בש"א 2174/07 תהילה רוטלוי נ. שלום מלמד

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

לצורך דיון בבקשה אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. לצדדים זכויות בחלקה בעיר כפר-סבא. ביום 31.3.88 נכנסה לתוקף תוכנית אשר הפקיעה שטח של כ- 600 מ"ר מתוך החלקה. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עתירה למתן פסק דין הצהרתי לפיו תוכנית ההפקעה הנידונה תחול באופן שווה על כל הזכויות בחלקה, וביקשה כי בית המשפט יורה על פירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין. ביום 10.1.07 נתן בית משפט קמא פסק דין במעמד צד אחד בו הורה על מחיקת העתירה מחמת חוסר מעש וחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים. בקשת המבקשת לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו נדחתה (ביום 13.2.07), אולם ניתנה לה האפשרות להגיש בקשה לעניין ההוצאות בהן חויבה. על כן, הגישה המבקשת (ביום 20.2.07) לבית המשפט קמא בקשה להפחתת גובה ההוצאות. בד בבד פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 13.2.07 של בית-המשפט המחוזי. היא ציינה כי בקשה זו מוגשת "מחמת הזהירות בלבד" מאחר והארכה המבוקשת צופה פני עתיד ובאם תתקבל בקשתה בעניין ההוצאות, תתייתר הבקשה לרשות ערעור. משקיבל בית משפט קמא את בקשת המבקשת והפחית את גובה ההוצאות, חזרה בה המבקשת מן ההליך שבכותרת. בינתיים, הוגשה תגובה מאת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים), בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 8.3.07.

2.

המבקשת ביקשה למחוק את הבקשה להארכת מועד ללא צו להוצאות. לטענתה, הארכת המועד להגשת הליכי ערעור עד לאחר ההכרעה בבקשה לעניין ההוצאות בבית המשפט קמא הייתה נדרשת ומוצדקת בנסיבות העניין. לדבריה, הבקשה הוגשה על מנת לייעל את ההליכים ולחסוך לכל הצדדים בהוצאות משפטיות ובזמן שיפוטי יקר. החלטת בית המשפט קמא בענין הפחתת סכום ההוצאות הייתה שיקול רב משמעות לגבי הצורך בהגשת הליכי ערעור. ואכן, כפי שציינתה בבקשתה להארכת מועד, החליטה בסופו של יום שלא להגיש הליכי ערעור.

3.

המשיבים מבקשים לחייב את המבקשת בהוצאותיהם בגין הבקשה להארכת מועד. לטענתם, הם נאלצו להגיש תגובה בצירוף תצהיר ונספחים המגיעה לכדי 28 עמודים. המשיבים טוענים כי מתן תגובה מצידם בהיקף זה, ובתוך זמן קצר, הצריך הקצאת משאבים רבים. המשיבים סבורים כי קיום הדיון בעניין הפחתת ההוצאות בפני בית המשפט קמא, לא היה בו כדי להצדיק עיכוב בהגשת הליך ערעורי על עצם מחיקת התביעה לפירוק שיתוף, ועל כן כלל לא היה מקום להגשת בקשת הארכה. ויתורה של המבקשת כיום על ערעור בעניין פירוק השיתוף מלמד כי לכתחילה לא התכוונה להגישו.

4.

אין מחלוקת כי משיבים 1-2 נשאו בהוצאות עקב ההליך שבכותרת. עם זאת, אין בכך כדי להביא בהכרח לחיוב המבקשת בהוצאותיה. יש לבחון, האם חרף מחיקת ההליך, לא עולה מנסיבות העניין כי היה צידוק להגשתו (השוו, בג"ץ 2705/01 איגוד קציני בטיחות מקצועיים נ' שר התחבורה (לא פורסם, 22.10.2001). הכללים בעניין פסיקת הוצאות חלים הן כאשר הבקשה מוגשת על ידי יוזם ההליך והן כשהיא מוגשת על ידי בעל הדין שכנגד (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם,12.7.1990)). ככלל, כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה (בש"א 8396/06 - בנק הפועלים בע"מ ואח' נ' ארטיפו בע"מ ואח' (לא פורסם, 13.2.2007). אולם, מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך. בענייננו, לכאורה קיים טעם המבהיר את מניעיה של המבקשת למחיקת ההליך. הסברה של המבקשת אף עולה בקנה אחד עם הטעמים שציינה מלכתחילה בבקשה להארכת מועד. אף נראה כי רצונה של המבקשת למצות תחילה את האפשרויות העומדות לרשותה בערכאה הדיונית, בטרם תנקוט בהליך ערעור, היה מוצדק. חרף האמור, בנסיבותיו של המקרה דנן, לא מצאתי שראוי לפטור את המבקשת כליל מתשלום הוצאות למשיבים. המבקשת לא טרחה ליידע את בית המשפט בדבר מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי (מיום 30.4.2007) בדבר הפחתת ההוצאות. ההחלטה הובאה לידיעת בית המשפט על ידי בא-כוח המשיבים (ביום 20.5.2007). המבקשת הודיעה כי היא מבקשת למחוק את ההליך שבכותרת רק לאחר שנתבקשה להבהיר האם היא עומדת על בקשתה למתן ארכה (החלטה מיום 31.5.2007). בכך היא גרמה למשיבים להוצאות מיותרות והאריכה שלא לצורך את ההליך שבכותרת. התנהלותה גרמה למשיבים לשאת בעלויות מיותרות. אלה היו יכולות להיחסך לו פעלה המבקשת בשקידה סבירה. בשים לב לכלל נסיבות העניין ולגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים, המבקשת תשא בהוצאות המשיבים 1-2 בסכום כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.