה מיוחסים לו בלבד ואין סבסוד צולב בין חברי הקבוצה" (סעיף 69). 11. פסק הדין מתייחס לעדות שניתנה על ידי רו"ח יניב עמר, חשב בקבוצת חג'ג', שזומן לעדות בתביעת הבנק ובית המשפט מצא את עדותו "מהותית ומשמעותית" (סעיף 70). נדחה ניסיון לראות בדיווח שפרסמה החברה הציבורית קבוצת חג'ג' כאסמכתא להפקדות, והוסף כי מדפי חשבון הליווי בבנק לא ניתן ללמוד על הפקדה שנטענה (סעיף 75). צוין כי התובעים כשלו בהרמת הנטל להוכיח סבסוד צולב, וכי אפילו אם היה מוכח שהשימוש בהון העצמי של התובעים היה כנטען, לא נפל פסול בהתנהלות הבנק. עוד נפסק, כי השימוש בכספי התובעים "נעשה בתואם למסלול בו בחרו, ואם כשלו בבחירת המסלול בתחילת הדרך אין להם להלין אלא על עצמם"; וכן כי "מימון הרכישה בהון עצמי הצמיחה לתובעים "רווח" נוכח ההנחה המשמעותית שניתנה להם בסכום הרכישה [...]" (סעיף 79). 12. בפרק הסיכום של פסק הדין נכתב: "מבלי לקבוע מסמרות בנדון, יש להניח, כי התובע בהיותו איש עסקים עתיר ממון, כלכל את מעשיו באופן מקצועי ומושכל עת בחר להצטרף לקבוצת הרכישה ולממן את השקעותיו, שלו ושל החברות, מסלול של הון עצמי. הייתה זו החלטה אותה קיבל התובע במודע ובאופן מושכל, בליווי מקצועי של רו"ח ועו"ד, בחירה אשר זיכתה אותו בשל כך בהנחה מכובדת של 20%. אם בדיעבד סבר כי טעה בבחירת דרך מימון זו אין לו להלין אלא על עצמו. נזקים או הפסדים כספיים, ככל שנגרמו לתובעים, ואינני נדרשת לכך נוכח התוצאה לעיל, אינם אלא פרי הסיכון אותו לקחו התובעים, עת בחרו להצטרף לקבוצת הרכישה ולממן את רכישתם עם הון עצמי" (סעיף 84). 13. התביעה נדחתה אפוא. התובעים חויבו בהוצאות. רקע – המשך 14. מספר שבועות לאחר שניתן פסק הדין בתביעת הבנק התקיים קדם משפט בתביעה הנוכחית. חלק משמעותי מהדיון הוקדש לדרך שבה רואים הצדדים את תביעת הבנק והיחס בין ההליכים. הנתבעות טענו כי מתן פסק הדין מחזק את בקשתן לעיכוב ההליכים, וכי אם יהפכו חלוטות, קביעות פסק הדין אף צפויות להוביל לדחיית הרכיב העיקרי בתביעה בשל מעשה בית דין. התובעים עתרו להגשת טיעון סדור וניתנו הוראות בהתאם. בד בבד ולבקשת התובעים, ניתנו הוראות בעניין ראיות. לאחר האמור הגישו הצדדים את טיעוניהם בבקשת העיכוב. נידרש לטיעונים במסגרת הדיון ובמידת הצורך. יובהר כי התובעים הגישו ערעור על פסק הדין שניתן בתביעת הבנק, בקשת העיכוב עודה רלוונטית ומתייחסת למעשה להכרעה בערעור (ע"א 11141-06-26). דיון 15. כידוע, "דוקטרינת 'הליך תלוי ועומד' (Lis alibi pendens)– [ה]מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להורות על עיכוב דיון בתובענה שלפניו עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות [...] בבסיס הדוקטרינה עומדים מספר רציונליים מרכזיים, הנוגעים בעיקרם ליעילותה של מערכת המשפט ולחלוקה יעילה של משאבי הזמן המוגבלים שלה. בין השיקולים המצדיקים את הדוקטרינה נהוג לציין את יעילות הדיון, מניעת הליכי סרק, חיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי בעלי הדין ומניעת הכרעות סותרות [...]" (רע"א 64797-03-25 בסול נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (26.5.2025) (עניין בסול), סעיף 10). "בית המשפט מוסמך להורות על עיכוב הדיון בהליך העומד לפניו עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות, אם סבר כי הדבר יביא לייעול הדיון, לחיסכון בזמן שיפוטי או למניעת הכרעות סותרות" (רע"א 1303/24 סומז'ין נ' חברת מרכזי מסחר (אזו-ריט) בע"מ (10.7.2024), סעיף 9). בעת בחינת בקשה לעיכוב הליך לפי הדוקטרינה הנ"ל ייתן בית המשפט דעתו לשיקולים שונים ובהם מידת החפיפה בין הסוגיות הנדונות בהליכים, זהות בעלי הדין, החשש מהכרעות סותרות, חיסכון אפשרי במשאבים (זמן שיפוטי בפרט), מידת הדחיפות בקבלת הכרעה, ועוד. 16. בעניין היחס שבין תביעת הבנק לתביעה הנוכחית, אין עוררין כי "מדובר באותה פרשה עובדתית" (סעיף 10 לתשובת התובעים) ו"באותה מסכת עובדתית" (שם, סעיף 52). לשיטתם, למרות האמור אין מקום לעיכוב ההליך שכן מדובר בתביעות "שונות לחלוטין": נתבעים שונים, עילות שונות, אחריות משפטית שונה; שתי מערכות אחריות שונות של שני גורמים שונים. עמדת התובעים היא כי השאלה הרלוונטית איננה אם קיימת אותה מסכת עובדתית אלא "האם קיימת זהות ממשית בפלוגתאות ובעילות באופן שהכרעה בהליך אחד תייתר או תכריע את ההליך האחר", וכי בענייננו התשובה שלילית (סעיף 11 לתשובה). נכתב כי גם אם היה הבנק משיב לתובעים את הכספים ומאפשר מעבר למסלול הליווי, עדיין עומדת להם כנגד הנתבעות עילת תביעה לגבי הטעיה, איחור במסירה, אופן הצגת הפרויקט ו"השימוש בכספי התובעים" (שם, סעיף 12). 17. השאלה הנבחנת בדיון בבקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, איננה אם הכרעה בהליך אחד "תייתר או תכריע את ההליך האחר", כנטען על ידי התובעים, אשר לא הפנו לאסמכתא בעניין זה. לפי הפסיקה, "לצורך עיכוב אפשרי של ההליכים די בכך שתהיה להכרעה באחד ההליכים השפעה על ההליך המקביל, כך שהעיכוב צפוי לייעל את הקצאת משאבי המערכת ולחסוך בזמן שיפוטי [...] לא נדרשת בהכרח זהות מלאה בין השאלות שיש להכריע בהן בשני ההליכים, ודי בכך שישנן שאלות משותפות מסוימות [...] כך גם לא נדרש לקבוע כי ההכרעה בהליך אחד תהווה בהכרח מעשה בית דין שייתר את ההליך האחר כדי להפעיל את הדוקטרינה ולעכב את ההליך" (רע"א 20276-12-24 תדהר בניה בע"מ נ' י.ו. אלומית 2020 בע"מ (24.1.2025) (עניין תדהר), סעיף 13). די בכך שההליכים עוסקים בסוגיה מהותית משותפת, אשר הכרעה בה במסגרת אחד מהם "עשויה להשליך על הדיון במשנהו" (ע"א 9175/18 הורוביץ נ' גוטקינד (1.10.2020), סעיף 19; ור' גם: "ומכאן עולה כי הדיון לגבי תוקפו של הסכם ההלוואה בשוויץ משיק לדיון בתביעה דנן ועשוי להשליך על היקפו ותוצאותיו", שם, סעיף 20). אין הכרח בזהות הצדדים להליכים, באשר זמן שיפוטי יכול להיחסך גם כשצדדים אינם זהים (עניין בסול, סעיף 11). לעניין עיכוב הליכים והעדר זהות צדדים ר' למשל גם רע"א 1767/17 דליאור יהלומים בע"מ נ' Life Diamond Cutting Works (PTY) Ltd. (8.5.2016), סעיף 7. 18. במקרה שעל הפרק עסקינן בשני הליכים העוסקים באותה מסכת עובדתית. התובעים בשני ההליכים הם אותם תובעים. מהצד הנתבע יש הבדל: בהליך הראשון נתבע הבנק המלווה ובהליך השני נתבעות חברות קבוצת חג'ג' אליהן מתייחסים התובעים כ'יזם' הפרויקט. האינטרס של הצד הנתבע בשני ההליכים דומה. נדבך מהותי בתביעת הבנק עסק בטענת התובעים כי כספים שהועברו על ידם במזומן נועדו לשמש כהון עצמי וכבטוחה לצורך אישור ליווי הפרויקט על ידי הבנק (ר' למשל סעיף 4 לכתב תביעת הבנק, נספח 1 לבקשת העיכוב). בהליך הנוכחי, הסעד הגדול ביותר בהיקפו נסמך על אותה העברת כספים של התובעים ועל טענה כי כספים אלה שימשו כהון עצמי ותנאי לאישור ליווי הפרויקט על ידי הבנק, אשר התייחס לכספים כבטוחה לפרויקט (לשיטת התובעים, לפיכך יש לראותם כשותפים בפרויקט וכמי שזכאים לקבל חלק יחסי מזכויות בנייה שהתווספו לפרויקט בהמשך הדרך). קיימת חפיפה בסוגיה מהותית, אף אם המסקנות המשפטיות שהתובעים חפצים להסיק ממנה בכל אחד מההליכים הן שונות. החפיפה עולה מעיון בכתבי הטענות בשני ההליכים, ופסק הדין שניתן בתביעת הבנק עוסק ודן בעניינים אלה. החשב של קבוצת חג'ג' זומן לעדות בתביעת הבנק, ולעדותו ניתן משקל בפסק הדין. פסק הדין קובע קביעות שונות לגבי המסכת העובדתית הכוללת ולגבי רבדים חופפים. 19. על רקע הפסיקה, די באמור על מנת להוביל למסקנה שההכרעה בתביעת הבנק עשויה להשליך על הדיון בתביעה הנוכחית, גם אם לא לייתר אותה (בין השאר לנוכח טיעונים לגבי איחורים במסירה). 20. התובעים טוענים כי גם אם יהפוך פסק הדין בתביעת הבנק לחלוט, לא יהא בקיומו או בתוכנו כדי להשליך על התביעה כאן. בהקשר זה נטען כי קביעות בפסק הדין שאליהן מפנות הנתבעות לא יוכלו לשמש כהשתק כנגדם משום שנאמרו כאימרת אגב או משום שהן נסמכות על אי הוכחה מצד התובעים, ובכך אין די כדי לקיים את התנאים לקיומו של השתק. אין מקום להיכנס כבר עתה לעומקו של דיון בתנאים לקיומו של השתק או בהשלכה האפשרית של כל אמירה בפסק הדין בתביעת הבנק (ר' למשל ת"א (כלכלית) 33996-02-19 שפירא נ' תמיר פישמן קרנות נאמנות בע"מ (27.4.2026), סעיף 40), וממילא נפסק שלצורך עיכוב, אין הכרח לקבוע כי הכרעה בהליך אחד תהווה מעשה בית דין בהליך האחר. עוד נפסק כי האפשרות שבסופו של יום לא תהיה להליך האחר השפעה על ההליך שעוכב, איננה גורם מכריע (עניין תדהר, סעיף 16). למותר לציין כי אין בהחלטה זו משום הכרעה בדבר אפשרות ההשלכה של ההכרעה בתביעת הבנק על ההליך (רע"א 7116/20 קילקר נ' עובד (7.12.2000), סעיף 13). 21. התובעים טוענים כי עיכוב ההליך יגרום להם נזק דיוני של ממש וכי ההליך עוסק בפרשה הנמשכת שנים רבות. נזכיר כי התובעים הם שפתחו בשני ההליכים (וגם לכך ניתן לתת את הדעת; עניין תדהר, סעיף 14), והם שמצאו לנכון להגיש את התביעה שנים לאחר שהגישו את תביעת הבנק, גם ובפרט לגבי הכספים ששולמו על ידם במזומן (נניח בצד את טענת האיחורים במסירה). עוד ניתן לציין בהקשר זה כי בניגוד למקרים רבים, שאלת עיכוב ההליך שנזכרה כבר בכתב ההגנה, נדונה רק לאחר שהתביעה הנוכחית קודמה לא במעט. ההליכים המקדמיים הושלמו. התובעים אף הכינו והניחו בתיק את ראיותיהם. עתה מגיע השלב שבו על הצד הנתבע להגיש ראיותיו על המשתמע מכך מבחינת הקצאת משאבים. נראה כי עצירה בשלב זה מהווה איזון הולם, כאשר בתום העיכוב ניתן יהיה להתקדם משלב שאינו מקדמי. עוד ניתן להזכיר כי ההליך שבגינו מתבקש העיכוב כבר נמצא לאחר מתן פסק דין והגשת ערעור. מבלי למעט מעומסי המערכת ולוחות זמנים הנובעים מכך גם בערכאות ערעור, אין מדובר בהמתנה להליך שטרם הסתיים בערכאה הדיונית. 22. לא מצאתי בטיעונים אחרים שהעלו הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (מני רבים: ע"א 16744-02-25 חבני נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (29.4.2025), סעיף 15). 23. ההליכים בתביעה מעוכבים עד אשר ההכרעה בתביעה הבנק תהיה חלוטה. המשיבים (התובעים) מחוייבים בהוצאות המבקשות (הנתבעות) בסך 6,000 ₪.