בש"א 2087/12 רחל רוה נ. זמירי משתלות בע"מ

1.

לפניי בקשה לאיחוד דיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.

התביעה הראשונה שאיחוד הדיון בה מבוקש היא תביעה לסעד הצהרתי שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בחודש נובמבר 2011 (לאחר שהועברה אליו מבית משפט השלום בעיר). התביעה הוגשה על ידי המבקשת ובעלה נגד המשיבים 3-2 (להלן – הבנק ,

ו- הכונסת בהתאמה). בגדרה של תביעה זו עותרים המבקשת ובעלה להצהיר על היקפו של משכון שרשם הבנק על נחלה שבבעלותם במושב שדה אליעזר (להלן - המשכון ,

ו- הנחלה בהתאמה). לטענתם, המשכון חולש אך על שטח המגורים שבנחלה ולא על השטחים החקלאיים שבה. התביעה האחרת שלגביה הוגשה הבקשה דנא היא תביעה לסעד הצהרתי, ולחלופין לפיצוי כספי, שהוגשה בחודש דצמבר 2011 על ידי המשיבה 1 (להלן – המשתלה ) נגד המבקשת, הבנק והכונסת לבית המשפט המחוזי בנצרת. בגדרה של תביעה זו עתרה המשתלה, אשר מעבדת את השטחים החקלאיים שבנחלה מכוח הסכם עיבוד, לסעד הצהרתי לפיו מימוש המשכון יעשה בכפוף לזכויותיה. לחלופין, עתרה המשתלה לפיצוי כספי מהמבקשת ומהבנק בגין הנזקים שיגרמו לה כתוצאה ממימוש המשכון.

3.

המבקשת טוענת כי יש לאחד את הדיון בשתי התביעות, שכן שתיהן עוסקות בשאלת היקפו של המשכון, ועל כן איחוד הדיון בהן ייעל את הדיון וימנע הכרעות שיפוטיות סותרות. כן טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות מצדיק אף הוא את איחוד הדיון וניהולו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. זאת, על מנת שלא להטריח את הצדדים לדיונים כפולים, ובהתחשב בכך שהיא עצמה גרה בעיר נתניה, ולדבריה, ב"גילה המבוגר" (63) הנסיעות לנצרת יכבידו עליה. כן מוסיפה המבקשת וטוענת, כי עקב עיסוקה כעורכת-דין, היא הופיעה ומופיעה לעיתים קרובות בפני שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת, ומשכך יקשה עליה לייצג את עצמה בפניהם כנתבעת. הבנק והכונסת מתנגדים לאיחוד הדיון. לטענתם, התביעות שונות זו מזו לחלוטין, האחת היא תביעה שעניינה במימוש המשכון, והשנייה היא תביעה שעניינה זכויות המשתלה מכוח הסכם העיבוד. כמו כן, ובניגוד למשתמע מן הבקשה, לא קיימת כל יריבות בין הבנק והכונסת לבין המשתלה, מכיוון שמכירת הנחלה על ידי הכונסת התבצעה תוך ידיעה מלאה של הקונה על דבר קיומו של הסכם העיבוד ובכפוף לזכויות המשתלה. בהקשר זה מציינים הבנק והכונסת, כי בהליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בנצרת נעתר בית המשפט לבקשת המשתלה למחוק את התביעה כנגדם (החלטת כבוד השופט י' בן-חמו מיום 31.1.2012). משכך, לטענתם, איחוד הדיון יאלצם להטריח עצמם לדיונים בהליך שאין לו נגיעה אליהם, לאחר שכבר נמחקו ממנו. המשתלה מתנגדת אף היא לאיחוד הדיון בתביעות, ולחלופין מסכימה לאיחוד הדיון בכפוף לכך שהתביעות תתנהלנה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת. לטענתה, המבקשת כלל לא הצביעה על תרחיש במסגרתו עלולות להתקבל הכרעות סותרות בשני ההליכים. כן טוענת המשתלה כי שיקולי מאזן הנוחות תומכים בכך שהדיון לא יאוחד, ובכך שהתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת תוסיף להתנהל שם.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. משנעתר בית המשפט המחוזי בנצרת לבקשת המשתלה למחוק את התביעה כנגד הבנק והכונסת, אין מקום לעקוף החלטה זו באמצעות איחוד הדיון. אשר למאזן הנוחות, קיימת סתירה מסוימת בין הטענה שיקשה על המבקשת להגיע לבית המשפט המחוזי בנצרת לבין הטענה שהיא נהגה ונוהגת להופיע בו במסגרת עיסוקה כעורכת דין. כמו כן, אין די בעובדה שהמשיבה מרבה להופיע בפני בית המשפט בנצרת כדי להצדיק את העברת מקום הדיון לבית משפט אחר, שכן בקשה להעברת מקום דיון, ובענייננו לאיחוד הדיון, אינה מהווה תחליף להליכי פסלות שופט (ראו, בש"פ 11038/03 מדינת ישראל נ' גלאט-ברקוביץ' (לא פורסם, 4.1.2004) והאסמכתאות המופיעות שם). בנוסף, יש ליתן משקל לכך שהנחלה נשוא המחלוקת נמצאת בתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי בנצרת, וכן לעובדה שמקום מושבם של מרבית הצדדים להליכים ובאי-כוחם הוא באזור הצפון.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשתלה בסך של 3,500 ש"ח ואותו הסכום ישולם אף לבנק ולכונסת (ביחד).