בש"א 2082/15 צבי גלזבר נ. הידראוליקה 90 בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 5.1.2015 (הפ"ב 17250-12-14). בגדר ההחלטה

נמחקה המרצת פתיחה מטעם המבקש לביטול פסק בוררות, אשר ניתן לאחר שבית המשפט לתביעות קטנות העביר סכסוך בין הצדדים להכרעתו של בורר. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענת המבקש - אשר אינו מיוצג - החלטת בית המשפט המחוזי הומצאה לו ביום 2.2.2015. בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 23.3.2015, כשבועיים וחצי לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. לטענת המבקש, בעקבות ייעוץ משפטי שקיבל מאת עורך דין מסוים טעה לסבור כי עומדת לו זכות ערעור על ההחלטה וכי פרק הזמן להגשת ההליך הינו ארבעים וחמישה ימים. ואולם, משהגיע המבקש למזכירות בית המשפט על מנת להגיש את הערעור (ביום 19.3.2015), סירבה המזכירות לקבלו לרישום. לפיכך, ביום 23.3.2015 הגיש המבקש את בקשת הארכה שלפניי, ובגדרה עתר לקבלת ארכה בת עשרה ימים מיום מתן החלטה לשם הגשת בקשת רשות הערעור גופה.

כידוע, הכלל הוא שארכה להגשת הליך ערעורי תינתן רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך ( תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) .

טעות שבדין עשויה, במקרים מסוימים, להוות נימוק מבורר למתן ארכה, ואולם שא לת קיומו של "טעם מיוחד" תיבחן על רקע מכלול נסיבותיו הפרטניות של המקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים ( ראו, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)).

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו אין מקום למתן הארכה המבוקשת. אציין תחילה, כי יש לתמוה על כך שבקשת הארכה אינה כוללת תצהיר מאת עורך הדין אשר נתן את הייעוץ המשפטי הנטען, או אסמכתא אחרת כלשהי לעניין זה. ואולם, אפילו אניח לטובת המבקש כי עשה את הדרוש באופן סביר על מנת לברר את הכללים החלים ביחס להגשת הליך ערעורי, וכי הטעות נגרמה חרף מאמציו אלו - לא יהיה בכך כדי להועיל לו. הטעם לכך הוא, שעל פני הדברים ובשים לב, בין היתר, להוראות הדין והפסיקה החלות בכגון דא, סיכוייו של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו נחזים להיות נמוכים (ראו סעיף 65 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984; ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל

(מהדורה רביעית, 2005) כרך ב', עמ' 971-972; והשוו גם, רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.3.2005); רע"א 8768/13 גרמה נ' עוזיר ( 12.1.2014) ). זאת ואף זאת: עיון בתגובת המשיבה מעלה כי ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות הוגש עוד בחודש דצמבר 2012; כי הסכסוך הועבר לבוררות ביום 13.3.2013; כי פסק הבוררות ניתן ביום 20.8.2014; וכי לאחר מתן הפסק פנה המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות בניסיון - אשר לא צלח - להביא לביטולו. דומני, כי סיכוייה הנמוכים של בקשת רשות הערעור, בשילוב הזמן אשר חלף מאז תחילת בירורו של הסכסוך והמשאבים אשר הושקעו בכך עד כה - מטים את הכף לעבר דחייתה של בקשת הארכה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.