פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
1956/98
בפני:
כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי
המ
בקש
:
צבי אביטן
נגד
המשיבים
:
1.
קופת חולים של ההסתדרות הכללית של
העובדים בא"י
2.
איזק דיאזדה-ד"ר
בקשה
להארכת מועד להגשת ערעור
בשם
המבקש: עו"ד י. דייויס
בשם
המשיבים: עו"ד י. אבימור
החלטה
איני סבורה כי בנסיבות הענין הוכיח המבקש כי קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור. אבאר עמדתי: המדובר במשוכה גבוהה - אחור של למעלה משלושה חודשים בהגשת הערעור. האחור נגרם בשל כך שהעדר זכאותו של המבקש לקיצבת ניידות מן המוסד לביטוח לאומי התבררה רק בתאריך 24.2.98; ואולם, את נושא הזכאות לקיצבת ניידות ניתן היה לברר עוד לפני שניתן פסק הדין, שאז בית משפט קמא לא היה מתבסס על הנחה בדבר זכאות לניידות, אלא על נתונים מוכחים. זאת ועוד, הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 25.3.98, היינו, כחודש לאחר שהתברר הצורך לערער. חודש זה מצטרף לחודשיים שחלפו מאז תם המועד להגשת הערעור.
בא כוח המבקש היה ער לעובדה שהמועד להגשת הערעור יחלוף בטרם תיפתר שאלת הזכאות לקיצבת ניידות, ופנה בענין זה לבא כוח המשיבה במכתב מיום 30.11.97. בא כוח המשיבה השיב כי אינו מוכן להסכים להארכת מועד במכתב מיום 14.12.97. במועד זה טרם חלף המועד להגשת הערעור. ואולם, המבקש לא מיהר להגיש לבית המשפט את הבקשה להארכת מועד בתוך תקופת המועד להגשת ערעור, אלא המתין שלושה חודשים נוספים.
בנסיבות אלה, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ח
(20.4.98).
אורית אפעל-גבאי, שופטת
ר ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98019560.
O02