בש"א 1775/97 רון שמחה שלמה נ. רון שמחה פרי

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון. ביום 17.2.97 קבעה כב' הרשמת אורית אפעל-גבאי בהחלטתה כי על המבקש להפקיד ערבון בסך 10,000 ש"ח תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה.

המבקש טוען כי פנה לראשונה בבקשה להארכת המועד ביום 27.4.97. גם אם הדבר נכון, ואין חותמת המאשרת זאת, מדובר בחודש איחור לפחות עד להגשת הבקשה להארכת מועד. בתיק מצויה בקשה שנשלחה ביום 1.5.97 - מעל לחודש אחור בהגשת הבקשה להפקדת הערבון.

המבקש מנמק את בקשתו בשנים. ראשית, כי עלה בידו לגייס את סכום הערבון רק ערב הגשת הבקשה להארכת המועד, ושנית בכך שבשל נכותו לא יכול היה להופיע ולהפקיד את הערבון.

יש לציין כי העובדות הנטענות בבקשה אינן נתמכות בתצהיר כנדרש על-פי התקנות.

להארכת מועד שנקבע בידי בית המשפט לא נדרש טעם מיוחד ואולם, כפי שנאמר בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , ירושלים, 1995 (בעמ' 888): "גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות טעם מיוחד כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה" על המבקש להראות טעם לאחור. הטעמים שהעלה העותר אינם נתמכים בתצהיר, כבר מסיבה זו אין מקום להתבסס עליהם. אולם גם אם אניח שהעובדות נכונות אין בטעמים שהעלה המבקש כדי להצדיק את האחור.

אשר לעובדה שיכול היה לגייס את הכסף רק במועד הגשת הבקשה, יכול היה, משהתברר לו כי לא יוכל לעמוד במועד ההפקדה שנקצב, לפנות בתוך

המועד ולבקש ארכה (ראה י' זוסמן, שם. שם, מפורטים מקרים דומים בהם נדחתה בקשה להארכת מועד).

אשר לנכותו, הרי שכפי שמציינת בצדק בא-כוח המשיבה, ניתן להפקיד ערבות גם באמצעות שליח. ועל כן קשה לקבל טענה סתמית על "מצב בריאות" כנימוק להארכת מועד.

המבקש חוזר ומאחר מועדים הנקבעים הן בחיקוק הן בידי בית המשפט מבלי שיש לו נימוקים סבירים לכך.

על כן אני דוחה את הבקשה להארכת מועד. התוצאה היא כי בקשת רשות הערעור נדחית על-פי תקנות 431 ו404-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה בבקשה זו ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 1,000 שקלים.