פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2001/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
שבתאי ברכה
נ ג ד
המשיבים:
1.
יעקב חונוביץ
2. מ.ח. הכרמל נכסים והשקעות
בקשה
להארכת מועד
החלטה
המבקש עותר למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה בע"א 351/16 מיום 14.2.2017 בו נדחה ערעור מטעמו על פסק דין אשר דחה תביעה שהגיש.
לאחר עיון בבקשה ובחומר שבפניי, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.
לטענת המבקש הוא הוטעה על ידי "עו"ד רציני" אשר אמר לו כי נתונים לו שלושים ימים להגשת ההליך, "ורק לאחרונה" התברר לו כי נתונים היו לו חמישה-עשר ימים בלבד. הטענה בעניין זה נטענה באופן לקוני - לא הובהר מיהו אותו עורך דין, מתי מסר את שמסר, באילו נסיבות, מתי הסתברה למבקש הטעות - והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר. לפיכך לא הרים המבקש את הנטל להוכיח כי טעותו ביחס למניין הימים מצדיקה מתן ארכה. אזכיר בהקשר זה כי גם בעל דין שאינו מיוצג נדרש לפעול בשקידה ראויה לבירור פרק הזמן הנתון לו להגשת הליך (המבקש לא הבהיר למשל מדוע לא בירר את הדבר עם בא-כוחו בערעור).
כמו כן, הבקשה הוגשה ביום 2.3.2017, יום אחד לאחר שהמועד להגשת העתירה חלף ולאחר שהתגבשה הסתמכות המשיבים על סופיות פסק-הדין. בעניין זה אעיר כי נראה שגם בכך נקלע המבקש לכלל טעות שכן בניגוד למשתמע מבקשתו חמישה-עשר הימים הנתונים להגשת עתירה לדיון נוסף נמנים ממועד מתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו (ראו בש"א 3991/16 בשארה נ' עזבון עפיפה אנדראוס ג'רייס (19.7.2016) והאסמכתאות המובאות שם).
לאמור אוסיף כי בפסק הדין נדחה ערעור שהגיש המבקש מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה חדשה, וממילא לא נפסקה בגדרו הלכה ה"עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון" או "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה " קמה הצדקה לערוך דיון נוסף בפסק הדין (ראו לשון סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לפיכך סיכויי העתירה שהגשתה מתבקשת אינם תומכים, על פניהם, בהיעתרות לבקשה.
מטעמים אלו ומשלא הוכח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, בפרט בהתחשב בגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת עימנו בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף, הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תגובה לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז
באייר התשע"ז (23.5.2017).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת