פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
1776/16 - א'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
פלוני:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
המשרד הנקי שרותי ניקיון והחזקה
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ-פ"ת
3. סטאר דימנשיון גרופ בע"מ
4. מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
5. כלל חברה לביטוח בע"מ
6. א.נ. אלון בטיחות וגהות בע"מ
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
1.בהמשך להחלטת כב' הרשמת ד' כהן-לקח מיום 6.3.2016, הגיש המבקש בקשה מתוקנת להארכת מועד להגשת ערעור (והלכה למעשה הכוונה היא לבקשת רשות ערעור) על פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 12.10.2015 בע"א 15558-10-14. בפסק דין דחה בית המשפט המחוזי, בהסכמה, ערעור מטעם המבקש על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתובענה שעניינה פיצויים בגין נזקי גוף. המשיבים 1-4 ו-6 מתנגדים לבקשה, וכך אף חברת לירן-עדירן בע"מ, אשר לא צורפה כמשיבה להליך דנן אך על פי הנטען הייתה צד להליך בערכאות קמא.
2.הנימוק עליו מבוססת בקשת הארכה המתוקנת הינו טענת המבקש, אשר אינו מיוצג בהליך דנן, כי לא ידע שהגשת ההליך הערעורי מוגבלת בזמן. על פי האמור בבקשה המתוקנת, עו"ד רוכברג, באת כוחו של המבקש בבית המשפט המחוזי, נכחה בדיון בעת מתן פסק הדין בערעור, ואילו המבקש עצמו המתין מחוץ לאולם הדיונים. בסמוך לאחר מתן פסק הדין ניגש המבקש למזכירות בית המשפט, שם הוסבר לו אמנם כי יש באפשרותו להגיש הליך ערעורי על פסק הדין, אך לא הובהר לו שיש לעשות כן תוך פרק זמן תחום ומוגבל. אוסיף, כי חרף האמור בסעיף 3(ב) להחלטת כב' הרשמת ד' כהן-לקח מיום 6.3.2016 ומסיבה אשר לא הובררה, עד היום טרם הוגשה הודעה כלשהי מטעם עו"ד רוכברג.
3.לאחר שבחנתי את בקשת הארכה המתוקנת ואת התגובות אשר הוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים:
ראשית , ההליך שלפניי הוגש ביום 2.3.2016, קרוב לארבעה חודשים לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. עסקינן, איפוא, באיחור ניכר וממשי. יצוין, כי עיון במסמכים שבתיק מעלה כי המבקש ניסה להגיש הליך ערעורי לבית משפט זה ביום 7.2.2016, ואולם ההליך נדחה מן המרשם מחמת איחור בהגשתו. ואולם אפילו אניח לטובת המבקש כי יש לראות את בקשת הארכה דנן כאילו הוגשה ביום 7.2.2016, הרי שגם אז עסקינן באיחור ממשי של כשלושה חודשים.
שנית , איני סבור כי בנימוק אשר ניתן על ידי המבקש יש משום טעם מבורר לאיחור. כך, שכן הבקשה נעדרת פירוט באשר למאמצים אותם עשה המבקש כדי לברר מהם הכללים החלים ביחס להגשת הליך ערעורי על פסק הדין, לרבות בכל הנוגע לסד הזמנים להגשתו (הן עצם קיומו של סד זמנים והן משכו). ודוק: המערער יכול היה לברר בנקל את הפרוצדורה להגשת הליך ערעורי עם באת כוחו בבית המשפט המחוזי, ואף יכול היה להפנות שאלה מתאימה למזכירות בית המשפט המחוזי (אשר עדכנה אותו בדבר האפשרות להשיג על פסק הדין). בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהטעות הנטענת בכל הנוגע למגבלת הזמן להגשת בקשת רשות ערעור הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו והשוו, בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012)).
שלישית , על פני הדברים סיכוייה של בקשת רשות הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתה אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר, וזאת בשים לב לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בהסכמת הצדדים (ולא למותר לציין כי המבקש לא העלה טענה לפיה הסכמת באת כוחו לדחיית הערעור ניתנה שלא על דעתו).
4.התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו
באייר התשע"ו (23.5.2016).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם