בש"א 1881-23 בש"א 1881-23

לפניי בקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי מיום 29.12.2023, שבו נמחק הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

בבקשת שבכותרת טען המבקש כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 1.3.2023, וכי דלקת חריפה בברכו מנעה ממנו ללכת. עוד טען כי הצד שכנגד לא הסתמך על פסק הדין. אשר לסיכויי הערעור, המבקש טען כי החלטת בית המשפט קמא מנציחה עיוות דין ופגיעה בשם הטוב של משפחתו.

המשיבים טענו כי לפי תקנה 45 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור הוא 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. על כן, המועד האחרון להגשת הליך ערעורי חלף כבר ביום 29.1.2023. המשיבים הוסיפו כי המבקש לא ציין מהו משך הזמן שבו לכאורה נבצר ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור, ולמעשה לפי המסמך שצורף, המועד להגשת בקשת רשות הערעור חלף זמן רב לפני האירוע הרפואי. המשיבים פירטו עוד את השתלשלות האירועים בהליכים דלמטה, והבהירו כי נוכח השתלשלות אירועים זו, אין סיכוי ממש להליך הערעורי שהגשתו מתבקשת כעת.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית, תקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 אכן קובעת כי התקופה להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור, היא 30 יום (ראו, בש"א 8878/22 פלוני נ' פלונית (15.1.2023)). לפי האמור בפתח בקשת רשות הערעור, פסק הדין הומצא למבקש ביום 29.12.2022. על כן, הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור משמעותי. שנית, המבקש לא צירף אישור רפואי לטענתו, אלא רק מרשם לתרופה, ובעיקר, המבקש לא הבהיר בבקשה כיצד מצבו הרפואי השפיע על היכולת להגיש את בקשת רשות הערעור. שלישית, נתתי דעתי לסיכויי ההליך הלכאוריים, אשר אינם נחזים להיות גבוהים, לנוכח אמות המידה המצומצמות בגדר הליך שהוא "גלגול שלישי", ובמיוחד בהתחשב בכך שבפסק הדין של בית המשפט קמא נקבע כי הקביעות שנקבעו בבית משפט השלום אינן מהוות מעשה בית-דין וכי טענות הצדדים שמורות להם.

על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים 1 הוצאות בסך של 500 ש"ח.