לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.
בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת הרשמת שחייבה בהפקדת ערובה להוצאות. נקבע כי עצם הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור אינה עילה לפטור מהפקדה, ואף מלמדת על סיכויים נמוכים לקבלתה.
העובדות: המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין שניתן בערעור בבית המשפט המחוזי, שעסק בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. הרשמת חייבה את המערער בהפקדת ערובה להוצאות, והוא ביקש לפטור מההפקדה.
העובדות
המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין שניתן בערעור בבית המשפט המחוזי, שעסק בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. הרשמת חייבה את המערער בהפקדת ערובה להוצאות, והוא ביקש לפטור מההפקדה.
השאלות המשפטיות
1.האם הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי פוטרת את המערער מהפקדת ערובה להוצאות בבית המשפט העליון?
הלכות
1
הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור אינה מהווה נימוק לפטור מהפקדת ערובה, ללא קשר לסכום השנוי במחלוקת.
״העובדה שהמערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור בבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית״
התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.
הטקסט המלא
פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1780/20
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
טוני קדיס
נ ג ד
המשיב:
סימון זקס, רו"ח
ערעור על החלטת רשמת
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
על פניו לא נפלה כל טעות בהחלטת הרשמת מיום 5.3.2020 ברע"א 1249/20.
העובדה שהמערער הגיש
בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור בבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, אינה מהווה נימוק לפטרו מהפקדת העירבון בבית משפט זה. זאת ללא קשר לסכום השנוי במחלוקת.
אדרבה, יש בכך כדי
להצביע על הסיכויים הנמוכים שבקשתו תתקבל ומכאן שקיימת חשיבות גדולה יותר לחייב בהפקדת העירבון (וראו: בש"א 5093/19
טלר נ' אטל
(31.7.2019)).