בש"א 1959/10 גלינה אסתר דוד נ. יורם רוזנברג

לפניי בקשה להארכת מועד מיום 1.3.2010, להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם יגאל מרזל

מיום 1 9.7.2009 . באותה החלטה, דחה הרשם מרזל את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת גאולה לוין מיום 18.1.2009 . בהחלטתה האמורה דחתה הרשמת לוין את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 28.1.2008 . באותו פסק-דין, נמחק ערעור שהגישה המבקשת על פסק-דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 30.9.2007 , וזאת בגין אי הפקדת עירבון.

דין הבקשה שלפניי להידחות, ולו מן הטעם כי היא זהה במהותה לבקשה להארכת מועד שכבר נדחתה על-ידי כב' הרשם מרזל. ככל שיש בפניית המבקשת משום בקשה לעיון חוזר, הרי שלא הוצג שינוי נסיבות מהותי או עילה אחרת המצדיקה עיון כאמור.

מעבר לנדרש יצוין כי המבקשת טוענת כי נחסמה בפניה הנגישות לפתחו של בית משפט זה, על-מנת להשיג על מחיקת ערעורה בפני בית המשפט המחוזי. על כך אשיב כי דחיית בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אמנם טומנת בחובה חסימת גישה כאמור. ואולם יש לזכור כי זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת (בוודאי כאשר המדובר בהליך ערעורי "בגלגול שלישי"). לצד זכות הגישה לערכאות מתקיימים זכויות ואינטרסים נוספים ברי הגנה ובהם – הצורך בשמירה על סדרי הדין ועמידה בזמנים הקבועים בהם לשם הצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בהליך ערעורי שהוגש באיחור (ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)) . במקרה דנן משקלם של האינטרסים האמורים הוא משמעותי, בהתחשב בכך שהבקשה המקורית להארכת מועד הוגשה לבית משפט זה באיחור ניכר ללא הצדקה משמעותית , המלווה בתיעוד מתאים; ובהתחשב בכך שסיכוייו של ההליך נחזים להיות קלושים נוכח הנימוקים שפורטו בהחלטותיהם של כב' הרשם מרזל וכב' הרשמת לוין, ובשים לב לזמן הרב שחלף מאז מחיקת הערעור בבית המשפט המחוזי בגין אי הפקדת עירבון, ומאז מתן פסק-הדין של בית המשפט לענייני משפחה נשוא מכלול ההליכים שהוזכרו.

לסיום יובהר כי פניות חוזרות לבית משפט זה בבקשות זהות במהותן להארכת מועד, לא יועילו למבקשת שאף עשויה להיות מחויבת בגין כך בהוצאות לטובת אוצר המדינה (תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

הבקשה להארכת מועד נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.