בש"א 2029/12 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות.

המבקש הגיש בקשה לפסילתו של כבוד הרשם צ' לרנר (בית משפט השלום בכפר-סבא) מלדון בעניינו. כבוד הרשם פסק כי אין ממש בבקשה (החלטה מיום 15.1.2012). מסתבר כי המבקש לא הגיש ערעור פסלות בהתאם להוראות הדין – לפני כבוד הנשיא של בית המשפט העליון – אלא הגיש "תגובה" להחלטת הרשם, וביקש כי זו תובא לפני כבוד הנשיאה של בית משפט השלום. ביום 15.2.2012 הבהיר כבוד הרשם לרנר כי הדרך להשיג על החלטה בעניין פסלות היא הגשת ערעור לבית המשפט העליון.

המבקש הגיש ערעור ביום 4.3.2012. מדור בלתי-מיוצגים הודיע לו טלפונית כי עליו להסדיר את נושא האגרה. ביום 5.3.2012 נשלח למבקש מכתב שלפיו משלא נשלח חומר בהתאם לשיחה הטלפונית, ומשחלף בינתיים המועד להגשת הערעור – מוחזרת למבקש פנייתו.

הודעה זו של מדור בלתי-מיוצגים – שהתייחסה להחלטת כבוד הרשם מיום 15.2.2012 (שנמסרה למבקש ביום 23.2.2012) – עשתה חסד עם המבקש, שכן בפועל האיחור משמעותי הרבה יותר. ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה עוד ביום 15.1.2012, ואין בעצם הגשת "תגובה" להחלטה כדי להאריך את המועד. לעניין זה גם אין נפקא מינה לאיזה גורם שיפוטי בבית משפט השלום הפנה המבקש את בקשותיו ותגובותיו.

לא מצאתי בבקשה הסבר להתנהלות המבקש ולאיחור שנבע מהתנהלות זו, ועל כן אין בידי להיעתר לבקשה. התוצאה היא שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות.